הקדמה
1.
ערעור מס הכנסה זה, נסוב בעיקרו סביב שאלות של עובדה ואמון. במרכז הדיון ניצבת שאלת מהותן והיקפן של הוצאות שהוציאה המערערת, אליבא דמנהלה, במהלך השנים 1992 - 1996 (להלן - השנים שבערעור) בגין עמלות ותשלומים אחרים (להלן - העמלות) ששילמה לסוכנים אשר סייעו לה במכירת סחורותיה בברית המועצות; לימים, מדינות חבר העמים (להלן - רוסיה).
המדובר הוא, כך לפי כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, בחברה לפיתוח תעשייתי שהחלה לפעול בארץ בשנת 75', ואשר בשנים נשוא דיון זה, נבעו הכנסותיה ממכירת סחורותיה באותן מדינות. בין היתר, מכרה המערערת ללקוחותיה בחו"ל, ציוד אלקטרוני, כולל, התקנה וחלקי חילוף, תרופות וציוד רפואי, וכן, מוצרי מזון, אותם סיפקה למוסדות וליחידים.
2
. מעיון בסיכומי הצדדים עולה, כי המדובר הוא לכאורה בתיק ייחודי, הדן בהוצאות חריגות שהוצאו על ידי המערערת, אליבא דבא כוחה, במסגרת פעילותה העסקית בברית המועצות בתקופה הסמוכה לקריסת המשטרה הקומוניסטי, ובתקופת הפרסטרויקה.
באותם ימים של תחילת שנות התשעים, כך ב"כ המערערת, לא ניתן היה לבצע עסקאות עם גורמים מקומיים שם, בלא לשלם כספים "מתחת לשולחן", הרחק מעיני הרשויות. המדובר היה, בעקרון, לדברי ב"כ המערערת, בכספים ששילמה המערערת לסוכנים שסייעו לה בפעילותה באותם מקומות, כאשר חלק מן הכספים שהעבירה לסוכניה היוו כספי עמלות שחבה להם, וחלק שימשו לצרכי שוחד שהועברו לגורמים הרלוונטיים לצורך קידומן של עסקאות.
הבעיה שניצבה בפני המערערת בבואה לדרוש התרת הוצאותיה הנ"ל מן המשיב, היתה, עובדת היותה עומדת בפניו בידים ריקות, מבלי כל מסמכים ותיעוד לאישוש טענתה בענין פעילותה המתוארת, ובענין ההוצאות שנכרכו בה. שהרי, כפי שהוסבר, המדובר היה בעסקאות עלומות שהרשויות המוסמכות לא ידעו, או, לא אמורות היו לדעת עליהן, עקב הואקום המינהלי שהשתרר עם קריסת המשטר הישן, כמתואר.
בהעדר כללי התנהלות ברורים בשווקים החדשים שהחלו לפעול במדינות חבר העמים בתוך התוהו ובוהו המוניטרי שהשתרר שם, ובהעדר דרכים חוקיות לביצוע עסקאות, בכלל, ולהספקת אמצעי מימון ותיעוד, בפרט, פעלה המערערת כפי שפעלה, לשיטתו של בא כוחה המלומד, בחריגה מן המקובל. פעילותה העסקית, כך הסביר, התנהלה בלא כל תיעוד, כולל, עסקיה עם הסוכנים להם שילמה דמי עמלה בלא כל רישום. משום כך, טען עו"ד עמיר, לא היה על המשיב לצפות מן המערערת שתמציא לו מסמכים בקשר לפעילותה האמורה, ובקשר להוצאות שדרשה בניכוי, במסגרתה.
המדובר הוא לשיטתו של ב"כ המערערת, בסכומי כסף גדולים מאד שיצאו ונכנסו לקופתה של המערערת, תוך רישומם בספריה כדין. הכספים שיצאו ממנה לחו"ל, כך המשיך והסביר, יצאו על פי ההיתרים שקיבלה לצורך כך מבנק ישראל, תוך קבלת פטור מתשלום מס במקור, שאושר לה על ידי המשיב עצמו, על סמך המסמכים שנמסרו לו בהקשר לכך. משום כך, גרס ב"כ המערערת, יש לדחות טענת המשיב כי לא קיבל מסמכים כלל, מידיה.
3
. טיעון זה של ב"כ המערערת, נדחה על ידי המשיב בשתי ידים, משני נימוקים עיקריים. האחד, העדר בסיס לטענת המערערת בדבר אי יכולתה להמציא ראיות ומסמכים לאישוש הטענה בענין ההוצאות שיצאו לה בחו"ל אליבא דידה; והשני, העדר כל ראיה בידיה לאישוש הטענה שהוצאות אלה שימשו לה לצורך ייצור הכנסתה בשנים האמורות.
לענין אי המצאת המסמכים, טען המשיב, אין כל מאומה בטענת המערערת, לפיה, בוצעו העסקאות האמורות "מתחת לשולחן", ללא תיעוד כמקובל וכנדרש בחוק. טענה זו, כך סבר, חסרת בסיס היא אף במציאות דאז, ולו, כל עוד לא אוששה בראיות של ממש.
לענין אישורי הבנקים שקיבלה המערערת אליבא דבא כוחה, לצורך הוצאת הכספים מן הארץ, גרס המשיב, אין באלה כדי להוות ראיה לעצם בצוע ההוצאות הנטענות, בחו"ל, שהרי, בין אישורו של בנק ישראל להוצאת סכומים לחו"ל, ובין עצם ביצוע ההוצאה בחו"ל, אין קשר כלל.
כן הדבר, לשיטתה של ב"כ המשיב, לגבי הפטור מניכוי מס במקור שקיבלה המערערת מן המשיב, ואשר לא היה בו, לדעתה, כדי להוות הוכחה לעצם ביצוע ההוצאה הנטענת.
מכל מקום, כך ב"כ המשיב, אין שחר לטענת מנהל המערערת, לפיה, הומצאו למשיב בשלב כלשהו, מסמכים רלוונטיים לאישוש ההוצאות הנדרשות בניכוי על ידי המערערת, וממילא, אין כל טעם בטענתו, כי היום מצוים מסמכים אלה בידי המשיב.
4.
על מנת לבסס טענותיהם העובדתיות בנושא המחלוקת המתוארת, זימנו ב"כ הצדדים לבית המשפט, עדים מטעמם שהיו מעורבים בדרך זו או אחרת בפרשה. מטעם המערערת, העידו בפני, שמונה עדים, בהם, מנהל המערערת ורואה החשבון שלה, וכן, ארבעה סוכנים שעבדו עימה בחו"ל, וקיבלו מידיה על פי הנטען, אותם כספי עמלות להם טענה (להלן - העמלות).
חלק מן הסוכנים מסרו עדויותיהם בתצהירים, שהוגשו לבית המשפט במקום עדות ראשית, כך שזימונם נועד לחקירה נגדית בלבד. חלקם האחר, לא הגיעו לבית המשפט כלל, והגשת תצהיריהם כמבוקש על ידי ב"כ המערערת, לא אופשרה לו על ידי, באין הסכמה לכך מטעם ב"כ המשיב, ובאין אפשרות לעמתם, מול האמור בתצהיריהם.
בהקשר זה, יש להבהיר, דחיתי גם טענת ב"כ המערערת, לפיה, די באותן עדויות שהושמעו בבית המשפט, על מנת לקבוע כי מדובר בהתנהלות שיטתית של המערערת, אל מול כל הגורמים שעימם פעלה בחו"ל, ולפיה, ניתן ללמוד מן העד האחד או מן השניים, על כל היתר.
אעמוד על כל אלה בהמשך. בטרם אעשה כן, ובטרם אתיחס אל כל טענותיה של המערערת לענין העמלות, ואל טענות המשיב מנגד, אביא תחילה סקירה קצרה ככל האפשר, של העובדות המתיחסות לפעילותה של המערערת, בכלל, ולפעילותה בארצות חבר העמים בפרט, כפי שיכולתי להפיקן מן העדויות שבאו בפני, ואשר עליהן יקום הערעור, או ליפול.
המערערת, עיסוקה ומטרותיה, כמובא מפי מנהלה,
יעקב מוצ
'
ניק
5.
בעומדו על הדוכן, הסביר מנהל המערערת, מר מוצ'ניק, כי החברה נוסדה בשנת 1975 על ידי חמישה שותפים, עולים מארצות חבר העמים, שהגיעו ארצה באותם ימים; בהם, מדענים שביקשו לבסס מקומם בארץ. מטרת הקמתה של החברה היתה, אליבא דמנהלה, להגיע לפיתוחים תעשייתיים שיפרצו את השווקים בארץ ובחו"ל. משהתבססה החברה, כך העד, ומשהחלה בפעילות של ממש, התקשרה בין היתר למשרד הבטחון והציעה לו סחורתה, שהיתה באותם ימים, תוסף לסילונים שפיתחה החברה, ואשר משרד הבטחון גילה בו ענין.