סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. המערערים, ההסתדרות הרפואית לישראל וארגון רופאי קופת החולים הכללית הגישו לבית הדין האזורי בירושלים בקשה למתן פסק דין הצהרתי אשר יורה כי הפרשות המשיבה 1, שירותי בריאות כללית, לקופת גמל לתגמולים יוגדלו בשיעור 1.5%, בהתאם לנקבע ב
חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004). בית הדין האזורי (הנשיאה דיתה פרוז'נין, נציגי הציבור מר אברהם לנמן ומר יהושע ענר; ס"ק 10873-08-10) דחה את הבקשה בקובעו כי הפרשנות המילולית והתכליתית של ההסכמים הקיבוציים השנויים במחלוקת אינה מתיישבת עם עמדת המערערים. כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי סב ערעור זה.
המסגרת העובדתית והנורמטיבית הנדרשת לענייננו
2. להלן נפרט המערך ההסכמי והנורמטיבי הנדרש לענייננו:
א. ביום 13.7.00 נחתם הסכם קיבוצי (להלן -
הסכם 2000) בין מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן -
הר"י).
בהסכם זה נקבע, בסעיף 10.1 להסכם, כי שלוש התוספות שמקבלים הרופאים תוכרנה כתוספות קבועות, בין היתר לעניין פנסיה צוברת, ויועברו בגינן דמי גמולים לקרן פנסיה צוברת (להלן -
התוספות). עוד נקבע, בסעיף 10.5 להסכם, כי החל מיום חתימת ההסכם תבוצע הפרשה לקרן פנסיה צוברת של ההפרש שבין 65% משכר ברוטו של הרופא עד לרמת עבודה נוספת, לבין השכר בגינו מבוצעים תשלומים לקרן פנסיה צוברת ערב חתימת ההסכם (להלן -
ההפרש). בסעיף 10.7 להסכם נקבע כי קבוצת רופאים תוחרג מההסכם ולגביה ינוהל משא ומתן נפרד לצורך חתימת הסדר חלופי.
ב. ביום 26.12.00 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (להלן -
ההסכם הקיבוצי המיוחד) בין שירותי בריאות כללית (להלן -
הכללית) לבין הר"י וארגון רופאי קופת חולים כללית, בו פורט ההסדר החלופי בנוגע לקבוצת הרופאים המוחרגת.
בהסכם הקיבוצי המיוחד נקבע כי רופאים העומדים בשני תנאים מצטברים - מלאו להם 50 שנה והם בעלי ותק בעבודה בכללית של 15 שנות עבודה לפחות - יוכלו לבחור בין מסלול פנסיה צוברת בקרן הגמלאות המרכזית (להלן -
הקג"מ) או במיטבית (קרן פנסיה צוברת המתנהלת על בסיס ביטוח הדדי בין העמיתים, ומקנה פנסיית זקנה או פנסיית נכות או שאירים; להלן -
מיטבית), לבין העברת התשלומים לקרן בר (קופת גמל לתגמולים, במסגרתה נצברים כספים לזכות העמיתים מהפרשות העובד והמעביד; להלן -
קרן בר). עוד נקבע, בסעיף 3 להסכם, כי רופאים בהם לא מתקיימים תנאי הגיל או הוותק, רשאים להיכלל בקבוצת הרופאים המוחרגים בכפוף להחלטת וועדה פריטטית. בסעיף 4 להסכם נקבע כי לעניין התוספות ולעניין ההפרש, יועברו תשלומים בגין כל אחד מן הרופאים המוחרגים לקרן בר. תשלומי כללית בגין התוספות וההפרש יעשו בשיעור של 12%, כנקבע בסעיף 4.2. להסכם הקיבוצי המיוחד.
ג. במסגרת
חוק התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג - 2003, ננקטו צעדים שונים להבראת קרנות הפנסיה הגירעוניות, ובכלל זה מונה מנהל מיוחד לקרנות הוותיקות ונקבע תקנון אחיד. כמו כן הוגדלו, בתיקון עקיף
בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 (להלן -
חוק הפיקוח
על שירותים פיננסיים או
החוק), שיעורי ההפרשות הפנסיוניות של העובד והמעביד לקרנות הפנסיוניות באופן הדרגתי בשיעור כולל של 1.5%.
ד. ביום 2.3.06 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה לבין הר"י (להלן -
הסכם 2006). בסעיף 1 לפרק ז להסכם 2006 נקבע כי המעסיק יפריש לקרן פנסיה צוברת, החל מהמועד הקובע, 12% מהשכר המבוטח לפנסיה צוברת.
בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, אשר הגישו הר"י וארגון רופאי קופת חולים כללית לבית הדין האזורי, התבקש בית הדין האזורי ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הפרשות כללית לקרן בר יוגדלו אף הן בשיעור של 1.5%.
פסק בית הדין האזורי
3. בדיון המוקדם בבית הדין האזורי, מיום 11.1.11, התבקש הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן -
הממונה) להודיע האם הוא מבקש להביע את עמדתו בתיק. ביום 8.2.11 הודיע הממונה כי הוא מבקש להצטרף כצד להליך.
4.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי יש להחיל על הסכם קיבוצי את הכללים החלים על פרשנות חוזים. עם זאת, קבע בית הדין כי בשל מאפייניו המיוחדים של הסכם הקיבוצי - ובהם כריתתו במסגרת יחסי עבודה קיבוציים מתמשכים, וחלותו על מספר רב של אנשים שלא קבעו את תנאיו - יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים להסכם לא רק מלשונו אלא גם מן הנסיבות החיצוניות. בית הדין קמא מצא, לאחר בחינת ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים, כי הפרשנות המילולית והתכליתית אינה מתיישבת עם עמדת המערערים, לפיה כוונת הצדדים מצביעה כי שיעורי התשלומים המועברים לקרן בר יהיו בשיעורים זהים לתשלומים המועברים לקג"מ.
5. בית הדין האזורי הבהיר כי לשון ההסכם הקיבוצי המיוחד מצביעה על כך שכוונת הצדדים, כפי שהיא עולה באופן ברור מההסכם הקיבוצי המיוחד, היתה כי כאשר מדובר ב"קרן פנסיה צוברת" הכוונה הינה הן לקג"מ והן למיטבית. דהיינו, הצדדים להסכם התכוונו להתייחס התייחסות אחידה לקרן פנסיה צוברת. כמו כן, הצדדים לא התכוונו ליישם את העדכון שנעשה בהפרשות, בשל אירועים מאוחרים שנועדו לפתור את מצוקתן של קופות הפנסיה הגירעוניות. בית הדין פסק כי ההסכם הקיבוצי המיוחד מתייחס לסוג הביטוח ולא לכמות הרופאים שפנו לביטוח זה. אשר על כן נדחתה טענת המערערים לפיה 3 רופאים בלבד מבוטחים במיטבית. בית הדין האזורי לא מצא בסיס לטענה כי העדכון בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים יצר הפרדה בין הרופאים המבוטחים ברובד הבסיסי בקג"מ לבין אלה המבוטחים ברובד זה במיטבית. משמדובר בשתי קרנות פנסיה צוברות ומשעדכון ההפרשות לא יצר הבדלים שיש להם רלוונטיות כלשהי.
6. בית הדין קמא הדגיש כי מהקבוע בסעיף 4.2 להסכם הקיבוצי המיוחד עולה בבירור כי שיעור ההפרשות ישתנה רק אם וכאשר ישתנה שיעור ההפרשות של המעביד לקרן הפנסיה הצוברת ולא למקרה פרטי שבו הוגדל שיעור ההפרשות לקרן פנסיה מסוימת. נפסק כי השינוי בחוק בשיעור ההפרשות לא היה שינוי גורף על כל גוף המוגדר כ"קרן פנסיה צוברת", אלא על קרן פנסיה המסווגת כקרן ותיקה גירעונית בלבד. שינוי אשר הביא להגדלת תשלומי העובד והמעביד לקרנות הגירעוניות כדי להקטין את הגירעונות האקטוארים של קרנות פנסיה אלו, להגדיל את נכסיהן ולאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן. בית הדין האזורי קבע כי יש להניח שהצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד לא צפו התפתחויות מעין אלה. בית הדין בחן את הסעיפים בהסכם לאור ההקשר התעשייתי שבמסגרתו נחתמו, ולאור העובדה שמדובר בהסכמים הנוגעים לתחום הפנסיוני בכלל, ולהפרשות לקרן פנסיה צוברת בפרט. בית הדין לא שוכנע כי כוונת הצדדים הייתה להחריג את הרופאים המוחרגים מן ההקשר הפנסיוני הכללי, כך שרק לגביהם יוגדל שיעור ההפרשות, וכי רק לגביהם תהיה התייחסות לקרן פנסיה צוברת ולקופת גמל לתגמולים כאילו היו קרן פנסיה וותיקה.
7. בית הדין האזורי קיבל טענת הכללית לפיה שיעור השוואת ההפרשות לקרן בר עם שיעור ההפרשות לקג"מ, שהינה קרן פנסיה גירעונית, תשפר את זכויות הרופאים המוחרגים. בית הדין דחה טענת המערערים, לפיה כוונת הצדדים להסכם הייתה כי הכללית תהיה "אדישה" לבחירת הרופא באשר לקרן אליה מועברים התשלומים. נקבע כי אומנם על פניו נוצר חוסר שוויון בין הרופאים בשל העברת תגמולים בשיעורים שונים, מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. אולם אין מדובר אלא במראית עין, שהרי השינוי בהפרשות נועד להבטיח שבבוא העת, כאשר יפרשו המבוטחים מעבודתם, תעמוד לרשותם גמלה או סכום הוני שיאפשרו קיום בכבוד. על כן בחינת גובה ההפרשה בלבד, מבלי להתבונן בתמונה המלאה תביא לתוצאה בלתי שיווניות, למרות שמלכתחילה נראה כי דווקא היעדר השוויון בהפרשות הוא שיגרום לתוצאה כזאת.
8. בית הדין הפנה להסכם 2006 התומך במסקנה כי שיעורי ההפרשה לתגמולים הנהוגה בכל הסקטורים הינו 12% בלבד, ואף המערערים נתנו הסכמתם לכך. בית הדין קיבל טענת הממונה לפיה הגדלת שיעור התגמולים לרופאים המוחרגים בלבד, גם כאשר אין מדובר בקרן גירעונית, חורג מן הנהוג בשירות המדינה. נקבע כי המערערים לא הצביעו על ענף כלשהו שבו הוגדלו שיעורי התגמולים. אם אומנם הייתה מתקבלת טענת המערערים כי כך נקבע בהסכם הקיבוצי המיוחד, היה ההסכם מחייב קבלת אישורו של הממונה על השכר, על פי הוראות סעיף 29 לחוק הוראות התקציב. בית הדין ציין כי לא הובא לידיעתו כי כך אכן נעשה.
הערעור