לפני ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית הרצלייה, לפיה נדחתה השגתה של המערערת על חיוב הארנונה אשר הושת עליה לתקופה שמחודש מרץ 2005 ועד לחודש יולי 2006 (כולל), בקשר עם הנכס שברחוב סוקולוב 10 בהרצלייה, הידוע גם כתת חלקה 3 חלקה 208 גוש 6533 (להלן: "
הנכס").
במוקד הערעור עומדת טענת המערערת, כי מעולם לא החזיקה בנכס ולא עשתה בו שימוש וכי המשיבה מעולם לא ניסצה לגבות את חוב הארנונה בגין הנכס מהמחזיק בפועל, למרות שזהותו ועובדת החזקתו בנכס הייתה ידועה לה בזמן אמת ולאחר מכן אף נקבעה כממצא במסגרת פסק דין חלוט של בית המשפט השלום בהרצלייה והינה ידועה ואינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
בערעור שלפני נסמכת המערערת, בין היתר, על ראיות אשר הגיעו לידיה לאחר שהתקבלה החלטת וועדת הערר בעניינה ואף לאחר שהוגש הערעור דנן וזאת בעקבות הליך שנקטה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998 (להלן: "
חוק חופש המידע"). ת
"ח-
1.
רקע הדברים והליכים קודמים
אבי המערערת, יעקב פלקון ז"ל, ניהל במשך שנים רבות עסק לממכר מוצרי בשר, שפעל בנכס. את הנכס רכש אבי המערערת בשנת 1987.
יעקב פלקון נפטר ביום 7.12.92 ומכוח צו ירושה נרשמה המערערת כבעלים של 10% מהזכויות בנכס, אמה של המערערת, חנה פלקון, נרשמה כבעלים של 50% מהזכויות בנכס ואילו אחיה של המערערת, אליהו (אלי) פלקון, נרשם כבעלים של 40% מהזכויות בנכס. מאוחר יותר, הוצא צו ירושה מתוקן, לפיו זכאית המערערת להירשם כבעלים של 20% מהזכויות בנכס ואילו אחיה כבעלים של 80% מהזכויות בנכס. רישום זכויות המערערת בטאבו בוצע על ידי אחיה של המערערת (או ב"כ) ביום 27.5.96 בהתאם לצו הירושה המקורי, אך לא תוקן בהתאם לצו הירושה המתוקן עד לשנת 2006 (נסח טאבו לשנת 2005 סומן ע2 בתיק המוצגים).
ביום 31.5.93 הקים אחיה של המערערת, אלי פלקון, את חברת פלקון מעדני בשר בע"מ (להלן: "
חברת פלקון"), אשר באמצעותה הפעיל בנכס חנות לממכר מוצרי בשר. בחברה הוקנו למערערת, מכוח צו ירושת האב, 20% מהמניות המוקצות הרגילות ואילו אחיה של המערערת החזיק ב- 80% מהמניות המוקצות הרגילות וב- 100% ממניות ההנהלה (תדפיס מרשם החברות סומן ע1 בתיק המוצגים של הערעור).
במשך למעלה מעשור פעלה בנכס חברת פלקון בניהולו של אחי המערערת, אלי פלקון, והיא שילמה את תשלומי הארנונה בגין הנכס כסדרם.
לטענת המערערת, במשך כל השנים לא היה לה כל קשר לחברה, היא מעולם לא קיבלה דיבידנדים, זכויות או כספים מהנכס ולא היה לה כל קשר עם הנכס או כל ידיעה לגבי הנעשה בו.
בשלב מסוים נתגלע סכסוך בין המערערת לאחיה, על רקע התנהלות אחי המערערת בכל הנוגע לשעבוד הנכס לטובת בנק הפועלים ונותק ביניהם כל קשר.
ביום 31.7.06 נתקבלה בידי המערערת דרישת תשלום מיום 25.7.06 בסך 105,164 ש"ח לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה), שהופנתה אל המערערת, אמה ואחיה, בגין חוב ארנונה שלא שולם (המכתב סומן ע4 בתיק המוצגים).
מיד למחרת, ביום 1.8.06, פנה ב"כ המערערת אל המשיבה ודחה את הדרישה בציינו, כי הנכס מושכר מזה שנים רבות וביקש לקבל פרטים בעניין החוב הנטען (מכתב ב"כ המערערת סומן ע5 בתיק המוצגים).
בדיעבד הסתבר למערערת, כי המדובר בחוב לתקופה שמחודש מרץ 2005 ועד לחודש יולי 2006 (כולל).
ביום 7.8.06 פנה ב"כ המערערת בשנית אל המשיבה והבהיר, כי למערערת לא היה כל מידע לגבי הנכס ואולם מבירור עם ב"כ של אחיה, עו"ד שאול קרן-גיל, עולה, כי הנכס הושכר בתקופה האמורה לחברת כ.ד. שיווק מזון (להלן: "
השוכרת") על ידי אחיה (מכתב ב"כ המערערת שאליו צורף הסכם השכירות סומן ע6 בתיק המוצגים).
בתשובתה מיום 31.8.06 הפנתה המשיבה את ב"כ המערערת להוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת העיריות"), אך עם זאת ציינה, כי אכן השוכרת בנכס הודיעה בחודש אוגוסט 2006 על חזקתה בנכס וכי
"הודעתה זו אושרה ע"י מר אליהו פלקון (המשכיר) טלפונית, ובהתאם נרשמה השוכרת כמחזיקה ממועד קבלת ההודעה". כן ציינה המשיבה, כי אינה צד ליחסים בין המערערת לבין הבעלים האחרים בנכס וכי בכוונת המשיבה להמשיך בהליכים לגביית החוב (מכתב המשיבה סומן ע7 בתיק המוצגים).
בינתיים, התקבלה אצל המשיבה תשובתה של חנה פלקון, אמה של המערערת, לפיה אין לה כל זכויות בנכס, זאת לאור הסכם חלוקת עיזבונו של יעקב פלקון והסכם מתנה, במסגרתם הועברו מלוא הזכויות בנכס לידי המערערת ואחיה.
ביום 6.3.07 שלחה המשיבה למערערת מכתב דרישה לתפיסת מיטלטלין.
ביום 22.3.07 פנה ב"כ המערערת למשיבה, שב והבהיר כי המערערת אינה מחזיקה ולא החזיקה בנכס וציין כי ביום 28.11.06 הגישה המערערת תביעה כנגד השוכרת בנכס, על מנת להבטיח את תשלום הארנונה לעירייה ואף הציע לצרף את המשיבה כתובעת נוספת (מכתב ב"כ המערערת סומן ע8 בתיק המוצגים).