1. בפני ערעור המדינה על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "
בית הדין לביקורת משמורת") מיום 28.3.3.12, על פיה שוחררה המשיבה על ידי בית הדין לביקורת משמורת בתנאים שנקבעו על ידו.
המשיבה אזרחית אתיופית אשר הסתננה לישראל ביום 30.8.11 דרך גבול ישראל מצרים.
בשימוע שנערך למשיבה ע"י ממונה ביקורת גבולות, סיפרה המשיבה כי הייתה עצורה באתיופיה בעקבות השתייכותה למפלגת "קנגט" וכי לאחר שחרורה ממעצר, עזבה את אתיופיה למצרים בדרכון אתיופי, חיה במצרים 4 שנים והסתננה לישראל בגלל שחברה מוסלמי והיא נוצרית והדבר יצר בעיות. כנגד המשיבה הוצאו צווי ההרחקה מהארץ וצווי משמורת ובדיונים שנערכו בבית הדין למשמורת, הותיר בית הדין לביקורת משמורת את צו המשמורת על כנו תוך שהנחה את המערער לקיים ראיון ביחידת RSDלבדוק את בקשת המשיבה להגנה עקב השתייכותה למפלגת האופוזיציה בארצה ואת זכאותה למקלט מדיני בישראל.
ביום 08/02/12 נערך לעותרת ראיון RSDובעת בחינת בקשתה למקלט במסגרתו, נמצאה המשיבה לא אמינה, ועל כן נדחתה בקשתה למקלט.
ביום 18/03/12 הוגשה לבית הדין לביקורת משמורת בקשת ב"כ המשיבה לשחרור המשיבה ממשמורת לאור היותה מבקשת מקלט הממצה הליכים כחוק הזכאית למקלט עקב היותה נרדפת על רקע פוליטי באתיופיה ולחילופין מטעמים הומניטאריים.
2. בית הדין נעתר לבקשה על יסוד האמור בעמ"נ (מחוזי חיפה 222/08
פלוני (קטין) נגד משרד הפנים, תק - מח 2008 (2), 8496, 8499 (להלן:
פסק דין "
פלוני") בו נקבע כי כאשר מסרב מוחזק במשמורת לצאת את הארץ לארצו, בטענה כי בארצו צפוי לו מוות והוא מבקש למצות הליכים ולקבל הכרה של פליט מהגורמים המוסמכים בארגון האומות המאוחדות, במקרה זה אין די לקבוע כי קיים העדר שיתוף פעולה בהליכי ההרחקה כדי להורות על המשך החזקת המוחזק במשמורת. יש לברר את טענתו וכן אם באמת ובתמים נוקט הוא בהליך לקבל מעמד של פליט או לחילופין אם ממצה הוא הליכים בפני בית המשפט המוסמך כדי לשכנע, בהליכים הקבועים בחוק, כי יש לאפשר את המשך שהייתו בישראל. בית הדין לביקורת משמורת קבע כי המשיבה ממצה הליכים לגיטימיים, על יסוד הצהרת באת כוחה כי תגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים אם בקשתה תידחה.
עוד קבע בית הדין לביקורת משמורת כי קמה עילה לשחרור המשיבה גם מטעמים הומניטאריים, זאת על יסוד דברים שאמרה המשיבה כבר בראיון הראשוני אשר נערך לה עם כניסתה לישראל, לפיהם עברה בסיני, בדרכה לישראל, התעללות מינית.
בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המדינה נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 5.4.12 בנימוק כי לא הוכח חשש שלא ניתן יהיה לאתר את המשיבה לאחר מיצוי ההליכים על ידה, היינו לאחר הגשת עתירה לבית המשפט המוסמך. יחד עם זאת, קבעתי כי לא היה די בתנאי השחרור שקבע בית הדין למשמורת, כדי להבטיח את איתורה של המשיבה ועל כן הוחמרו תנאי השחרור על ידי וכן נקבע כתנאי לשחרור מועד הגשת העתירה לבית המשפט המוסמך.
המשיבה לא עמדה בתנאי השחרור ועל כן הובאה מעת לעת בפני השופטים התורנים של בית משפט זה ובהחלטת כב' השופט אבו טהה מיום 10.4.12 הופחת סכום ההפקדה שנקבע על ידי ל-10,000 ש"ח והועמד על סך של 5,000 ש"ח.
בסופו של דבר שוחררה המשיבה לאחר שקוימו על ידה תנאי השחרור הכוללים לבד מההפקדה הנ"ל, ערבות עצמית וצד ג' על סך 50,000 ש"ח כל אחת להבטחת עזיבת המשיבה את הארץ אם תדחה העתירה שתגיש לבית המשפט המוסמך, התייצבות שבועית במשרדי רשות ההגירה ומסירת כתובת מגורים קבועה.
3. לטענת המערערת קביעת בית הדין לביקורת משמורת לפיה רואים מי שמבקש להגיש עתירה כמשתף פעולה עם הרחקתו, כך שאין עוד עילה להחזקתו במשמורת, בהתעלם מהנסיבות האחרות המצביעות על כך שמדובר במהגרת עבודה המצהירה כי אינה מוכנה לחזור למדינת המוצא שלה, מנוגדת לחוק הכניסה לישראל ומביאה לחשש בוודאות גבוהה לסיכול האפשרות המעשית של הרחקת המוחזקת מישראל.
המערערת הצביעה על דברי המשיבה במהלך הדיונים בתיק זה בהם הביעה את רצונה באופן חד משמעי להישאר בישראל על מנת לעבוד וחוסר רצון מוחלט לחזור למדינת המוצא. לטענת המערערת, מטרת הגעתה העיקרית של המשיבה לישראל היא כלכלית בלבד.
לטענת המערערת סיכויי העתירה שבדעת המשיבה להגיש נמוכים לאור הערכת הבקשה למקלט שקבעה, בין היתר, כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להציג פחד מבוסס היטב והעובדה שיצאה ממדינת המוצא בצורה מסודרת באמצעות הדרכון האתיופי שלה.
אשר לטענת המשיבה על כך שעברה התעללות מינית, טוענת המערערת כי על פי דיווח מרפאת המתקן, לא דיווחה המשיבה על מקרה אונס בדרכה ואף לא בפני העובדת הסוציאלית וכי בן זוגה של המשיבה נשאל בראיון שנערך לו בכניסתו לישראל אם עבר התעללות כלשהי והשיב כי בדרך לישראל ניסו לאנוס את אשתו אבל לא קרה לה כלום כי הוא שמר עליה. על כן טוענת המערערת, כי גם טענה זו של המשיבה
"כנראה שאין לה בסיס".
בעניין זה, הפנתה המערערת הפנתה לבר"מ 1662/11
גברמדהין דסלאם בירהה נ' משרד הפנים ואח', שם נקבע כי העלאת טענה, על ידי מבקש, כי בדרכו להסתנן לישראל נפל קורבן לסחר בבני אדם מחייבת בירור בטריבונלים המוסמכים, אולם אין הם מחייבים את שחרורו של המבקש מן המשמורת רק מעצם העלאתם.
4. המשיבה טענה מנגד, כי החלטת בית הדין לביקורת משמורת הינה סבירה ותואמת את פסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה מיצוי הליכים מול משרד הפנים, לרבות בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט אינה יכולה להיחשב כחוסר שיתוף פעולה המצדיק את המשך החזקתו במשמורת. המשיבה הפנתה לפסיקה (בר"מ 629/11
למלם מספין גברה נ' משרד הפנים, בר"מ 845/11
למלם הפטה נ' משרד הפנים).
חיזוק לטענתו מוצא ב"כ המשיבה גם בבר"מ 6689/11
מדינת ישראל נ' חנה אסמורום (להלן:
"עניין אסמורם") שם דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהגיש משרד הפנים, על החלטת בית משפט זה שקבעה כי יש לשחרר מוחזקת שמיצתה הליכים להסדרת מעמדה. בית המשפט העליון קבע שם, כי שאלת מיצוי הליכים איננה שאלה משפטית ומשכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.
עוד טוען ב"כ המשיבה כי המשיבה הופלתה לרעה בידי המערערת. לטענתו, ישנם עשרות מבקשי מקלט שבית הדין לביקורת משמורת נתן בעניינם החלטה דומה לזו שניתנה בעניין המשיבה ואולם, המערערת לא מצאה לנכון לערער על אותן עשרות החלטות.
לעניין הסדרת מעמדה של המשיבה, טוען ב"כ המשיבה כי עניינים אלה יוסדרו בעתירה המנהלית שהוגשה לבית המשפט.