1. הערעור מתייחס לשנות המס 1997 ו- 1998, ועניינו שומה שהוציא המשיב, לפי מיטב שפיטתו על פי סעיף 152(ב) לפקודה. בהחלטה שניתנה על ידי פקיד השומה ביום 30/6/02 נדחתה השגת המערער.
2. השאלה שבמחלוקת, היא אם יש לראות את דמי השכירות מהשכרת שתי דירות הרשומות על שם ילדי המערער, כהכנסות של המערער, ובמקרה כזה, להוסיפן להכנסותיו החייבות במס, בשנות המס הרלוונטיות, או שמא יש לראותן כהכנסות של כל אחד מילדי המערער. במקרה כזה, חל על אותה הכנסה פטור, לפי סעיף 2(א) לחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (הוראת שעה), תש"ן-1990 (להלן:
חוק מה"נ - פטור מהשכרת דירת מגורים
).
אעיר כבר בשלב זה, שעל-פי הנסיבות שפורטו בפסק דין ובהסתמך על הראיות שהוצגו, לרבות מהימנות עדי המערער, היה מקום לאשר את הדו"ח שהוגש ולהימנע מלהוציא שומה.
הרקע
:
3
. המערער יליד 1943 משמש כיועץ מס בהכשרתו ובמקצועו.
למערער שלושה ילדים: אברהם - יליד מאי 1971, ארז - ינואר 1973 ועידית - ילידת נובמבר 1976. בשנות המס הרלוונטיות היו בבעלות המערער שני נכסים: חצי מהזכויות על המבנה ברח' מיכאל, כאשר אחותו מחזיקה במחצית האחרת של הזכויות במבנה, ודירה ברח' סיני.
בשנת 1979 ובשנת 1986 נרכשו על ידי המערער שתי דירות מגורים. לטענת המערער, בוצעה הרכישה עבור ילדיו, ובהיותם קטינים, נרכשו הדירות על-ידו כאפוטרופוס של ילדיו, ופעולת הרכישה אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק מ"א 623/86, שניתן ביום 30/9/86 (נספח לת/2 - תצהיר עדות משלים של המערער).
הדירות שנרכשו הן: דירה אחת ברח' פרויד 44 בחיפה, ודירה נוספת ברח' פרויד 42, בחיפה. עם רכישת הדירות נרשמו אלה על שם ילדיו. הדירה שברח' פרויד 44 היא בבעלות שלושת ילדיו בחלקים שווים (עידית, ארז ואברהם) ואילו הדירה ברח' פרויד 42 , על פי הרישום היא, על שם בנו בכורו.
4. שתי הדירות הנ"ל מושכרות. ההכנסות מן השכירות מועברות לחשבון הבנק של המערער, ואולם, לטענתו, משמשים הכספים לצרכי ילדיו, והעברת הכספים לחשבון הבנק שלו נעשתה על דרך הנוחות בלבד, כאשר הכספים של הילדים מוסבים אליו.
אין חולק, כי הטיפול ברכישת הדירות ולאחר מכן באחזקתן ובהשכרתן, נעשים על ידי המערער. לטענת המערער הוא פועל כך, בשל ניסיונו. בתחילה פעל המערער כך, גם בשל גילם הצעיר של ילדיו בעת רכישת הדירות, והיום בשל היותם טרודים בנושאים אחרים.
5. בדוחות שהגיש לשנות המס הרלוונטיות, במקום ששם נדרש הנישום לציין "רווחים פטורים ובלתי חייבים במס..." ציין המערער: "
הכנסות ילדי משכ"ד...." ואף ציין את תקרת הסכום הפטור.
טענת המערער הייתה, כי מעולם לא ראה דירות אלה כחלק מרכושו, וגם לא את דמי השכירות המשולמים בגין השכרתן. יחד עם זאת, מתוקף מקצועו כיועץ מס, וכמי שאמון על החוק, רשם בדוחותיו תחת ראש הפרק של "הכנסות פטורות" את הכנסות הילדים משכר דירה (נספח א' לסיכומים).
6. המשיב הוציא שומות למערער לפי מיטב השפיטה, עליהן השיג המערער ביום 05/07/01. ההשגה נתקבלה במשרדי המשיב ביום 17/07/01. בהתבסס על סעיף 152(ב) לפקודה, הוציא המשיב למערער שומות בצו ליום 25/6/02 לשנת המס 1997, וביום 26/06/02 לשנת המס 1998. פירוטים לקביעת השומות הוצאו למערער ביום 30/06/02. על גבי טופס השומה בצו, לפי סעיף 152(ב) לפקודה, מופיע גם תאריך עדכון: 1/7/02. תאריך נוסף מוטבע הוא 29/7/02.
טענות בעלי הדין
:
7.
המערער טוען כי השומה שהוציא המשיב לפי סעיף 152(ב), הוצאה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בפקודה. מן הטעם האמור, בהסתמך על סעיף 152(ג) לפקודה, יש לאשר את הדוחות המוצהרים של המערער לכל אחת משנות המס שבערעור.
טענה נוספת של המערער מתייחסת להפרת הבטחה שלטונית שניתנה לו.
לגופו של עניין, טוען המערער כי המדובר בהכנסה של ילדיו, ולפיכך, עומד להם הפטור הקבוע בחוק מס הכנסה - פטור מהשכרת דירה למגורים.
המשיב מבקש לדחות את טענת ההתיישנות, וכמו כן לדחות את הטענה בדבר קיומה של הבטחה שלטונית. לגופו של עניין, לעמדתו, כאמור, מדובר בהכנסה של המערער, וזאת מאחר שהדירות הן שלו.
אדון בכל אחת מן הטענות. לדעתי, יש לדחות את טענת ההתיישנות, ואולם, יש לקבל את הערעור לגופו.
דיון ומסקנות