בפני ערעור המופנה כנגד החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עירית חיפה שניתנה ביום 20/9/2012 בתיק ערר מס' 194/11.
הצדדים להליך שבפני:
המערערת היא ביתה של המנוחה יהודית גולדשטיין אשר בחייה הייתה בעלים בזכויות חכירה לדורות בנכס הידוע כגוש 10917 חלקה 6/1, נכס המצוי ברח' תל אביב 28 בחיפה (להלן: "הנכס"). המשיבה 1, עיריית חיפה (להלן: "העיריה"), היא הזכאית לגבות תשלומי ארנונה מהבעלים או המחזיק בנכס, בהתאם לחוק. המשיב 2 היה המחזיק בנכס בעצמו או באמצעות חברה שבשליטתו, וזאת על פי הרשום בספרי העיריה, החל מיום 1/19/1990 ועד ליום 31/3/2009.
במסגרת הערר נשוא ההליך שבפני טענה המערערת כי הנכס אינו בבעלותה וכי נמכר לחברה בבעלותו של מר קלנר. בהתאם צורף מר קלנר לדיון בפני ועדת הערר.
בהחלטה מיום 19/12/12 הורה בית משפט זה על צירופו של מר קלנר כמשיב בערעור, זאת מהטעם שצורף, כאמור לעיל, כמשיב להליך שהתנהל בפני וועדת הערר, הוא נשוא הערעור שבפני. בית המשפט הורה לב"כ המערערת להמציא את ההחלטה על צירופו לידי מר קלנר. ב"כ המערערת המציא לבית המשפט אישור כי אכן ביצע מסירה של כתבי הטענות ביחד עם ההחלטה מיום 19/12/12 לידי בא כוחו של מר קלנר, אשר ייצג את מר קלנר בהליך בפני ועדת הערר. עוד טענו ב"כ שני הצדדים כי שוחחו עם בא כוחו של מר קלנר טלפונית בנוגע להליך שבפני. בכל מקרה - מר קלנר לא התייצב ולא הוגשו כתבי טענות מטעמו.
ההליכים שקדמו לערעור שבפני:
העיריה שלחה לעוררת דרישה לתשלום ארנונה לתקופה שהחלה ביום 1/4/2009. דרישת התשלום נשלחה לעוררת כיורשת של המנוחה ומאחר ועל פי מרשם המקרקעין הנכס רשום בבעלות המנוחה. כאמור, בספרי העיריה נרשם כי מר קלנר חדל מלהחזיק בנכס בין אם בעצמו ובין אם באמצעות חברה, ביום 31/3/2009. דרישת התשלום שנשלחה למערערת נושאת תאריך של יום 21/3/11. המועד המדויק למשלוח המכתב לא הוכח בהליכים שנוהלו בית הצדדים. ממילא גם לא הוכח במדויק המועד המדויק בו הגיע המכתב לידי העוררת. אין חולק כי עורכת דין מטעם המערערת פנתה במכתב לאגף אכיפת הגביה בעירית חיפה כאשר מכתב נושא תאריך 14/4/11. מכאן ניתן ללמוד כי מכתב דרישת התשלום שנשלח למערערת התקבל אצלה בסמוך למועד זה.
בין הצדדים נוהלו מגעים ממושכים בנוגע לדרישת התשלום הנ"ל. לא מצאתי לנכון לפרט את כל המחלוקות והתכתובות שבין הצדדים. הדברים פורטו בטיעוני הצדדים ובהחלטת ועדת הערר . בתמצית יצוין כי העוררת טענה שהנכס נמכר לחברה שהייתה, ככל הנראה, בבעלותו של מר קלנר, וכלל לא שייך למנוחה, וממילא אין לחייב את עיזבונה או יורשיה בתשלום חוב הארנונה. בסיומו של מו"מ ממושך בין המערערת לעירייה הוגש ערר על החיוב בארנונה. וועדת הערר הורתה לצרף את המשיב 2 כמשיב בערר, ושמעה את טענות הצדדים.
בסיומו של ההליך החליטה וועדת הערר לדחות את הערר לאחר שקבעה שהעוררת לא הגישה השגה כדין במועד הקבוע
בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976 (להלן: "
חוק הערר"), דהיינו בתוך 90 ימים מהיום שהומצאה לידה דרישת התשלום. הוועדה לא עשתה מלאכתה קלה, והבהירה בסעיף 21 לערר כי "
אלמלא החלטנו לדחות את הערר על הסף, היינו נוטים לקבלו, על אף שהדבר אינו נקי מקשיים". בהמשך, בסעיף 27 להחלטתה סיכמה וועדת הערר את הנתונים שבפניה וקבעה כדלקמן:
"
לפיכך מסקנתנו היא, כי מר קלנר נהג בנכס מנהג בעלים, המתבטא הן בכך שהחזיק בנכס במשך 18.5 שנים מבלי לשלם לאיש דמי שכירות והן לנוכח השלט האמור, אשר תלה בנכס לאחר שעזב אותו. נוסיף, כי בתעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, אשר הונפקה ע"י עירית חיפה ביום 21/8/90, נרשם שם בעל הזכות החדש כדלקמן: "קלנר חנה ומיכה (כולנו בע"מ)", כך שקיימת אי בהירות בשאלת זהות רוכש הנכס. בנסיבות מיוחדות אלה, דעתנו היא, כי בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס הינו מר קלנר, וזאת על אף שפורמלית המנוחה נותרה בעלת הזכויות הרשומה בנכס".
אלא שבסיכומו של דבר, ומהטעם שהשגה הוגשה באיחור, נדחה הערר.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
דיון והכרעה:
דין הערעור להתקבל במובן זה שאני קובע כי דרישת התשלום נשלחה למערערת בלא שהוכח כלל שהיא היורשת של המנוחה. מעבר לאמור, במקרה שבפני היה על וועדת הערר, בנסיבות המקרה, להאריך את המועד להגשת השגה עד למועד בו הוגשה השגה בפועל (31/7/11). כפועל יוצא מכך היה על וועדת הערר להכריע בערעור על בסיס הקביעה כי השגה הוגשה.
זהות יורשי המנוחה:
מעיון במסמכים שהוצגו בפני עולה כי לאחר הגשת הערר לוועדת הערר, וקודם לדיון שנוהל במעמד הצדדים ובאי כוחם, העביר ב"כ המערערת לוועדת הערר עותק של צואת המנוחה שאושרה ונרשמה ברשם הצוואות בחיפה בצו לקיום צוואה מיום 26/7/2001.
מעיון בצוואה עולה כי המנוחה הורישה את דירתה (נכס שאינו הנכס שבמחלוקת) לבנה, גולדשטיין אברהם. יצוין כי הנכס שבמחלוקת כלל לא אוזכר בצוואתה (ככל הנראה מאחר וסברה כי הנכס נמכר לחברה בבעלותו של מר קלנר). עם זאת, ומעבר לפירוט הדירה כנכס המקרקעין היחידי המורש למר גולדשטיין, נרשם בצוואה כי במותו של מר גולדשטיין הנ"ל יועבר
כל עיזבונה
של המנוחה לנכדיה שפרטיהם מפורטים בצוואה.
מכאן שבין אם הנכס נשוא הערר שבפני נכלל בעיזבונה של המנוחה כחלק מ"
כל עיזבונה
" ובין אם לאו - המערערת אינה יורשת של המנוחה והיורשים בהתאם לצוואה הם בנה של המנוחה, מר גולדשטיין, או נכדיה.
הצוואה אושרה ונרשמה כדין אצל רשם לענייני ירושה בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965. המידע בנוגע לצוואה אמור להיות כלול במרשם הארצי לירושות בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות הירושה תשנ"ח - 1998. מכאן שהיה על עירית חיפה לברר את זהות היורשים של המנוחה ולשלוח את דרישת התשלום ליורשים הנכונים (ככל שסברה העיריה כי העיזבון ו/או היורשים הם החבים בתשלום). משהגיע לידי המשיבה ולידי ועדת הערר העתר הצוואה, וגם אם באיחור, לא ניתן עוד להתעלם מהאמור בה ולהמשיך ולדבוק בדרישת התשלום שנשלחה למערערת, שעל פי הצוואה אינה יורשת כלל את נכסי המנוחה.