1. מונח בפני ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין לפיה אושר צו המשמורת שהוצא נגד המערערת ללא שינויים. המערערת, אזרחית אוקראינה, מוחזקת במשמורת כעשרה ימים בגין שהייה בלתי חוקית. בית הדין דחה את בקשת באת-כוח המערערת להורות על שחרורה של המערערת עד למועד יציאתה מן הארץ.
2. בית הדין ציין שהמערערת נכנסה לישראל באשרת תייר לתקופה קצרה. אמה של המערערת עוברת הליכי ישיבת קבע בארץ מכוח נישואיה לישראלי. המערערת ילידת 1981 היא אם לקטין. בשל נתונים אלה שוחררה בתנאים בעבר תוך התחייבותה לצאת את הארץ לא יאוחר מתאריך 21/04/02. לפני כעשרה ימים היא נתפסה על ידי משטרת ההגירה. התברר שהיא הפרה את תנאי השחרור והמשיכה לשהות בארץ תקופה של למעלה משנתיים ימים. משנתפסה המערערת בימים האחרונים רכשה אמה כרטיסי טיסה עבור שתיהן ועבור הבן הקטן. המועד הנקוב בכרטיס הוא 27/06/04. בית הדין התבקש להורות על שחרור המערערת עד לאותו מועד. הבקשה נדחתה בהנמקה שלולאי נתפסה היתה ממשיכה את ישיבתה בארץ בניגוד לדין. בתקופה זו הבן מטופל על ידי סבתו - אם המערערת.
עם הגשת הערעור המנהלי על החלטה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו הרחקה מישראל עד לדיון בערעור. בהחלטת ביניים קבעתי שאין להוציא את המערערת מהארץ עד לסיום ההליך. באת-כוח המערערת הדגישה, בדיון שהתקיים היום, את הנתונים האישיים של המערערת -אשה צעירה, אם חד הורית לפעוט שטרם מלאו לו שלוש שנים. כאמור, אמה של המערערת הגישה בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. באשר להפרת תנאי השחרור על ידי המערערת לפני שנתיים, הוסבר כי המערערת חפצה להשאר יחד עם קרובי משפחתה שגרים בארץ. באת-כוח המערערת הדגישה כי מרשתה התגוררה כל הזמן באותו מקום. כן הוגשו מסמכים המתעדים כי בתקופת השחרור לקתה המערערת בדכאון, גם על רקע הלידה. באת-כוח המערערת הציעה שהמערערת תשוחרר בתנאים של ערבות בנקאית על סך 12,000 ש"ח וערבות צד ג' של שני אזרחים ישראלים שאחד מהם הוא חמה. השחרור חיוני והכרחי לדעת באת-כוח המערערת בכדי לאפשר למערערת להסדיר את ענייניה טרם תעזוב את הארץ.
בא-כוח המדינה ביקש לדחות את הערעור. הוא הפנה לניסיון של קביעת תנאי שחרור לפני שנתיים, שלא צלח. הוא הצהיר שאין כוונה לגרש את המערערת באופן שהיא תופרד מהילד שלה. עוד מסר שמנהלת ההגירה, בשיתוף עם משרד הפנים, תעשה הכל בהקדם על מנת להסדיר את התעודות הנדרשות לילד. לטעמו תנאי השחרור שהוצעו אינם הולמים. לפני שנתיים המערערת שוחררה בערבות בנקאית של 7,500 ש"ח ובערבות צד ג' של עורך דין ישראלי. כן הצהיר שישתף פעולה עם באת-כוח המערערת בכדי להביא להסדרת הגירוש בהקדם האפשרי.
3. המקרה אינו קל. הוא מגלה את פניה של המוחזקת. חופש התנועה ורצון של אם לגדל את בנה בחיק המשפחה מתנגשים עם זכותה של מדינה לפקח על הנמצאים בגבולותיה. הכללים נבחנים בהקשר של הפרט.
הניסיון הכושל עם המערערת לפני שנתיים אכן עומד לה לרועץ. צודקת באת-כוח המערערת שהמטרה אינה ענישה אך חובתו של בית הדין, ושל בית המשפט המנהלי בעקבותיו, לבחון את התאמת התנאים שמוצעים למטרה.
בטיעוניה הקישה באת-כוח המערערת מדיני המעצרים. לדבריה כפי שנאשם שמשוחרר במעצר בית ומפר את התנאי לא ישלח למעצר באופן אוטומטי, כך בענייננו אין בהפרה של המערערת כשלעצמה להכתיב את התוצאה. ההקבלה מקובלת עלי. יש לבחון את היעילות של תנאי השחרור על פי מכלול השיקולים, כאשר הפרה קודמת מקשה על מתן הזדמנות נוספת. הדלת אינה בהכרח נסגרת, ברם ההפרה הקודמת רלוונטית ומשקלה תלוי בהיקפה. תקופת ההפרה של המערערת משתרעת על פני כשנתיים. ההיגיון אינו תומך במסקנה שהפעם הדברים ישתנו בשל תוספת של כחמשת אלפים שקלים בסכום ההפקדה. ההפרה הקודמת מהווה אינדיקטור למידת האמון שאפשר לתת למערערת.
אמת, קיימת בעיה אנושית אך בא-כוח המדינה הציע ואף הצהיר שהאם והבן לא יופרדו זו מזה. על פני הדברים מדובר בתקופה קצרה. למעשה באת-כוח המערערת היא המעוניינת בשלב זה בעיכוב מה טרם תגורש המערערת, על מנת להסדיר את העניינים הדרושים בכדי להביא להוצאת האם והבן מהארץ ביחד.
4. הערעור המנהלי מטרתו לבחון את פעולת הרשות ובמקרה זה את בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין. בכדי למלא יעוד זה ראוי להעיר מספר הערות והארות.
א. באת-כוח המערערת טענה כי התנהלות בית הדין הינה פגומה ומלמדת על חוסר סבירות. היא הדגישה שבבית הדין אין מזכירות, כתובת או פקס, ועל כן קשה לברר מועדי דיון.
עיינתי בפרוטוקול הדיון ובהחלטת בית הדין. עולה שמדובר בדיון ענייני ובהחלטה שהתקבלה לגופה. באשר להסדרי בית הדין בכל הקשור לגישה אליו, אם אכן דברי בא-כוח המערערת נכונים ברי כי הדבר דורש תיקון. ניתן להניח שגם בית הדין יברך על כך. במסגרת ערעור זה, שהינו מקרה פרטי, לא אוכל לקבוע על סמך החומר שהדיון לקה בפגמים. הפרוטוקול מלמד שהמערערת היתה מיוצגת ושנוכח מתורגמן במהלך הדיון. עם זאת, ועם כל ההערכה לבא-כוח המדינה, אינני מסכים עם דבריו בתגובתו ש
"דרך התנהלות בית הדין אינו לעניין במסגרת הסמכות של בית המשפט ועל כן תתיחס המדינה רק לסבירותה של ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין". כאמור, גם אם בסופו של דבר לא מצאתי פגם בהליך, נושא זה כן מעניינו של בית המשפט המנהלי. הרי, סבירות הדרך קשורה לסבירות ההכרעה. המסקנה שבמקרה זה אין פגם בדיון אינה אומרת שאין לעמול לשם תיקון דרכי הגישה לבית הדין או לפחות לבחון את הנושא. בדיקה כזו אינה רק האינטרס של המוחזק במשמורת אלא גם של המדינה.
ב. התוצאה המנהלית חייבת להיות מידתית. הצידוק לפגיעה בפרט אינו משחרר את הרשות מאחריותה לבחון את היקף הפגיעה. ההפך הוא הנכון. היקף הפגיעה מוצדק רק ככל שהוא עומד במבחן איזון האינטרסים. מכאן, היה וידחה הערעור אין זה בהכרח סוף פסוק. תוצאה כזו נגזרת מן ההנחה שהמערערת לא תשהה זמן רב במשמורת. היה ויתברר שהנחה זו אינה תואמת את המתרחש בפועל, יהיה מקום שהמערערת תפתח בהליך חדש. במודע אינני תוחם את המונח זמן רב. יחד עם זאת, ברור שעל אף שהתקופה אינה מוגדרת במדויק הרי שבשלב מסוים אם המערערת עדיין תוחזק בלי תאריך יעד, שלא בשל מחדליה, אין להשלים עם כך.
ג. החלטה לדחות את הערעור משמעותה שאין לאפשר את שחרור המערערת מתנאי משמורת עד יציאתה מן הארץ. ואולם, פירוש הדבר אינו שבכל מקרה היה נכון לדחות את הערעור, יהיו תנאי השחרור המוצעים אשר יהיו. המערערת הציעה, כאמור, ערבות צד ג' והפקדה בסך 12,000 ש"ח. הוסבר לעיל שהצעה זו אינה שונה בהרבה מהתנאים בהם שוחררה המערערת לפני שנתיים ושאותם הפרה. ברמה העקרונית, ולא רק, חשוב להבהיר כי לו היתה המערערת מציעה ערבות כספית בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי, יתכן שהיה מקום להעתר לבקשה. למשל, בא-כוח המדינה התנגד לשחרור אך אמר שאם בכל זאת בית משפט מגיע למסקנה שראוי לדחות את עמדתו, כי אז יש לקבוע הפקדה בסכום של 100,000 ש"ח. כמובן, ישנם מספרים רבים בין 12,000 ובין 100,000 ואינני סבור שרק הקצה העליון מהווה פתרון יאה. על כן, אם המערערת תצליח להציע הפקדה בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי, ניתן יהיה לפנות בהליך חדש. יודגש שלא תמיד שיעור ההפקדה הוא שיוצר את ההבדל בין שחרור לאי-שחרור. ישנם מקרים בהם גם שיעור הפקדה גבוה עדיין אינו עונה על דרישות המקרה. כן אודה שבמקרים בהם המוחזק אינו בעל יכולת להציע הפקדה בשיעור שהיה מביא לשחרורו, קיימת תחושה לא נוחה. לטרוניה זו אין לי אלא להשיב שאין מנוס מכך שבית הדין ובית המשפט יעשה מלאכתו תוך בחינת כל מקרה לגופו ובדיקת החלופה על פרטיה.
ד. באת-כוח המערערת ביקשה שגם אם הערעור ידחה ינתן צו שימנע את גירוש האם בנפרד מהילד. בא-כוח המדינה הצהיר שאין כל כוונה לפעול אחרת. לנוכח דברים אלה נראה שבמסגרת סמכויות הביקורת הערעורית ניתן להוסיף תנאי כאמור. בהקשר זה תצויין נכונות בא-כוח המדינה לסייע למערערת ולבאת-כוחה להסדיר את ענייני המערערת. שיתוף פעולה זה יפה וראוי. יודגש שהמערערת רשאית לקדם את ענייניה גם אם לא שוחררה, על ידי חתימה על יפוי כוח מתאים. ושוב, אם מתעוררים קשיים ממשיים שאינם עתה בגדר הצפוי ניתן יהא לפתוח בהליך חדש.
5. סוף דבר.
הערעור נדחה במובן שאין לשחרר את המערערת בתנאים.
הנני מעכב את יציאתה עד שיוסדרו ההליכים באופן שהמערערת ובנה יצאו בצוותא. זאת אלא אם המערערת תוותר על כך, למשל במצב שהיא מחליטה שניתן להשלים עם פער זמנים קצר בין יציאתה מן הארץ לבין יציאת הבן מהארץ - יחד עם סבתו.
אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"ח בסיון, תשס"ד (17 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.