פסק-דין בתיק עמה 001200/01

הסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים בערעור זה הינה מהי שיטת הדיווח הראויה שעל המערערת לדווח למשיב, בקשר עם ההכנסות מעסקה והאם רשאית היתה לשנות את שיטת הדיווח על בסיס מצטבר  ולעבור לדווח על פי שיטת המזומן בשנות המס שבערעור, על רקע טיב עיסוקה של המערערת ושיטת הדיווח החשבונאית בה היא נוהגת קרי היות הדו"ח החשבונאי שלה ערוך על בסיס צבירה כאשר יתרות שלא נגבו או לא שולמו, אם כי נצברו, מוצגות במאזן החברה. שנות המס שבערעור הן 1995, 1996, 1997 ו- 1998.

עד לשנת 1995, כולל, ערכה החברה , שהיא חברה פרטית, את הדו"חות לצורך מס על בסיס מצטבר. בשנת 1996, על אף שלא חל שינוי באופי פעילותה, שינתה המערערת ממנהגה והחלה לערוך את הדו"חות למשיב על בסיס מזומן. מנהל המערערת מאשר זאת בעדותו בעמ' 9 לפרטיכל. הגורם לשינוי בשיטת הדיווח היה מעבר המערערת לטיפול משרדו של רו"ח מאיר אשר העיד מטעמה:

" היתה איזו נקודה בה נשתנה הדיווח מבסיס צבירה לבסיס מזומנים, וזה קרה עם הפיכת החברה ללקוחת המשרד.."( עמ' 18 לפרטיכל)

המערערת מאשרת עובדה זו גם בדו"ח לשנת 1996(מש/2) בבאור 9 :

"החברה מדווחת השנה לראשונה על תוצאות פעולותיה לצרכי מס, על בסיס מזומן"

המערערת עוסקת בעיבוד מיון ניקוי אריזה והפצה של פרי הדר למשווקים שונים ברחבי הארץ. הצדדים חלוקים האם המערערת מחזיקה את פרי ההדר כמלאי לאחר שרכשה אותו מהמגדלים קודם למכירתו למשווקים כעמדת המשיב או שמא אין המערערת משמשת אלא מתווכת בפרי בלא שזה הופך להיות בבעלותה בשום רגע נתון על אף שהוא מוחזק ומטופל על ידה כאמור. שאלת קיומו או העדרו של מלאי היא מהותית על פי הלכת פסק דין קבוצת השומרים (ע"א 494/87 חברת קבוצת השומרים, לוי משה נ. פקיד שומה מפעלים גדולים, מיסים ו\5, ה-54). בהתאם להלכה זו היה, לגישת המשיב, על המערערת לדווח לצרכי מס על הכנסותיה על בסיס מצטבר.

אדון תחילה בשאלת קיומו של מלאי בידי המערערת.

עמדת המערערת :

לגישתה היא חקלאית העוסקת בעיבוד, מיון, ניקוי אריזה ומכירה של פרי הדר למשווקים שונים ברחבי הארץ. פעילות זו מתבצעת בעיקר בבית האריזה שבבעלותה. מעורבותה של המערערת במכירת הפרי הינה כדלקמן: מגדלי הפרי מודיעים כי בוצע קטיף בכמויות מסוימות. בדרך כלל המערערת אוספת את שנקטף במיכלים ריקים מטעמה. הפרי מגיע אל בית האריזה שם הוא עובר תהליך מהיר בן מספר שעות של מיון ניקוי ואריזה. מיד לאחר מכן הפרי מופץ למשווקים. בקשר עם מכירת הפרי כותבת ב"כ המערערת בסיכומיה כדלקמן ( עמ' 3):

"ה. הפרי נמכר על ידי המערערת לסיטונאי והתמורה המתקבלת ממכירת הפרי (של כל המגדלים) משולמת למערערת.

 ו. המערערת משלמת עבור הפרי שמכרה את המחיר שסיכמה עם כל מגדל ומגדל, בכפוף לשינויים כתוצאה ממחיר השוק."

הדברים נתמכו בעדותו של מר טולדו מנכ"ל המערערת (עמ'7-8 לפרטיכל). מר טולדו העיד כי המערערת איננה הבעלים של הפרי פרט למקרים שוליים (עמ' 4-5לפרטיכל). תמיכה לעמדה זו נתן גם רואה החשבון מאיר מטעם המערערת (עמ' 17). התשלום בגין הפרי המצוי ברשותה, למגדלים מתבצע לגישתה רק לאחר מכירתו למשווקים, הסיטונאים. עד למועד זה המחיר שסוכם בין המערערת למגדל הוא בבחינת הערכה בלבד. התמורה שיקבל המגדל מותנית במחיר הסופי שנקבע בעת מכירתו למשווקים. אמנם משולמת מקדמה על חשבון הפרי בעת קבלתו לחזקת המערערת אולם התמורה המלאה משולמת רק במועד מכירתו לסיטונאים. בגין השרותים שמספקת המערערת משולם מחיר קבוע בלתי מותנה במחיר המכירה של הפרי, כאשר תמורה זו היא כ 0.60 -0.70 ש"ח לקילוגרם. במקרים בהם הפרי מועבר לתעשיה או נזרק משולמת תמורה נמוכה או לא משולמת תמורה כלל, לא למערערת ולא למגדל. משכך מי שנושא בסיכון הכלכלי של מכירת הפרי הוא המגדל.  זהות הבעלות בפרי, לטענת המערערת, נשמרת עד להעברתו למשווקים הואיל וקיימת טכניקת סימון של הארגזים והמשטחים המאפשרת יחוס הפרי לכל מגדל ומגדל (ראה עמ' 5-6 לפרטיכל עדות מר טולדו). נתון זה יש בו לתמוך בטענה כי הבעלות בפרי נותרת בידי המגדל ואינו מהווה מלאי בידי המערערת.

עמדת המשיב:

עיקר עמדת המשיב היא כי הואיל והסוגיה הינה סוגיה חשבונאית והואיל ומדובר בערעור מס אזי הכרעה בסוגיה תהא על פי המסמכים החשבונאים ועל פי המצגים שמציגה המערערת כלפי רשויות המס ולא על בסיס דברים בעלמא, דברים אשר לטעמו של המשיב אינם מגובים ולו במסמך חשבונאי אחד. המשיב בתמיכה לעמדתו כי המערערת הינה בעלים של מלאי הפרי מציג מספר מסמכים כדלקמן:

המערערת הציגה שלשה מסמכים  שהם הצעות למגדלים לקניית פרי (מע/1). מסמכים אילו נרשמו על 'ניר פירמה' של המערערת. עיקרם דומה ואביא דברים כלשון אחד המסמכים:

"הנדון: הצעה לקניית נובה

המחיר יהיה לפי מיון ואריזה לפי גודל:

פרי מקוטר 63-58 מ"מ =0.30 ש"ח לק"ג.

פרי מקוטר 68-63 מ"מ=0.80 ש"ח לק"ג.