ההליך
מדובר בערעור מנהלי על החלטת בית הדין למשמורת במתקן "סהרונים", שניתנה על ידי הדיין מ. זילברשמיד ביום 31.12.12, שלא לשחרר את המערער ממשמורת, בקשה לעיכוב גירוש מישראל, וכן בקשה למתן צו למסירת עמדה לגבי מקלט מדיני.
עיקרי העובדות
:
המערער הינו אזרח סודן, אשר הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 7.12.10. המערער החזיק באשרה זמנית מסוג 2(א)5, זאת עד לקבלת אשרה ובירור מעמדו, המאפשרת לו לעבוד בישראל.
ביום 22.9.12, נעצר המערער על ידי שוטרי סיור, בחשד להחזקת רכוש חשוד כגנוב, בכך שבחיפוש נתפסו בידיו 7 טלפונים ניידים ומחשב נייד, ויש חשד שהדברים נגנבו והועברו לחזקתו של המערער.
ביום 23.9.12, קצינת חקירות - עו"ד לילך לוי כתבה חוות דעת, לפיה יש להעביר את המערער להליך המנהלי, וביום 24.9.12 נערך למערער שימוע בפני מנהל מרחב ת"א בטרם בוטל רישיון הישיבה הזמני, במסגרתו הוחלט לבטל את רישיונו. מאז עניינו של המערער נבדק מעת לעת וצו המשמורת נותר על כנו.
טענות המערער
1. המערער דבק בגרסה לפיה הרכוש הגנוב שנתפס שייך לאנשים אותם הוא מכיר, אשר פנו אליו על מנת שיתקן אותם. הואיל והוא טכנאי בהסמכתו, נמצאה אצלו כמות כזאת של טלפונים ניידים, ואילו המחשב הנייד שנתפס בחזקתו שייך לאדם המוכר לו, אשר ביקש ממנו להתקין עבורו תוכנת מחשב. הוא מוכן לבצע הצבעה לגבי כל אחד מהאנשים שהטלפונים והמחשב שייכים להם.
2. המערער דוחה את הטענות לפיהן הוא ניסה למכור את הטלפונים החשודים כגנובים, וכן הכחיש שהוא נצפה מנסה להסתיר את הרכוש שנתפס בתחתוניו ובין סדינים שהיו בקרבת מקום. נהלי הרשות בכל הנוגע למעורבות לכאורה של נתין זר בפלילים פוגעת פגיעה קשה ואנושה באחת הזכויות המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
3. במסגרת הליך מעצרו של המערער, שוחרר בערובה על ידי השופט ד. בארי (שלום ת"א), ומיד לאחר מכן בוטלה האשרה הזמנית שהייתה בידיו מכוח חוק למניעת הסתננות (עבירות ושפיטה) תשי"ד -1954, וכן עפ"י נוהל טיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי (נוהל 10.1.0010). המשטרה גנזה את התלונה בעילה של חוסר עניין לציבור, ובקשת המערער לשחררו בערובה נדחתה על ידי הדיין מ. זילברשמיד ביום 31.12.12, מאז המערער שוהה במתקן "סהרונים".
4. העותר חוסה תחת הגנה קבוצתית בשל ארץ מוצאו, לצורך בדיקת זכאות פרטנית למקלט, לאחר שטען כי ברח מארצו לאחר רציחתם של בני משפחתו.
5. ביום 23.12.12 ניתנה חוות דעתה של עו"ד לילך לוי, כמתחייב בנוהל (1.3), בה נקבע כי החזקת רכוש גנוב, בכמות גדולה של טלפונים סלולאריים, בהתחשב בתופעת הפשיעה ובעובדה שהמערער שוחרר ממעצר בבית המשפט ויהיה קושי לאתרו בעתיד למשפט, יש לנקוט נגדו במעצר מנהלי. לטענת ב"כ המערער, ראשית, אין עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב מהווה סכנה לציבור, ועל עו"ד לוי היה לנמק את החלטתה. כמו כן, הואיל והתיק נגדו נסגר בעילת חוסר עניין לציבור, הבסיס לביטול רישיון הישיבה הזמני של המערער מחמת מסוכנות, נשמט. מעבר לכך, ניתן לאיין את החשש לאי איתורו של המערער והתייצבותו לדיון באמצעות הפקדת ערבות. מה גם, שהואיל והמערער אינו בר גירוש לעת הזאת, מן הראוי להורות על שחרורו.
6. החלטת בית הדין למשמורת התקבלה בלי שהקריטריונים נבחנו על ידיו, ונראה כי הממונה על ביקורת גבולות - מר' עידן כהן, לא הביא כל נימוק בו הסביר את שיקול הדעת שהביא לביטול האשרה, ומשכך, מדובר בהליך פגום שיש לבטלו, אף שכאמור בהחלטת בית הדין, העותר לא הגיש בקשה על פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, וזו הוגשה אך ביום 1.1.13.
7. לאור זאת, טען ב"כ המערער כי יש להוציא צו המורה למשיבים להמציא את סיכום הטיפול בבקשת העותר למקלט מדיני מיום 1.1.13, לקבוע כי ההליך המנהלי פגום מעיקרו, לבטל את ההחלטה לביטול אשרת השהייה ולשחרר את העותר בערובה.
טענות המשיבה
1. יש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת בית הדין למשמורת מיום 31.12.12, המורה על השארת צו הגירוש, שהוצא מכוחן של הוראות החוק למניעת הסתננות שהתקבל ביום 24.9.12 על כנה, שכן צו זה הוצא מכוחן של הוראות החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954, המהווה אסמכתא חוקית לשהייה במשמורת, לאחר שהתגבשו נגדו ראיות הקושרות אותו לביצוע עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב ולאחר שהוחלט שלא להעמידו לדין פלילי. המערער שוחרר בתנאים לאחר שזוהה כנתין צפון סודן, לא כיבד את חוקי מדינת ישראל והפר ברגל גסה את חוקיה.
2. בקשת ב"כ המערער מבית המשפט שיורה למשיבה להעביר לידיו סיכום של הטיפול בבקשת המערער ותקיפת נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי, מקומם אינו במסגרת ערעור מנהלי.
3. החלטת בית הדין למשמורת הינה החלטה סבירה שאין עילה להתערב בה, שכן הרשות פעלה בהתאם לנוהל וצו הגירוש הוצא למערער כדין, מכוח חוק התקף בעניינו, והמערער לא הצביע על טעם קונקרטי או הומניטארי שיש בו כדי להצדיק שחרורו ממשמורת. המשיבה פעלה כדין משנמנעה להוציא צו משמורת, שכן צו הגירוש משמש גם כצו משמורת, כאמור בסעיף 30(א) לחוק למניעת הסתננות.
4. המערער הסתנן לישראל, ויש ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע עבירות של החזקת נכסים החשודים כגנובים, ועניינו הועבר מהליך פלילי להליך מנהלי. בתיק ראיות מנהליות ברורות ומשכנעות לביצוע העבירה, שבכללן הודעותיהם של האנשים להם נגנב חלק מהרכוש הגנוב שנתפס בידי המערער, שכלל 7 טלפונים וסלולאריים ומחשב נייד, ודו"חות הפעולה המתארים את נסיבות האירוע ותפיסת הרכוש הגנוב על גופו ובבגדיו של המערער, והמערער נתפס בשעה שניסה למכור רכוש זה. לאור זאת, בהתאם לסעיף 30 (ד)(א)(2) לחוק ההסתננות, בוטל רישיון הזמני של המערער, הואיל והיה במעשיו כדי לסכן את שלום הציבור, ומשכך, אין לשחררו בערובה. מדובר בהוראה קוגנטית וחד משמעי המונעת אפשרות לשחרור מסתננים בנסיבות שכאלה. משכך, הוצאת צו גירוש נגד המערער מכוח החוק למניעת הסתננות הייתה סבירה בה לא נפל כל פגם ואין להתערב בה.