פסק-דין בתיק עמה 526/03

א. העובדות

1.         המערערים הגישו ערעור על השומות של שנות המס 1999 ו- 2000.

המערערת 2, היא חברה משפחתית, כאמור בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. המערער 1 הוא "הנישום" כמשמעותו בסעיף הנ"ל.

2.         למערער זכות חכירה לדורות ממנהל מקרקעי ישראל בשטח קרקע של 2.9 דונם באילת עליו הוקם מכלול של תחנת דלק, בנין משרדים, מכון לסיכה, עסק לשטיפת מכוניות וחנות פרחים. בשנת 1969 נכרת הסכם בין המערער לחברת דלק, ולפיו בין היתר, דלק סיפקה על חשבונה את הציוד והמחוברים הדרושים לצורך ההקמה וההפעלה של תחנת הדלק.

3.         כ- 30 שנה המערער הפעיל את התחנה יחד עם בנו גיל. בשל כך שבנו רצה לעסוק בתחומים אחרים, ואילו המערער שהנו יליד 1929, התעייף מהפעלת התחנה ורצה לנוח, הוא התקשר ביום 12.8.98 באמצעות המערערת בהסכם עם חברת "דלק", בו הוסכם כדלקמן:

א.         החזקה הבלעדית במקרקעין (בתחנה על כל חלקיה, לרבות השטח בו מצוייה המכונה לרחיצת מכוניות שהנה בבעלות המערער, מבנה התחנה לרבות החנות) נמסרה לדלק, כאשר לדלק הזכות להשכיר את המצוי בשטח התחנה ולקבל דמי שכירות.

ב.         כל עובדי התחנה פוטרו.

ג.          המערערים הפסיקו להפעיל ולנהל את התחנה ודלק היא שתפעילה על פי שיקול דעתה, כאשר המערערים התחייבו לא להתערב בניהולה ולא להפריע בכל צורה שהיא להפעלתה השוטפת והתקינה.

ד.         מיום העברת החזקה לדלק, האחריות לנזקים שעלולים להיגרם לכל אדם או לרכוש חלה על דלק (סעיף 13 להסכם).

ה.         המערערים התחייבו שלא יקיימו פעילות מפריעה ומתחרה בדלק ברדיוס של 50 ק"מ מהעיר אילת.

ו.          המערערים התחייבו למסור לדלק רשימת לקוחות חוץ של התחנה ולחדול מכל קשר עיסקי עימם תוך הסבת זכויות בקשר לחוזים של לקוחות חוץ לדלק, אם יש כאלה.

ז.          מיום כריתת ההסכם מקבלת המערערת סכום קבוע של 44,000 דולר מידי חודש, ללא קשר להיקף המכירות או ההוצאות של התחנה, ללא קשר למספר הלקוחות הקבועים בתחנה, כאשר הסכום לא יפחת גם אם התחנה תפסיד.

ח.         בהתאם לזכויותיה על פי ההסכם הנ"ל, דלק מפעילה את תחנת  הדלק באמצעות ש.א.ש. ביטחון ימי (קרל זינגר) 1972 בע"מ- עימה התקשרה בהסכם.

ט.         תקופת השכירות היא ל 9 שנים עד 31.8.07, אך המערערת תהיה רשאית בתום כל 3 שנות שכירות להפסיק את השכירות. על פי סעיף 15 להסכם הנ"ל, לדלק זכות סירוב ראשונה במקרה שהמערערת תרצה להעביר את הפעלת התחנה לאחרים בתום תקופת השכירות, שמשמעותה אפשרות לדלק להאריך את תקופת השכירות בשנתיים כמפורט שם.

4.         מעדותו של המערער בבית המשפט עולה, כי אין למערערים כל שליטה על העובדים בתחנה, על תנאי קבלתם ועל תנאי העסקתם. המערערים לא מזמינים שמנים, דלקים וציוד לתחנה ולא מטפלים בבלאי המכונות. המערערים לא קובעים את מלאי הדלק ולא משווקים את התחנה.

            מחומר הראיות עולה [סעיף 9 לתצהירו של מפקח מטעם המשיב - ערן גילבוע, בצירוף נספחים ב  ו- ג לתצהיר ונספח ב להסכם עם דלק (המפרט רשימת צידו בתחנה)], כי מרבית הציוד להפעלת התחנה הוא בבעלותה של דלק, ובעבר הוא הושאל למערער.

5.         מתצהירו של מר תמרי שהוא המנהל של התחנה מטעם ש.א.ש, עולה שלמערער אין כל תפקיד בתחנה ואין לו כל קשר לתפעול התחנה.

            הגם שדווח, בתקופה הרלבנטית, על 30,000 ש"ח כמשכורת מידי חודש לבנו של המערער, עולה מהדברים שנאמרו בדיון במס הכנסה ביום 27.2.02 (נספח ה לתצהירו של המפקח גלבוע), כי הוא הפסיק לעבוד והוא פנסיונר של המערערת. בנו של המערער לא העיד.

אני דוחה את דברי המערער בבית המשפט, כי כסף זה שולם לבן בגין תפקידים בתחנה