פסק-דין בתיק עסק 32/06

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו נוגעת לפרשנות הוראת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין ההסתדרות, בו נקבעו הסדרים לגבי חריגות שכר בשירות הציבורי (להלן - "ההסכם הקיבוצי"). לפי הוראת ההסכם הקיבוצי, חריגות שכר לעובדים ותיקים שהיו במועד הקובע יישארו בעינן בכפוף לתקרת שכר שנקבעה. ואלה ההוראות הרלוונטיות בהסכם הקיבוצי הנוגעות לעניין:

סעיף 5.2:

"מוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה משכורתו של עובד ותיק לא תעלה, בכל עת, על שכר גבוה כהגדרתו  בהסכם זה אלא אם..."  (תנאי שאינו נוגע לענייננו).

סעיף 5.3:

"מוסכם בין הצדדים כי עובד במועד הקובע או לאחריו (ה) משתכר משכורת הגבוהה מהגדרת שכר גבוה כאמור בהסכם זה, יפעל לגביו הממונה (הוא הממונה על השכר - ש.צ. ) בהתאם להוראת סעיפים 29-29ב'  ו- 33א' לחוק (הוא חוק יסודות התקציב תשמ"ה-1985 - ש.צ.), כך שמשכורתו לא תעלה בכל עת על שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה באופן שישמרו הוראות סעיף 5.2 דלעיל".

סעיף 2 - הוא סעיף ההגדרות - קובע:

"שכר גבוה - משכורת העולה על 82.5% משכר מנכ"ל הרשות המקומית בה מועסק העובד, בהתאם לטבלת השכר של העובדים הבכירים ברשויות המקומיות, כפי שזו תעודכן מעת לעת בחוזר מנכ"ל משרד הפנים, או הסכום השקלי המפורט בטבלה המצורפת כנספח א' לפי הגבוה מביניהם".

נספח א' להסכם הקיבוצי הוא טבלה המציגה עשר דרגות של רשויות מקומיות, לפי גודל האוכלוסיה, ובצד כל דרגה מצויין סכום בשקלים השווה ל- 82.5% משכר מנכ"ל כל רשות מקומית. סכום זה הוא ה"שכר הגבוה" הנוגע לעובדי כל רשות לפי ההסכם הקיבוצי.

השאלה המדוייקת הנוגעת לעניינו היא מה דין "שכר גבוה" ברשות אשר - במרוצת השנים - "עלתה" בסולם הדירוג: האם רמת "השכר הגבוה" תיגזר מדרגתה החדשה של הרשות או שרמת "השכר הקובע" מקובעת לדרגה ההסטורית שהיתה לרשות המקומית במועד חתימת ההסכם ושינוי בדרגת הרשות אינו משפיע על רמת "השכר הגבוה".

3.         הרקע העובדתי העומד ביסוד השאלה האמורה אינו שנוי במחלוקת: עיריית רחובות היא רשות מקומית עליה חל ההסכם הקיבוצי. במועד חתימת ההסכם הקיבוצי,  היתה מדורגת העיריה בדרגה 8 בטבלה שבנספח א' להסכם. בהתחשב ברמה זו נמצאו בעיריה שישה עובדים ותיקים שרמת שכרם היתה חריגה והוגבלה מכח ההסכם הקיבוצי ל- 82.5% משכר מנכ"ל העיריה בדרגה 8. לגבי עובדים אלה דרש הממונה על השכר השבת כספים ששולמו ביתר.

ביום 1.1.2004 שונה דירוגה של עיריית רחובות מדרגה 8 לדרגה 9. שינוי זה הביא בעקבותיו לגידול בשכר המנכ"ל מ- 29,871 ש"ח ל- 31,501 ש"ח. בעקבות כך, עדכנה העיריה את שכרם של שניים מתוך ששת העובדים הוותיקים ל- 82.5% משכר מנכ"ל העיריה ­ בדרגה 9. ביום 14.7.04 הורה הממונה על השכר

לבטל את העדכון וקבע כי בסיס השכר של עובדים וותיקים לפי ההסכם הקיבוצי ימשיך להיות שכר מנכ"ל בדרגה 8.

העיריה קיבלה את הנחיות הממונה על השכר ועל רקע זה נקטו שני העובדים הליכים בבית הדין האזורי.  במקביל הגישה המערערת הליך קיבוצי משלה ובהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני ההליכים.

4.         בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אילן איטח; תיק  ס"ק 249/05) דן בשאלה האם, על פי ההסכם הקיבוצי, "עדכון" דרגת רשות מקומית גורר בעקבותיו גם את עדכונו של "השכר הגבוה" כמוגדר בהסכם. בית הדין האזורי קיבל את עמדת הממונה על השכר.  בית הדין התייחס לפרשנות ההגדרה "שכר גבוה" בהסכם הקיבוצי וקבע כי כוונת הצדדים היתה לעדכן את השכר הגבוה לפי השינויים שיחולו ברמת השכר בכל דרגה ולא כתוצאה משינויים הנובעים משינוי רמת הסיווג של הרשות המקומית. לדעת בית הדין, הצדדים הביאו בחשבון אפשרות של שינוי הסיווג והעובדה שאין הוראה המתייחסת לאפשרות שכזו מלמדת שמדובר בהסדר שלילי ולא בחסר הדרוש השלמה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי תכלית ההסכם היתה להביא להפסקת התופעה של חריגות בשכר, ולכן, במקרה של ספק פרשני יש לנקוט פרשנות החותרת להפסקת החריגות.

5.         המערערת טוענת כי פסיקת בית הדין האזורי מביאה לתוצאה לפיה נוצרת הפליה שלא כדין בין קבוצת עובדים בעיריה אשר שכרם צמוד - באישור הממונה - לשכר מנכ"ל העיריה, כפי שהוא מתעדכן גם בעקבות השינוי בדירוג העיריה, לבין קבוצת העובדים הוותיקים ששכרם צמוד ל- 82.5% משכר המנכ"ל לפי הדירוג ההסטורי של העיריה. לטענת ההסתדרות, ההסכם הקיבוצי ביקש ליצור יחס קבוע בין "שכר גבוה" של עובדים ותיקים לשכר מנכ"ל (82.5%) וגישת הממונה שוללת עדכון "שכר גבוה" שמקורו בשינוי דרגת העיריה מביאה לפגיעה ביחס קבוע זה וגורמת לכך שרמת ה"שכר הגבוה" תהא נמוכה מ- 82.5% משכר המנכ"ל.

המדינה, המרכז לשלטון מקומי ועיריית רחובות תומכים בפסיקת בית הדין האזורי.  לטענתן, ההסכם הקיבוצי נועד לקבוע רמת "שכר גבוה" באחוז מסויים משכר מנכ"ל כפי שהיה בעת חתימת ההסכם הקיבוצי. לטענתן הוראות העדכון בהסכם הקיבוצי מתייחסות לשינויים ברמת שכר מנכ"ל בכל דרגה נתונה ולא בשינויים הנובעים ממעבר מדרגה לדרגה. במהלך הדיון בפנינו הוסיפה המדינה והבהירה כי עמדת הממונה עקבית לשני הכיוונים, היינו - גם במקרה שסיווגה של רשות מקומית משתנה לדרגה נמוכה מזו שהיתה במועד חתימת ההסכם הקיבוצי תשאר רמת השכר כפי שהיתה במועד חתימת ההסכם ולא תשתנה.

6.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להדחות. האמת היא שבמבט ראשון יש טעם בטיעונה של ההסתדרות על הצורך לשמור על יחס קבוע של 82.5% משכר המנכ"ל וכי שינוי דירוגה של עיריה המביא להגדלת שכרו של המנכ"ל פוגע לרעה ביחס זה. אלא שלטיעון יש שני קשיים: הראשון - אין הוא מעוגן במפורש בלשון ההסכם. המודל הבסיסי העומד ביסוד ההסכם הקיבוצי הוא ש"שכר גבוה" מוגדר כתקרה שאין לעבור אותה. תקרה זו מעוגנת בנספח א' להסכם ובהעדר הוראה מיוחדת בו, אין התקרה משתנה, למעט עדכון שוטף של השכר עליו מדבר ההסכם במיוחד. הקושי השני נעוץ בכך שטיעון ההסתדרות על שמירת יחס קבוע של 82.5% בין "שכר גבוה" לשכר מנכ"ל, הינו טיעון של חרב פיפיות: טיעון זה - אם נכון הוא - צריך לפעול לשני הכיוונים, היינו - גם במקרה בו דרגתה של עיריה משתנה כלפי מטה. האם במקרה שכזה היתה ההסתדרות מקבלת ש"שכר גבוה" יפחת מזה הקבוע בנספח א' להסכם הקיבוצי? תמהני. דווקא עמדת הממונה על השכר היא עקבית ולכן מסתברת יותר. לפי עמדה זו "שכר גבוה" נגזר מרמת שכר מנכ"ל הקבועה בהסכם הקיבוצי כפי שהיתה במועד החתימה עליו, לטובה ולרעה. לפי זה, שינויים בדרגת העיריה לא משפיעים על ה"שכר הגבוה", לא לכאן ולא לכאן, בכפוף לעדכון השוטף של רמת השכר בדרגה נתונה. כאמור, גישה זו מסתברת יותר והיא גם עולה בקנה אחד עם הכוונה הבסיסית המונחת ביסודו של ההסכם הקיבוצי ליצור "קו גבול" בין הסדרים חריגים מן העבר לבין הסדרים  מקובלים ומפוקחים לעתיד לבוא.  הוראות ההסכם הקיבוצי ביקשו להקפיא מציאות קיימת שהיתה קיימת במועד החתימה על ההסכם הקיבוצי. הקפאה זו לא נועדה להשתנות בעקבות שינויים בסיווגן של הרשויות המקומיות שנעשו במרוצת השנים. בעקבות שינויים דמוגרפיים או אחרים. אכן, אפשר שכתוצאה מכך מתקיימים עיוותים כלשהם בין שכרם של עובדים חדשים הצמודים לשכר מנכ"ל, כפי שהוא משתנה, לבין שכרם של עובדים וותיקים הנגזר משכרו ההיסטורי של מנכ"ל, אך ניתן להניח שהצדדים ראו לנגד עיניהם תוצאה שכזו ועל כל פנים תוצאה זו פוגעת פחות בעקרונות הבסיסיים של ההסכם הקיבוצי, מאשר זו העולה מטעוני ההסתדרות בערעור זה.

7.         סוף דבר - הערעור נדחה. היות ומדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.