השופט נ' סולברג:
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ר' סוקול) מיום 5.9.2011 בעת"ם 32431-08-10, בגדרו התקבלה חלקית עתירתן של המערערות ונקבע כי יש לבטל את הדרישה לתשלום היטל תיעול ואגרת צנרת מים שנשלחה אליהן מטעם המשיבה, אולם נותרה על כנה הדרישה לתשלום היטל סלילה.
רקע עובדתי
1. המערערות הן הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 10054 חלקה 7 (להלן: המקרקעין), שטח של כ-13 דונמים, שאף שייעודם לחקלאות, בנויים עליו מבנים המשמשים את מפעלן של המערערות, שגודלו כ-3,300 מ"ר.
2. ביום 9.2.2010 שלחה המשיבה למערערות דרישת תשלום בגין היטלי פיתוח, בה נרשם כי "בהכרזת מועצת העיר בישיבתה מס' 2-09/13, באזור הנכס ובמתחם הרכב בוצעו ומבוצעות עבודות פיתוח של התשתיות העירוניות" (סעיף 3 למכתב הדרישה). על כן, ובהתאם לחוקי העזר העירוניים, נדרשו המערערות לשלם היטל ביוב בסך של 254,751.05 ש"ח, אגרת הנחת צינורות בסך של 252,601.12 ש"ח, היטל תיעול בסך של 141,238.98 ש"ח, והיטל סלילה בסך של 1,515,022.20 ש"ח.
3. השגות שהגישו המערערות נגד דרישת התשלום נדחו, ומכאן עתירתן, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ביום 18.8.2010. בעתירה נטען כי על-פי חוק העזר לחדרה (סלילת רחובות), התשנ"ה-1994 (להלן: חוק העזר לסלילה) וחוק העזר לחדרה (אספקת מים), התשכ"ז-1967 (להלן: חוק העזר לאספקת מים), רשאית העירייה לגבות היטל רק מבעלי נכסים גובלים לעבודות התשתית, ואילו עבודות הסלילה והנחת צנרת המים המפורטות בהחלטת מועצת העיר 2-09/13 מיום 28.1.2009, אשר אליה הפנה מכתב הדרישה, מתבצעות ברחוב דוד שמעוני, אזור המרוחק מהמקרקעין ואינו גובל בהם. בנוגע להיטל התיעול נטען באופן דומה כי המקרקעין אינם מצויים באזור האיסוף של עבודות התיעול. לגבי היטל הביוב הגישו המערערות ערר לוועדת הערר על-פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, ולפיכך הוחרג נושא זה מהעתירה.
4. המשיבה טענה מנגד, כי עבודות התשתית מתבצעות בכמה רחובות בקרבת המקרקעין, וכן כי צפויות עבודות נוספות ב"עורף המקרקעין" (ראו דברי ב"כ המשיבה בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.2010), ולפיכך אין כל פגם בדרישה לתשלום ההיטלים. המשיבה ציינה שההכרזות בדבר סלילת הרחובות מצויות במספר החלטות שונות, עוד מיום 16.6.2004, מיום 11.12.2003 ומיום 18.12.2002, ולא רק בהחלטה מיום 28.1.2009. המשיבה הוסיפה כי אף אם נפלה טעות בציון ההחלטה הרלבנטית בדרישת התשלום, אין בכך כדי לפגוע בתוקף הדרישה.
עיקרי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים
5. באשר להיטל הנחת הצינורות והיטל התיעול קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי המשיבה לא הוכיחה שעבודות אלה התבצעו באזור המקרקעין, ומשכך יש לבטל חיובים אלה. אשר להיטל הסלילה, נקבע כי ההגדרה ל"נכס גובל" בחוק העזר לסלילה היא רחבה ו"אין הכרח לקשר ישיר של צמידות בין הנכס נשוא החיוב לרחוב שבו מבוצעות עבודות התשתית. עם זאת נדרשת זיקה מינימאלית" (פסקה 18 לפסק הדין). עבודות הסלילה המתבצעות מכוח החלטות העירייה הנ"ל מבוצעות במתחם גדול ורחב היקף, ו"קשה לראות בעבודות אלו כגובלות בנכס של העותרות המרוחק מהן". עם זאת, "מסתבר כי העירייה מבצעת, או עומדת להתחיל בביצוע, עבודות גם בעורף הנכס... אין ספק שעבודות אלו גובלות בנכס".
6. בית המשפט התייחס לכך שדרישת התשלום הפנתה להחלטת מועצת העיר מיום 28.1.2009, וקבע כי אף ש"החלטה זו אינה לגמרי ברורה ואין בה אזכור מפורש של חלקת העותרות... רשימת החלקות שבהן יבוצעו העבודות כוללת חלקות סמוכות רבות. כך, למשל, מוזכרת... החלקה הצמודה בעורף הנכס ועל פי התכנית הכביש צפוי לעבור בגבולה ובצמוד לחלקת העותרות. יוצא שאף שהדברים אינם לגמרי ברורים, הרי שההחלטה מתייחסת למכלול העבודות במתחם, לרבות העבודות בחלקות הגובלות עם חלקת העותרות, ודי בכך כדי להכשיר את הדרישה" (פסקה 22). עוד נקבע כי "די בקיומו של צו התחלת עבודה לפרויקט כולו, ובקיומה של זיקה מספקת בין הנכס לחלק מהכבישים, כדי להכשיר את הדרישה לתשלום היטל סלילה" (פסקה 20).
עיקרי טענות הצדדים בערעור
7. המערערות הגישו ערעור נגד חיובן בהיטל סלילה. ב"כ המערערות טען כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בקובעו כי מתבצעות עבודות סלילה ב'עורף הנכס', בשטח הגובל בנכס. לשיטתו, תצלומי אויר של האזור מוכיחים כי עבודות הדרך שבוצעו ב'עורף הנכס', שהוא למעשה רחוב גן שמואל, מנותקות ומופרדות מהנכס מצדו הדרומי על-ידי שטח חקלאי נרחב שבו מצויה חורשת עצי אקליפטוס, והוא אינו שייך למערערות. אף אם קיימת תכנית לבצע סלילה בעתיד גם ב'עורף הנכס', זוהי תכנית תיאורטית גרידא, שקיים סיכוי רב שלא תעבור, לטענת ב"כ המערערות, נוכח התנגדות צפויה של ארגוני הגנת הסביבה להריסת החורשה. בית המשפט הסתמך באופן מוטעה על כך שקיים צו התחלת עבודה לפרוייקט כולו, שכן צו כזה לא הוצג בבית המשפט. מסקנת ב"כ המערערות היא, "שאין כל קשר בין התכנית שבוצעה (ברחוב דוד שמעוני מתחם הרכבת) לבין התכנית התיאורטית גרידא, בעורף הנכס, ככל שאכן קיימת תכנית שכזו, שלא הוצגה כלל ולא פורטה כלל בפני ביהמ"ש הנכבד קמא" (עמוד 3 לסיכומי המערערות). ב"כ המערערות הדגיש כי "נושא עבודות העורף לא זכה לשום דיון מהותי, בהליך קמא" (שם, בעמוד 5).
8. ב"כ המערערות חזר על שטען בעתירה, כי החלטת מועצת העיר מיום 28.1.2009, שהיא הבסיס לדרישה, מראה באופן חד-משמעי כי מקרקעי המערערות אינם כלולים בשטחי הסלילה, ומכאן ש"מכתבי הדרישה לא עסקו כלל בעבודות העורף, אלא אך ברח' דוד שמעוני, הרחוק מעבודות העורף כרחוק מזרח ומערב" (עמוד 5 לסיכומי המערערות). לדברי ב"כ המערערות, סעיף 3 לחוק העזר לסלילה, העוסק בסלילת רחוב, דורש החלטה של מועצת העירייה, הכרזה ופרסום בעיתון יומי, "דא-עקא שאף אחת מהדרישות הנ"ל... לא הוצגה ולא הוכחה בפני ביהמ"ש הנכבד קמא" (שם, בעמוד 7).
9. ב"כ המערערות הוסיף וטען כי דרישת התשלום פוגעת בשוויון כיוון שהופנתה רק כלפי המערערות, ואילו יתר התושבים המתגוררים באזור שבו מתבצעות העבודות לא קיבלו דרישה דומה כלשהי.
10. ב"כ המשיבה טען מנגד כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית נטען כי יש לדחות את הערעור על הסף, בשל אי-ניקיון כפיים, על רקע הימנעותן של המערערות מלגלות בעתירתן ובהודעת הערעור כי הן מקיימות פעילות עסקית במקרקעין, בניגוד לייעודה החקלאי של הקרקע. טעם נוסף לדחייה על הסף, על-פי הטענה, נעוץ בכך שהעתירה הוגשה בשיהוי.
11. לגופו של עניין, נטען כי בית המשפט המחוזי קבע כי המקרקעין של המערערות גובלים בשטח עבודות הסלילה, ועל קביעה זו חל הכלל הידוע לפיו לא יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. מכל מקום, הכרזת העירייה "מציינת במפורש את עבודות הסלילה במסגרת תוכנית חד/1276 (להלן: התכנית), יוצא איפוא כי תוכנית חד/1300 (פורסמה למתן תוקף בי.פ. 6025 מיום 26.11.09) המהווה שינוי לתוכנית, כוללת את חלקה [כך במקור - נ' ס'] הגובלת פיזית בחלקת המערערות המצויה בגוש 10054 חלקה 6, כחלק מתוואי הסלילה" (פסקה 38 לסיכומי המשיבה). אשר לטענה כי הכרזת העירייה לא נקבה במפורש בנכס המערערות, נאמר כי היא אינה רלוונטית, נוכח העובדה לפיה "הכרזת העירייה נוקבת רק במספרי החלקות המיועדות להיסלל ואינה מתיימרת לפרט את רשימת כלל בעלי הנכסים הגובלים בעבודות אלו, שכן השאלה 'מיהו נכס גובל' הינה שאלת [צ"ל שאלה] משפטית ואינה נוגעת לעניין הכרזת העירייה, כלל ועיקר" (שם, בפסקה 40). ב"כ המשיבה הוסיף כי המונח "נכס גובל" פורש בפסיקה בהרחבה, ו"כל עוד מתקיימת זיקת הנאה ולו מינימאלית, בין ביצוע העבודות המוניציפאליות לבין הנכס מושא החיוב, די בכך כדי להקים חובת השתתפות בהקמת התשתיות העירוניות" (שם, בפסקה 43).
12. ב"כ המשיבה לא חלק על הטענה לפיה לא הוצג צו התחלת עבודות, אך הצביע על כך שהעבודות תואמות את התב"ע שבתוקף וכי ישנן "עבודות סלילה המבוצעות דה-פקטו במתחם הרכבת" (שם, בפסקה 7). אשר לטענת ההפליה, נטען כי המערערות "מקיימות בנכס פעילות עסקית ב'שימוש חורג' בלא היתר ובניגוד לחוק, שלא כיתר בעלי הנכסים" (פסקה 7 לסיכומי המשיבה).
13. לגבי הטענות כי נפלו פגמים בדרישת התשלום, נטען כי "הפרטים שנמסרו למערערת במסגרת דרישת התשלום תואמים את כללי הפרוצדורה ודרישות הדין", ולחלופין, כי אין בפגמים הנטענים כדי להביא לבטלות הדרישה, לאור כלל הבטלות היחסית.
תמצית ההליכים לאחר הגשת הערעור