פסק-דין בתיק עמ"נ 22753-11-13

מבוא

1.     ביום 12.11.2013 המערערת הגישה ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית שליד מועצה מקומית פרדס חנה- כרכור, מיום 20.8.2013, כשבכותרת הערעור נרשם כי ההחלטה הומצאה למערערת ביום 22.9.2013, (תאריך שגם הוטבע בחותמת על גבי עותק ההחלטה שצורף כנספח 1 לערעור). חישוב אריתמטי פשוט (לאחר ניכוי ימי פגרת סוכות) מראה כי ממועד ההמצאה חלפו 47 ימים, דהיינו הערעור הוגש בחלוף יותר מ-45 יום מיום קבלת ההחלטה. בכתב הערעור אין איזכור לשאלה זו, הוא גם לא הוגש ביחד עם בקשה להארכת מועד.

2.     המשיב בערעור פנה בבקשה לדחיית הערעור על הסף, מאחר ולטענתו הערעור הוגש באיחור לאחר שהחלטת ועדת הערר הפכה לחלוטה. משנתבקשה המערערת למסור תגובתה לבקשה, המערערת מסרה תגובתה ביחד עם בקשה לתיקון כתב הערעור בטענה כי נפלה טעות קולמוס ונרשם בטעות כי ההחלטה התקבלה ביום 22.9.2013 במקום 29.9.2013. המשיב מסר תשובתו לתגובת המערערת, המערערת הגישה ביום 11.12.2013 תגובה לתשובתו.

תמצית טענות הצדדים

3.     המשיב טוען כי המערערת הודתה בפתח כתב הערעור כי החלטת ועדת הערר הומצאה לידה ביום 22.9.13, ובהתאם לכך היה עליה להגיש את ערעורה עד לא יאוחר מיום 9.11.13 ומאחר ומועד זה נופל ביום שבת נדחה המועד האחרון עד ליום א' ה- 10.11.13. ולכן הערעור אשר הוגש ביום 12.11.13 הוגש באיחור של 3 ימים.

לטענתו המערערת הייתה מיוצגת ע"י עורכי דין ומחדלה להגיש את הערעור במועד, לא כל שכן להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור מצדיקים את סילוק הערעור.

4.     המערערת טוענת כי המצאת ההחלטה ביום 22.9.2013 לעו"ד שינדלהיים, שייצג אותה בפני ועדת הערר וייצוגו הופסק אינה מהווה המצאה. ועדת הערר לא המציאה לה וגם לא לבא כוחה הנוכחי אשר ייצג אותה לאחר מכן בפני ועדת הערר את החלטתה. דבר הפסקת הייצוג ע"י עו"ד שינדלהיים הודע  לועדת הערר ולמשיב ולכן שומה היה על ועדת הערר להמציא את החלטתה לידי בא כוחה הנוכחי של המערערת.  לטענתה נודע לה על החלטת ועדת הערר רק ביום 29.9.13 לאחר שעובדיה שבו מחופשת הסוכות המרוכזת במהלכה משרדיה היו סגורים, במועד זה העביר עו"ד שינדלהיים את ההחלטה לידי המערערת וממועד זה מנתה המערערת את המועד להגשת הערעור.

היא מוסיפה כי גם לגופו של ענין יש לדחות הבקשה, שכן החשיבות בהגשת הערעור במועד הוא הגנה על הסתמכות המשיב על כך שההחלטה הפכה לחלוטה והוא לא יוטרד בהליך נוסף בעניין, והמשיב ידע כי המערערת אינה משלימה עם החלטת הועדה, היא פנתה לועדה בבקשה לעיון נוסף (נספח 2 לתגובה) ולאור התנגדות המשיב, הבהירה הועדה למשיב בהחלטתה מיום 11.11.2013 (נספח 5 לבקשה) כי למערערת קיימת אפשרות לערער על ההחלטה.

לחלופין ביקשה להאריך את המועד להגשת הערעור, שכן יש לה לטענתה טענות חזקות המקימות סיכויים טובים לערעור להתקבל, עומדות לה טענות מהותיות כנגד חיובה בסכומים של מאות אלפי שקלים ומיליוני שקלים בעוד שהיא כלל אינה ה"מחזיק" של הנכס לצרכי ארנונה על פי המבחנים שהותוו בהלכה הפסוקה.

5.     המשיב בתגובתו לבקשה טוען כי מועד ההמצאה בו הודתה המערערת בכתב הערעור הוא המועד האמיתי והנכון בו הומצאה ההחלטה בדואר רשום, לידי בא כוחה אשר ייצג אותה בהליך בפני ועדת הערר ולא מדובר במועד סתמי אשר נכתב בטעות עקב פליטת קולמוס או סיכול ספרות.  המשיב מוסיף כי הודעה על החלפת ייצוג לא נמסרה למשיב ולא לועדת הערר, ולכן החלטת ועדת הערר אשר הומצאה לבא כוחה אשר הגיש את העררים וניהל את ההליך עבורה הינה המצאה תקפה ממנה יש לספור את מניין הימים להגשת הערעור.

הוא מוסיף כי אם כנטען ע"י המערערת כבר בחודש מרץ 2013 היא יוצגה ע"י באי כוחה החדשים כיצד פנה מנכ"ל החברה בעצמו שלא באמצעות בא כוחו לועדת הערר בבקשה לעיון מחדש בהחלטתה בסוף חודש אוקטובר 2013. כחודש וחצי לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור. המשיב טוען כי העובדה כי המערערת הודיעה על כוונתה להגיש ערעור על החלטת ועדת הערר אין בה כדי להוות טעם להארכת מועד להגשת ערעור.

עוד הוא מוסיף כי גם המערערת אינה טוענת כי התקיימו נסיבות חיצוניות אשר אינן בשליטתה אשר מנעו ממנה להגיש את הערעור במועד ובפועל לא הציגה טעם כל שהוא המצדיק את איחורה בהגשת הערעור, לא זו בלבד אלא היא ניסתה לכסות את מחדלה מבלי לציין את האיחור בכתב הערעור ולהגיש בקשה להארכת מועד.

דיון

6.     אקדים ואבהיר כי ההכרעה בבקשה לתיקון "טעות קולמוס" אינה יכולה להועיל לפתרון השאלה העיקרית שבמחלוקת והיא מתי הומצאה ההחלטה למערערת (מועד ממנו נגזר המועד האחרון להגשת הערעור), מועד ההמצאה אינו נקבע ע"י המועד שנכתב ע"י המערערת, בין בטעות ובין שלא בטעות ולכל היותר אני מוכן להניח כי המערערת כופרת בעובדה כי הודתה שההחלטה הומצאה לה ביום 22.9.2013.

7.     המועד להגשת ערעור מינהלי נקבע בתקנה 23 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000, הקובעת:

"23.      (א)   ערעור מינהלי יוגש במועד שנקבע לכך בדין.

                         (ב)   לא נקבע מועד כאמור, יוגש ערעור מינהלי בתוך ארבעים                                                    וחמישה ימים".

לאור האמור בתקנה, המועד להגשת הערעור המינהלי הינו 45 ימים מיום המצאת ההחלטה כדין כאמור בתקנה 39 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים. החלטת ועדת הערר מיום 20.8.2013 הומצאה לידי בא כוחה הקודם של המערערת עו"ד שינדלהיים והיא התקבלה אצלו ביום 22.9.2013 (בהתאם לאישור רשות הדואר נספח 1ב' ונספח 1ג' לתגובת המשיב שהינו העתק מהעמוד הראשון להחלטה הנושא חותמת "נתקבל" ממשרד עו"ד שינדלהיים).

מאחר ובמהלך תקופה זו חלה פגרת סוכות שאינה באה במניין הימים ואשר הסתיימה ביום חמישי 26.9.2013, יש למנות את המועד להגשת הערעור מיום 27.9.2013, ולכן המועד להגשת הערעור הוא עד ליום ראשון 10.11.2013. (ולא ביום שבת 9.11.2013 כפי שציין המשיב).  הערעור המינהלי שבפניי הוגש בפועל ביום 12.11.2013, באיחור של יומיים.