המחלוקת בערעור דנן הינה בקשר עם סכומים ששילם המערער, לרבות כערב, בקשר עם חשבונות בנק שנפתחו על מנת לאפשר למערער להיכנס ביחד עם צד נוסף, כפי שיובהר,  להסכם לשיווק ביטוח חיים עם חברת "אררט". המערער ביקש כי תשלומים אילו יוכרו כהוצאה ביצור הכנסה פירותית בעוד פקיד השומה התיר רק חלק מסוים מן התשלום כהפסד הון. שנת המס שבמחלוקת הינה שנת 1999. 

עובדות

המערער, סוכן ביטוח במקצועו, החל לעבוד עוד בשנת 1985 כשכיר בחברת גלית סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: גלית). מר שלמה גרינברג (להלן: גרינברג), היה בעל מניות ומנהל בגלית במועדים הרלוונטיים לערעור.

למערער ולגרינברג היכרות רבת שנים, קשרי חברות בצד קשר עסקי, כאמור.

בתאריך 1/2/94 התקשר המערער בהסכם (מע/1) עם גלית ועם אררט חברה לביטוח בע"מ (להלן: אררט). ההסכם נכרת בין גלית והמערער מחד לבין אררט מן הצד השני (להלן: ההסכם).

בהתאם להסכם התחייבו גלית והמערער למכור פוליסות ביטוח חיים של אררט ובתמורה יקבל כל אחד מהם 50% מהעמלות המגיעות מאררט, וזאת לחשבונו הוא. במסגרת ההסכם ניתנה למערער מעם אררט הלוואה שהותנתה בכך שהמערער וגלית יעמדו ביעד המכירות אשר נקבע להם בחוזה.

לצורך כניסה להסכם וקבלת ההלוואה, בסוף שנת 1993, פתח המערער שני חשבונות בנק בסניף בנק הפועלים באילת (להלן: הבנק). האחד על שם גלית, כאשר המערער הוא בעל זכות החתימה הבלעדי (להלן: חשבונה של גלית) והשני על שמו (להלן: חשבונו של המערער).

לפי עדותו של המערער, בינואר 1995, התחלפה ההנהלה באררט.  ההנהלה החדשה הודיעה לו ולגלית כי אינה מוכנה לעמוד עוד בהסכם. המערער עזב את אילת וחזר למקום מגוריו בתל-אביב. (פרוטוקול ע"מ 3 שורות 6-8).

בשנת 1995, לאחר שבחשבונות הבנק שנפתחו מזה כבר על ידי המערער, נותרו יתרות חובה, הגיש הבנק שתי תביעות כנגד גרינברג, גלית והמערער, בבית המשפט השלום באילת.

 בגין חשבונו של המערער, הוגשה תביעה (ת.א. 1584/95) בה נתבע המערער לשלם חוב בסך 153,867.74 ש"ח מתוכם 50,135.74 ש"ח בגין יתרת חובה בעו"ש וסך של 103,732 ש"ח, יתרת הלוואה.

בגין חשבונה של גלית, תבע הבנק מן המערער (ת.א. 1585/95) לשלם לו 122,393 ש"ח על פי כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של גלית.

 התביעות אוחדו וביום 23/3/97 ניתן פסק דין בבית משפט השלום באילת (מש/3) בו קיבל בית המשפט את התביעות במלואן וחייב את המערער לשלם לבנק את מלוא הסכומים שנתבעו. ערעור על פסק דין זה (ע.א. 1085/97) נדחה (מש/5). (להלן: פסק הדין).

בתאריך 25/11/95 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל כנגד המערער (תיק הוצל"פ                                               3-97-02091-23) במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נשלחה למערער אזהרה (מע/2), בה נדרש המערער לשלם לבנק סך כולל של 269,040 ש"ח.

ביום 29/10/00 פנה המערער אל המשיב (מש/2) וביקש להכיר לו בסך של 297,000 ש"ח, אשר שולם על ידו בתיק ההוצל"פ, כהוצאה בייצור הכנסה.

המשיב סירב להכיר בסכום זה כהוצאה פירותית, מאחר שקבע כי אין המדובר בהוצאה שוטפת אצל המערער, אולם התייחס לתשלום מכוח הערבות כאל הפסד הון (נספח ב' לנימוקי הערעור המתוקנים).

בתאריך 4/10/01 הגיש המערער השגה על שומת המס שהוצאה לו (נספח ג' לנימוקי הערעור המתוקנים). המשיב דחה את טענת המערער כי יש להכיר לו בהוצאה בגין פסק הדין כהוצאה ביצור הכנסה והוציא למערער צו בהתאם. ביום 31/1/02 שלח המשיב למערער את נימוקי השומה לשנת 1999 (מש/9) בה קבע המשיב כי הסכום ששולם בגין מתן ערבות לגלית יוכר כהפסד הון בידי הנישום בסכום של 6,126 ש"ח, זאת כי לטענתו, במהלך ההליך המשפטי שולמו על ידי גרינברג סכומים לחשבונה של גלית כך שסך ההפסד בגין מתן הערבות מסתכם בסכום הנ"ל בלבד על פי אופן הייחוס של תשלומים אילו בצד הזכות וייחוס תשלומי הוצאות אגרה ושכר טרחת עורכי דין, בצד החובה, הובילו את המשיב להתיר כהפסד הסכום האמור בלבד.

לגבי חשבונו של המערער נקבע בנימוקי השומה כי מדובר בהוצאות פרטיות אשר אין להכירן בשום מישור.

ביום 21/5/02 הגיש המערער הודעת ערעור על החלטת פקיד השומה הנ"ל.

עוד יצוין כי גלית פורקה ועל כך אין עוררין (פרוטוקול ע"מ 16, שורה 14). כמו כן אין יכולת להיפרע מגרינברג שכן הוכרז כפושט רגל לפי החלטתה של כב' השופטת טהר שחף בפש"ר 5176/98 (נספח ב' לסיכומי התשובה של המערער).  

טענות הצדדים

טוען המערער כי בינו לבין גלית נתקיימה שותפות, זאת לפי ההסכם המשולש בינו ובין גלית לאררט והלך העסקים השוטף. כמו כן טוען המערער כי החשבונות שנפתחו על ידו, שימשו את השותפות בהוצאות השוטפות של העסק כגון: משכורות, ארנונה, תשלומי חשמל וכו'.  לטענתו החשבונות שימשו את העסק וכאשר זה קרס נתבע המערער בעבור שני החשבונות. משכך הכספים ששילם המערער בעטיו של פסק הדין, הנם הוצאה ששימשה בייצור הכנסה שוטפת. אלמלא פתיחת שני החשבונות, מתן הערבות בגין חשבונה של גלית, ובסופו של יום אף תשלום על פי פסק הדין, לא ניתן היה להיכנס להסכם , להביאו לכלל מימוש. אלמלא ערבותו לא ניתן היה לקבל אשראי מן הבנק , ללא אשראי זה לא היה ניתן לקיים את משרד הביטוח, למכור פוליסות ולקבל הכנסות באשר מצבה הכלכלי הקשה של גלית. המערער טוען כי למעשה בשל מצבה של גלית פעל הוא גם למענה ולמען גרינברג. זאת טוען המערער הן לגבי הערבות לחשבון גלית והן לגבי הכספים שהוציא ישירות מחשבונו עבור הפעילות השוטפת של העסק, שכן שניהם שימשו את השותפות.