עע"מ
בית המשפט העליון
|
9324-11
27/08/2013
|
בפני השופט:
1. ע' ארבל
2. י' עמית
3. א' שהם
|
| - נגד - |
התובע:
ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז
עו"ד אורי קידר
|
הנתבע:
1. ריאלקו חברה להשקעות במקרקעין בע"מ
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה
עו"ד רון צין
עו"ד מיכאל טירר
עו"ד עירית גל
|
| פסק-דין |
השופט י' עמית:
עניינו של פסק דין זה בשאלה אם בחלוף שנים ממועד מתן היתר בניה, ניתן להתנות את ההיתר בתנאים נוספים, שלא נכללו בהיתר המקורי.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מיום 14.11.2011 (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) בעת"מ 1448/09, בגדרו התקבלה עתירת המשיבה 1 ובוטלה החלטה המחייבת אותה לפתוח ולהפעיל חניון תת קרקעי שבבעלותה.
העובדות הצריכות לעניין
1. המשיבה 1 (להלן: ריאלקו) היא הבעלים של חניון תת-קרקעי בבניין הכולל קומת מסחר ושתי קומות משרדים ברחוב לוי אשכול 2 בלב העיר רעננה (להלן: הבנין, והחניון). ריאלקו בנתה את הבנין, מכרה את היחידות השונות לרוכשים, והותירה בבעלותה את שתי קומות החניון מושא ערעור זה.
הבניין הוקם על מקרקעין עליהם חלה תכנית מתאר רע/299/1 (להלן: התכנית), אשר אושרה ביום 2.9.1993. יובהר כי אין מדובר בתכנית נקודתית החלה על המקרקעין של ריאלקו, אלא בתכנית שתחולתה על שטח המשתרע בין מספר רחובות, ובכלל זאת גם על בניינים אחרים באיזור. בסעיף 17ה לתכנית נקבע, בין השאר, כי התחייבות לבניית חניון ורישום זכויות מעבר לציבור בשטח החניון הם תנאי למתן היתר בנייה, כי הסדרי החנייה בחניון יהיו בהתאם לתקן ובאישור הוועדה המקומית, וכי בסמכות הוועדה המקומית לקבוע תנאים להפעלת החניון.
ביום 11.5.1994 ניתן היתר הבנייה לבניין (להלן: ההיתר), מבלי שנקבעו בו תנאים להפעלת החניון.
2. עד לסוף שנת 2004 הפעילה ריאלקו את החניון לשימוש הציבור, אולם בשל הפסדים שנבעו מהפעלתו, חדלה מכך וסגרה אותו לחלוטין. בעקבות זאת, הגישה נגדה המשיבה 2 (להלן: הועדה המקומית) כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, בגין שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר ו/או מתכנית. ביום 10.12.2006 הורשעה העותרת במספר עבירות על חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה), נגזר עליה קנס בגובה 2,000 ש"ח, נקבע כי עליה לשוב ולהפעיל את החניון אך היא רשאית לגבות תשלום מהמשתמשים בחניון (פסק דינה של השופטת צוק בעמ"ק 5392/05 מיום 10.12.2006).
ריאלקו ערערה על הכרעת הדין וגזר הדין, ובהסכמת הוועדה המקומית בוטל פסק הדין (פסק דינה של השופטת אהד בע"פ 68709-07 מיום 6.10.2008)).
3. בעוד הערעור הפלילי תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה של הועדה המקומית בדבר תנאים להפעלת החניון, בהתאם לסמכותה על פי סעיף 17ה לתכנית. בהחלטה מיום 10.12.2007 נקבע, בין השאר, כי:
"החניון יופעל על פי התנאים ושעות הפעילות לפי הפירוט שלהלן:
ימים א'-ה' מהשעה 07:00 עד השעה 20:00
יום ו' וערבי חג מהשעה 07:00 עד השעה 14:00
למפעיל החניון תהיה סמכות לגבות דמי שימוש בגין החניה, לרבות מכירת מנוי חודשי ו/או על בסיס יומי ו/או על בסיס חניה שעתית, ובתנאים הבאים...".
[במאמר מוסגר: בפרוטוקול ההחלטה נכתב "שם המבקש: 'ריאלקו' חניון", אך אין חולק כי ההחלטה לא נתקבלה לבקשת ריאלקו, אלא ביוזמתה של הועדה המקומית. יש להצר על כך שהפרוטוקול אינו משקף דברים כהוויתם].
4. על החלטה זו עררה ריאלקו בפני המערערת (להלן: ועדת הערר). ריאלקו טענה, כי משלא קבעה הועדה המקומית את תנאי הפעלת החניון בעת מתן היתר הבניה פקעה סמכותה, וכחלוף למעלה מעשור, לא ניתן להוסיף להיתר הבנייה תנאים להפעלת החניון, מבלי שהוגשה על ידי ריאלקו בקשה הנוגעת לחידוש היתר הבנייה או לשינויו.
5. ועדת הערר בחנה את הסוגיה, קיימה סיור באזור, ובהחלטתה מיום 22.1.2009 (בטעות נכתב 22.1.2008 - י"ע) קיבלה את הערר בחלקו.
הועדה ציינה את תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: תקנות התכנון והבנייה), המאפשרת לוועדה המקומית "לתת היתר, לסרב לתתו, לתקנו לשנותו להתלותו או לבטלו...".נקבע, כי מאחר שיש בסגירת החניון על ידי ריאלקו משום שינוי נסיבות, ההחלטה בדבר תנאי הפעלת החניון הייתה בסמכות הועדה המקומית. עם זאת, כיוון שבסיור בשטח התרשמה ועדת הערר כי אין באזור מצוקת חניה, וכי מדובר באזור עתיר חניה חופשית, ברי כי הותרתו של החניון בתשלום ללא אפשרות הצמדתו לעסקים בבניין תהיה "חסרת תכלית כלכלית ומהווה נטל מיותר על העוררת". על כן, התירה ועדת הערר לריאלקו להצמיד את מחצית מקומות החנייה בחניון לעסקים שבבניין, כך שהפעלת החניון תצומצם אך למחציתו, בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי הוועדה המקומית. כן צוין, כי ככל שתמנע ריאלקו מלפעול לשינוי מעמד החניון בתוך שישים יום, יפתח החניון כולו לשימוש הציבור.
פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים