א. הערעור שבפניי הוא על הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, בראשות אב בין הדין עו"ד אורי כהן, בתיק בד"מ 20/12.
בהתאם להכרעת הדין מיום 24.9.2012, הורשעה המערערת בביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 17 (1) + (2) + (3) + (4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. בהתאם לגזר הדין מיום 15.11.2012 הוטלו על המערערת אמצעי המשמעת הבאים:
נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר (תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורין כחוק), פסילה לצמיתות לעבודה בחברת הדואר, ופסילה לשירות המדינה למשך שנתיים.
ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן אלה:
בתובענה שהוגשה ביום 29.2.2012 כנגד המערערת נטען שבתקופה הרלוונטית לתובענה הועסקה המערערת כממיינת דואר במרכז חלוקה במיון מחוזי בעיר חיפה.
ביום 31.3.2010 שלחה הגב' מיכל שדו, שהיא בעלת אתר נופש וספא, מעטפה באמצעות חברת דואר ישראל ובה שישה שוברים "לפינוק בספא וארוחה" ו- 6 שוברי "הזמנה לחוויה רומנטית", כשהשוברים אינם נושאים שם ותאריך, והמעטפה מוענה לחברת רעיונית בע"מ.
יובהר שחברת רעיונית בע"מ היא חברה המציעה ללקוחות פרטיים ועסקיים לרכוש שוברי מתנה בתחומי הנופש, הספא, מסעדות ועוד. בין היתר מצוייה חברה זו בקשר עסקי עם אתר הנופש והספא אשר בבעלות הגב' מיכל שדו, אתר אשר מכבד את שובריה של חברת רעיונית. כאמור כבר לעיל, שלחה הגב' מיכל שדו מעטפה ובה השוברים שצויינו לעיל, כשזו ממוענת לחברת רעיונית בע"מ.
נטען בתובענה, שהמערערת נטלה, במסגרת עבודתה וללא קבלת רשות, 5 שוברים "לפינוק בספא וארוחה", בשווי של 1,260 ש"ח אשר נשלחו על ידי גב' מיכל שדו לחברת רעיונית בע"מ. שוברים אלה מומשו על ידי המערערת ובני משפחתה במקומות שונים.
נטען בתובענה, שבמעשיה אלה גנבה המערערת את תכולתה של מעטפת דואר אשר יועדה לחברת רעיונית בע"מ, וזאת ללא הסכמתה וללא ידיעתה של חברת רעיונית. בכך פגעה המערערת במשמעת שירות המדינה, לא קיימה את המוטל עליה כעובדת מדינה, והתנהגה התנהגות שאינה הוגנת ואינה הולמת עובדי מדינה.
עבירות המשמעת המיוחסות למערערת הינן לפי סעיף 17 (1) + (2) + (3) + (4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.
ג. בתגובתה לכתב התובענה הודתה המערערת כי הכירה, בדיעבד, את גב' מיכל שדו, אך לגירסתה אין לה כל מידע אודות המעטפה שנשלחה ותכולתה, נסיבות שליחתה, ושאר הנטען לגבי מעטפה זו.
המערערת כפרה בטענה כי נטלה, שלא כדין, 5 שוברים, וכן כפרה בטענה כי עברה עבירה כלשהי.
לגירסת המערערת, נמסרו לה השוברים על ידי עובד הדואר, אדי עמיאל, שעבד יחד עימה. לטענת המערערת היו ברשות עמיאל 5 שוברים, מתוכם הוא מסר לה שלושה, ושניים הוא נטל לעצמו.
לטענת המערערת, אין לה כל מידע אודות המקור של שוברים אלה, שנמסרו לה, לגירסתה, כמחווה ידידותית מצד עמיאל.
המערערת הודתה, כי אכן השתמשה בשוברים שקיבלה, ואולם היא פיצתה את גב' מיכל שדו בגין השימוש, ולטענתה היה פיצוי זה "מעל ומעבר".
ד. בפני בית הדין הודתה המערערת כי עשתה שימוש ב-4 מתוך 6 שוברים, כאשר שני שוברים נשארו, לטענתה, בידי עמיאל. כאמור, טענה המערערת ש-4 שוברים אלה נמסרו לה כמתנה על ידי עמיאל ולכן לגירסתה לא נפל כל פסול במעשיה.
אולם, בית הדין קבע בהכרעת הדין שבשים לב לחומר הראיות אין כל ממש בטענותיה של המערערת.
ה. ביום 1.11.2010 נגבתה מן המערערת הודעה על ידי העדים גיא לוי (קב"ט בדואר ישראל), ומשה מרציאנו (חוקר משמעת בנציבות שירות המדינה), אשר סומנה כמוצג ת/25. הודעה זו של המערערת היא למעשה גם "הודאה".
ו. בהודעתה זו ציינה המערערת, שאם מגיע אליה דבר דואר פתוח או תכולה שזלגה מדבר דואר, היא מעבירה אותו לפקידה שאחראית על טיפול בדברי דואר קרועים או בתכולה שזלגה מהם, או שהיא אורזת בניילון הייעודי לאריזת דבר דואר פגוע. בהודעתה זו הוסיפה ואמרה המערערת: