בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית צפת מיום 18/01/11, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לסיווג נכסיה בסיווג "סוכנויות דואר", או לחלופין בסיווג "כל עסק אחר שלא פורט", לפי צו המיסים של עריית צפת, ואושרה החלטת מנהל הארנונה של המשיבה, לסווג את הנכסים תחת סיווג "רשתות שיווק".
רקע
1. המערערת, חברה ממשלתית המספקת שירותי דואר, מחזיקה בשני נכסים בתחום העיר צפת (בשטח של 274 מ"ר ו- 108 מ"ר), המשמשים כסניפי דואר (להלן: "
הנכסים").
2. צו הארנונה של המשיבה - עריית צפת (להלן: "
העירייה" או "
המשיבה"), כולל בסעיף 2.5.1, תחת הסיווג הראשי "
משרדים, שירותיים ומסחר", 11 תתי סיווגים, מתוכם הרלבנטיים לענייננו הינם:
"2.5.1.1 חנויות, משרדים, בתי קפה, אולמות שמחה, מסעדות, מזנונים, קיוסקים, בתי אוכל, מוסדות, סוכנויות הדואר וכל עסק אחר שלא פורט בפרק זה.
2.5.1.3 תחבורה, חשמל, מרכולים, סופרמרקטים ורשתות שיווק".
3. במשך מספר שנים חויבה המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכסים, בהתאם לסיווג "רשתות שיווק".
4. השגותיה, ובהמשך עררים שהגישה המערערת בפני ועדת הערר, בעניין סיווג הנכסים נדחו. בהחלטת ועדת הערר מיום 18.1.11, המתייחסת לשנים 2005 - 2010, קבעה הוועדה כי הנכסים סווגו כדין כ"רשת שיווק" וכי לא ניתן לסווגם כ"סוכנות דואר".
5. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם יש לסווג את נכסי המערערת בסיווג "סוכנויות דואר" ולחלופין, בסיווג השיורי, "כל עסק אחר שלא פורט" (תת סיווג 2.5.1.1), או שיש לסווגם כ"רשתות שיווק" (תת סיווג 2.5.1.3), כטענת המשיבה.
הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת הערר
6. לעניין הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת הערר והיקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה, צודקת המערערת בטענתה כי בחינת ההחלטה איננה מוגבלת לעילת הסבירות, אלא רחבה יותר, ובגדרה יש לבחון גם את הקביעות העובדתיות ומסקנות הוועדה (ראה בר"מ 8242/08
מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה).
האם סניף דואר=סוכנות דואר
:
7. כאמור, צו המסים של המשיבה כולל סיווג "סוכנות דואר" ולטענת המערערת יש לסווג את נכסיה ולהכלילם בסיווג זה. לטענת המערערת, השימוש שהיא עושה בנכסיה איננו שונה מהפעילות הנעשית בסוכנויות הדואר והשוני היחידי הוא זהות המפעיל. סוכנות דואר מופעלת באמצעות זכיין, בעוד סניף דואר מופעל על ידי עובדי חברת דואר ישראל.
8. עוד לטענת המערערת, אפיון נכס לפי סיווגו בארנונה רק על ידי מרכיב השליטה, הבעלות והחזקה בו איננו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ההסדרים וחסר בו ביטוי לשימוש הספציפי הנעשה בנכס, ועל כן פרשנות המובילה לכיוון זה הינה פסולה. בעניין זה מפנה המערערת לפסקי הדין שניתנו ב
ע"א 8588/00 עיריית עפולה נ. בזק,
חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ולע"א 4335/01 עיריית צפת נ. בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ.
9. לשיטת המערערת, פרשנות מילולית של המונח "סוכנות" במילון בבילון כולל גם "סניף", ולפיכך "סניף דואר" בא בגדר המושג "סוכנות דואר". לטענתה, גם הגדרת המונח "סוכנות" במילון אבן שושן מאפשרת פרשנות מילולית דומה.
10. לאור המפורט לעיל ובשים לב לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה בדיני מסים, יש לפרש את דבר החקיקה באופן המקל עם הנישום, נטען כי יש לפרש את המונח "סוכנות דואר" ככולל בתוכו גם את "סניף הדואר".
11. המשיבה מתנגדת לפרשנותה של המערערת, אשר סותרת, לטענתה, את לשונו המפורשת של החוק, שכן זה מבחין במפורש בין "סניפי דואר" ל"סוכנויות דואר", וכן נוגדת את לשון חקיקת המשנה, קרי צו הארנונה.
12. לעניין זה מפנה המשיבה לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007. הגדרה זו מלמדת לעמדת המשיבה כי המחוקק עצמו ערך אבחנה בין "סניף דואר" לבין "סוכנות דואר", והתייחס לכל אחד מהנכסים הללו כנכס נפרד ועצמאי, תוך שסיווג נכסים אלו כתתי סיווגים של "משרדים שירותים ומסחר".
13. מילון בבילון, עליו סמכה המערערת את פרשנותה למונח, אינו מהווה, לעמדת המשיבה, אסמכתא לשונאית מקובלת ואינו יכול לגבור על המילונים התקניים.