הנשיאה (בדימ') ד' ביניש:
חברת גבייה פרטית מבקשת לספק שירותי גבייה הן לרשות מקומית והן לתאגיד מים הפועל בתחומה. האם במצב דברים זה מתעורר חשש לקיומו של ניגוד עניינים? אם כן, מה נפקותו במסגרת מכרז שמפרסמת הרשות המקומית? על שאלות אלו נסב הערעור שלפנינו.
רקע
1. ביום 23.7.2009 פרסמה המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: המשיבה 1 או המועצה) מכרז לקבלת הצעות לניהול ותפעול שירותי גבייה במועצה, עבור חובות ארנונה, חינוך, רווחה וכיוצא בזאת (להלן: המכרז). בין יתר תנאי המכרז, התבקשו המציעים לציין את סכום העמלה עבור שירותי הגבייה שיספקו. שתי מציעות בלבד ניגשו למכרז: המערערת וחברת מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: המשיבה 2). העמלה אותה הציעה המערערת הסתכמה בסך של 1.5% מכלל כספי הגבייה, ואילו המשיבה 2 הציעה לקבל עמלה בסך 1.8% מהיקף גבייתה. שתי ההצעות נבחנו על ידי גזבר המועצה ונמצאו כשירות.
2. במהלך הדיון בוועדת המכרזים, התעורר חשש בקרב חבריה שמא הצעתה של המערערת נגועה בניגוד עניינים, הואיל וזו מעניקה שירותי גבייה לחברת משאבי המים פרדס חנה-כרכור בע"מ (להלן: תאגיד המים). תאגיד המים הינו תאגיד פרטי המחזיק בזיכיון מטעם המועצה לאספקת מים לתושבי פרדס חנה-כרכור. יצוין, כי תאגיד המים גובה את התמורה ישירות מתושבי המועצה, ולשם כך התקשר בחוזה עם המערערת לקבל שירותי גבייה.
לנוכח החשש המתואר, פנתה הוועדה ליועץ המשפטי של המועצה, וזה חיווה דעתו כי אכן קיים חשש לניגוד עניינים המצדיק את פסילת הצעת המערערת, בכפוף לעריכתו של שימוע. מטעמים השמורים עימה, החליטה ועדת המכרזים לפסול את הצעתה של המערערת, מבלי שנערך לה שימוע וחוזה עם המשיבה 2 נחתם עוד בחודש נובמבר 2009. בתגובה, הגישה המערערת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. במסגרת עתירה זו הורה בית המשפט להחזיר את הדיון בעניינה של המערערת לוועדת המכרזים, כדי שזו תשקול עמדתה מחדש לאחר עריכת שימוע.
3. שימוע כאמור נערך, וביום 27.5.2010 הובא עניינה של המערערת לדיון מחודש בוועדה. בתום הדיון באה ועדת המכרזים לכלל החלטה כי חששה מפני ניגוד עניינים לא רק שנותר בעינו, אלא שהוא אף התחזק. עוד ציינה הוועדה בהחלטתה, כי ניסיונם של התושבים עם המערערת אינו טוב, כי זו פועלת ב"אגרסיביות" רבה מדי, וכי פער העמלות בין שתי ההצעות אינו רב. בשים לב לטעמים אלה, קבעה הוועדה כי החלטתה הראשונית תיוותר על כנה, וכי המשיבה 2 היא שזוכה במכרז.
4. על רקע החלטתה השנייה של הוועדה, שבה המערערת והגישה עתירה חדשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. בעתירתה, תקפה המערערת את קביעת הוועדה לפיה מתקיים בעניינה ניגוד עניינים המצדיק את פסילתה האפריורית מלהשתתף במכרז. לגישת המערערת, ככל שקיים ניגוד עניינים לכאורי בין מתן שירותי גבייה לתאגיד המים לבין מתן שירותי הגבייה לרשות המקומית, הרי שזה צריך היה למצוא את פתרונו באמצעים שונים, מידתיים יותר - לרבות באמצעות קביעת הסדרים להפרדת שירותי הגבייה. בהקשר זה, הדגישה המערערת כי אמות המידה שפרסמה המועצה במכרז לא כללו כל מגבלה האוסרת על הענקת שירותי גבייה מקבילים לגורמים אחרים הפועלים בתחום המועצה. המערערת הוסיפה וטענה כי החלטת הוועדה בעניינה נגועה בשיקולים זרים; וכי הטענה לפיה תושבי המועצה אינם שבעי רצון מפעילותה לא הובאה כלל לדיון וחמור מכך - לא ניתנה לה האפשרות להגיב עליה. לבסוף, ציינה המערערת כי הצעתה זכתה בבדיקת גזבר העירייה לציון מרבי (100%), ואילו הצעת המשיבה 2 - זו שנבחרה - זכתה לציון נמוך של 48.4% בלבד.
פסק דינו של בית משפט קמא
5. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (השופט ר' סוקול) דחה את עתירתה של המערערת. בפסק דינו, קבע בית משפט קמא כי ועדת המכרזים רשאית היתה לשקול את החשש מפני ניגוד עניינים, אף ששיקול זה לא נכלל בגדר אמות המידה שפורסמו במכרז. כמו-כן, מצא בית המשפט כי חשש הוועדה מפני ניגוד עניינים אכן נראה כ"חשש ממשי", וזאת לנוכח זהות אוכלוסיית היעד ושונות העמלות שמבקשת המערערת: 2.6% מתאגיד המים אל מול 1.5% בלבד מהמועצה. פער עמלות זה, נקבע בפסק הדין, עלול לתמרץ את המערערת לגבות תחילה את חובות תאגיד המים, ורק לאחר מכן להתפנות לגביית חובות התושבים למועצה. על רקע חשש זה, קבע בית המשפט, כי ועדת המכרזים היתה רשאית לפסול את הצעת המערערת, אפילו שהיתה זו ההצעה הזולה יותר. בהמשך פסק-דינו, דחה בית משפט קמא את טענת המערערת, לפיה הפתרון הראוי לחשש מפני ניגוד עניינים צריך להימצא בדמות קביעת הסדר להפרדת הגבייה. בהנמקתו, הטעים בית המשפט כי ההסדר המוצע על ידי המערערת יחייב את המועצה לבקר ולפקח מקרוב אחר פעולות חברת הגבייה - ולאלו ישנה משמעות כספית ותפקודית עבור המועצה. לפיכך, ומשמצא כי החלטת הוועדה סבירה, עניינית ומידתית, לא נדרש בית משפט קמא לטענותיה הנוספות של המערערת, הנוגעות לפגמים אחרים שנפלו לכאורה בהחלטת הוועדה. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
6. המערערת ממקדת את השגותיה בטענה, כי בית משפט קמא התעלם כליל מן האינטרס הציבורי ומן העובדה שהצעתה עתידה היתה לחסוך לקופת המועצה למעלה ממיליון ש"ח. כמו-כן, המערערת קובלת על כך שבית משפט קמא התעלם מפערי הציון שזכו כל אחת מן ההצעות ומעדיפותה המובהקת של הצעתה (100% לעומת 48.4%). פערים אלו בין ההצעות, כמו-גם החיסכון לקופת המועצה, חייבים היו לעמוד אל מול החשש הלכאורי לניגוד עניינים ולאזנו, אך בית משפט קמא - כך לפי הטענה - לא עשה כן. לעניין ניגוד העניינים גופו, המערערת טוענת כי שגה בית המשפט בהנחתו העובדתית לפיה תושב בעל חובות יכול להגיע ל"הסדר כולל" לתשלום מלוא חובותיו. המערערת מציינת כי הלכה למעשה מדובר בשתי מחלקות גבייה שונות, בעלות כוח אדם ומאגרי מידע שונים - האחת לטובת ענייניה של המועצה והשנייה לטובת ענייניו של תאגיד המים. מכאן, שאין בין המחלקות קשר, וודאי לא קשר מסוג של העברת פרטי גבייה ממחלקה למחלקה - עמדה שאף גזבר המועצה החזיק בה בעת דיוני ועדת המכרזים. בהקשר זה, ציינה המערערת כי על-פי תנאי המכרז חובות הארנונה המשוערים נאמדים ב-70 מיליון ש"ח, פי שלוש מחובות תאגיד המים (הידועים לה מתוקף התקשרותה עימו), כך שיש לה אינטרס כלכלי במיצוי גביית חובות המועצה.
בהמשך ערעורה, מרחיבה המערערת את נקודת הבחינה וטוענת לקיומם של כשלים רחבים יותר בעבודת ועדת המכרזים. כך, למשל, נטען כי המשיבה 2 העניקה שירותי גבייה למועצה מזה שנים, וללא מכרזים; כי טענת ניגוד העניינים הועלתה בדיעבד, רק לאחר שנמצא כי הצעת המערערת זולה מזו של המשיבה 2, ואף מבלי שהיה בידי הוועדה מידע על שונות שיעורי העמלה; וכי הלכה למעשה מדובר במכרז "תפור", היות ויש רק שתי חברות העונות על תנאי המכרז ורק אחת מהן אינה קשורה עם תאגידים הסמוכים לפעילות המועצה. על יסוד טענות אלו, מבקשת המערערת כי נורה על ביטול פסק הדין, ביטול ההתקשרות בין המועצה לבין המשיבה 2 וכן על זכייתה במכרז.
7. המועצה ממקדת את טיעוניה בניגוד העניינים בו עתידה היתה המערערת להימצא, אילו היתה זוכה במכרז. בהקשר זה, מציינת המועצה כי ישנו פער של 75% בין עמלות הגבייה שהוצעו למועצה לבין עמלות הגבייה שהוצעו לתאגיד המים. לשיטת המועצה, פער זה מעלה חשש כן וממשי להעדפת המערערת את האינטרסים הכלכליים של תאגיד המים על פני אלו שלה. עוד נטען כי שימוש בחברה אחת, הנותנת שירותים הן למועצה והן לתאגיד המים, ימנע תחרות הוגנת ויאפשר העברה פסולה של מידע בין המחלקות השונות של המערערת. כפועל יוצא מכך, המועצה צופה כי יהא עליה להשקיע משאבים מיוחדים על מנת לפקח אחר התנהלותה של המערערת. טעם זה, כמו-גם הניסיון השלילי שהצטבר בכל הקשור להתנהלות המערערת בעת גביית חובות המים, תומכים לדעת המועצה בהחלטת הוועדה לבחור את הצעתה של המשיבה 2.
8. המשיבה 2, אשר זכתה כאמור במכרז, סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. לשיטתה, החלטת ועדת המכרזים הינה סבירה ועניינית ואין כל עילה להתערב בה. זאת, במיוחד לנוכח הריסון שנוקטים בו בתי המשפט בבואם להתערב בהחלטותיהן של ועדות מכרזים. אשר לטיב הצעתה, מבקשת המשיבה 2 לטעון כי נפלה שגגה בחישוב הניקוד שניתן להצעתה, וכי בפועל זו משקפת ציון של 85.66% ולא 48.4%. לסיכום תשובתה, עומדת המשיבה 2 על הסתמכותה לאחר הזכייה במכרז, על שינוי מצבה לרעה ועל שביעות רצונם של תושבי המועצה מהשירותים הניתנים על-ידה.
ההליכים בפני בית משפט זה
9. ביום 9.3.2011 קיימנו דיון בערעור, במסגרתו מיקדו הצדדים את טיעוניהם בשאלת קיומו של חשש לניגוד עניינים. בהחלטתנו מיום זה ציינו כי: "לכאורה יש ממש בקביעת בית המשפט כי במצב הדברים הקיים יש ניגוד עניינים בין גבייה עבור תאגיד המים לגביית ארנונות וחובות לרשות המקומית". בשים לב לכך שהשאלה המשפטית שהתעוררה במסגרת הערעור רלוונטית לרשויות מקומיות רבות, ובהתחשב בהשלכותיה על כלל הרשויות המקומיות בארץ, הבענו דעתנו כי מן הראוי שהעניין יובא בפני היועץ המשפטי לממשלה וכי הסדרת הסוגיה תעשה על ידי משרד הפנים ברמה הארצית. לפיכך, ביקשנו לקבל ממשרד הפנים וממשרד התשתיות, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, קריטריונים להסדרת הנושא - וזאת תוך 90 ימים.
ביום 22.6.2011 הודיענו היועץ המשפטי לממשלה כי בעקבות החלטתנו נערך דיון בראשות בכירים בלשכתו ובהשתתפות היועץ המשפטי של משרד הפנים וכן היועצת המשפטית של רשות המים והביוב. עמדת המשתתפים היתה כי בתרחישים מסוימים עשויה להתעורר לכאורה בעיה של ניגוד עניינים, שעה שחברת גבייה גובה חובות עבור רשות מקומית ועבור תאגיד מים מאותם בעלי חוב. הדוגמאות שדובר בהן עסקו, בין היתר, במצב דברים הזהה למצב בו מצויה המערערת. יחד עם זאת, עדכן היועץ המשפטי כי ניתן לשיטתו להתמודד עם החשש לניגוד עניינים ולהפחיתו למינימום, בדרך של גיבוש הנחיות וקריטריונים מתאימים לתאגיד לגבי אופן ההתקשרות עם חברת הגבייה. בהתאם לכך, הנחו המשנים ליועץ המשפטי לממשלה את הרשות הממשלתית למים וביוב להסדיר את העניין, כך שיינתן מענה לבעיה בהיבט כלל ארצי. בתוך כך, עדכן היועץ המשפטי לממשלה כי באותה העת ממש ישבה על המדוכה ועדה שעניינה הסדרת מערכת היחסים בין הרשויות המקומיות לבין תאגידי המים והביוב. בשים לב למועד סיום עבודתה הקרוב של הוועדה, הומלץ להמתין למסקנותיה, שכן אף היא עוסקת בהסדרת תחום הגבייה.
10. ביום 19.9.2011, ולאחר שבקשתה לשוב ולעדכן את בית המשפט נתקבלה, הודיעה המדינה כי הוועדה בה דובר סיימה את עבודתה והמלצותיה הוגשו לראש הממשלה. לגישת המדינה, מן הראוי היה להמתין לאימוץ מסקנות הוועדה בטרם יוסדרו הכללים, חרף האמור בהחלטתנו מיום 9.3.2011, וזאת לאור הקשר ההדוק בין השניים. משכך היו פני הדברים, הורינו למדינה ליתן את עמדתה בעניינה הפרטני של המערערת, והודעה כאמור הוגשה ביום 4.1.2012.