ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו (להלן:
"הועדה או ועדת הערר") מיום 27.11.08.
מבוא
1. המערער, עורך דין במקצועו, מחזיק את הנכס נשוא שומת הארנונה (ח-ן 0445-0020-112-38) ברח' קפלן 2 בת"א בקומות 14 -15 ומנהל בו את משרדו (להלן:
"הנכס").
במסגרת סקר נכסים שנערך על ידי עיריית תל אביב (להלן: "
העירייה או עיריית ת"א") בשנת 2006, נמדד שטח הנכס, ונמצא כי גודל השטח לצרכי חיוב בארנונה הינו 357 מ"ר, ולא 238 מ"ר, כפי שחויב עד אותה שנה.
המערער השיג על תיקון השומה משנת 2006, וטען, כי מתוך השטח שהוסף לחיוב בארנונה, אין לחייבו בשטח בגודל כ-73 מ"ר, הנמצא בקומה ה-15 של הבניין בו מצוי הנכס (להלן:"
השטח שבמחלוקת"). לגישתו, שטח זה מהווה
"גג פתוח" שאינו בר חיוב לפי צו הארנונה של העירייה.
ביום 31.12.06 דחה המשיב את השגתו של המערער. לגישתו, השטח שבמחלוקת הינו
"מרפסת גג" וככזה הוא בר חיוב בארנונה כ
"מרפסת" לפי הצו הרלוונטי (נספח ג' לערעור המנהלי).
ועדת הערר קבלה את עמדת המשיב, וקבעה כי השטח שבמחלוקת הינו "מרפסת" אשר שטחה הוא בר חיוב בארנונה (נספח ד' לערעור המנהלי).
2. על מסקנה זו של הועדה חלק המערער. המערער שב וטען בפני, כי השטח שבמחלוקת הינו חלל גג בלתי מקורה, שאינו מצוי בשימוש ואין בו מאפיינים של מרפסת; השטח אינו מוקף במעקה ואינו מופרד משאר שטח הגג, אלא חסום מכל צדדיו בקירות גבוהים ולא ניתן לצפות ממנו החוצה.
לטענת המערער, המשיב לא הניח בפני הועדה תשתית עובדתית המוכיחה כי השטח שבמחלוקת משמש כ"מרפסת". הפקח קובי זייד, אשר מדד את הנכס בשנת 2006, לא העיד בפני הועדה, ובמקומו העיד מטעם המשיב הפקח שלומי יונה, אשר ערך ביקורת בנכס ביום 14.10.07.
המערער טען, כי אי הבאתו לעדות של הפקח זייד, והבאתו לעדות של הפקח יונה, שלא יכול היה להעיד על מצב הנכס במועד המדידה בשנת 2006, פועלים לרעת המשיב, שלא ביסס את עמדתו. אולם, כך המערער, הועדה, לא נתנה דעתה למחדלי המשיב, וקבעה את ממצאיה על סמך תשתית עובדתית פגומה. תשתית זו, כך המשיך וטען המערער, הובילה את הועדה למסקנה שגויה לפיה השטח שבמחלוקת הינו "מרפסת".
3. כמו כן, כך המערער, לא הניח המשיב בפני הועדה תשתית עובדתית באשר לייעודו של השטח שבמחלוקת. המשיב לא הציג בפני הועדה את היתר הבניה הרלוונטי המתייחס לקומה בה מצוי השטח שבמחלוקת, וזאת חרף החלטת ועדת הערר מיום 31.12.07 (נספח ה/2 לערעור המנהלי) שהורתה למשיב לעשות כן. הועדה קבעה, כי אין בידיה לקבוע ממצא חד משמעי באשר להיתרי הבנייה שצירף המשיב, אך קיבלה את הסברי המשיב, כי ההיתרים שהציג מתייחסים אל השטח שבמחלוקת.
המערער טען, כי הועדה שגתה בקבלת הסבריו של המשיב בעניין ההיתרים, שכן האמור בהם סותר את מסקנתה ואת הממצאים העובדתיים אליהם הגיעה.
4. המערער העלה שלוש טענות נוספות שאינן נוגעות ישירות לשאלת אופיו של השטח שבמחלוקת.
הטענה האחת, היא, כי דרישת התשלום של המשיב הנוגעת לשטח שבמחלוקת, נעוצה בשינוי מדיניות שנעשה בניגוד ל
"דיני ההקפאה" בתקנה 4
לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000) תש"ס-2000 (להלן: "
תקנות ההסדרים") וללא קבלת אישור שר הפנים ושר האוצר, כנדרש בתקנה 9(ב) לתקנות ההסדרים.
הטענה השניה, היא, כי דרישת התשלום הנוגעת לשטח שבמחלוקת, מבוססת על תעריפים פסולים החורגים מן המותר
בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2001) תשס"א-2001, כפי שנקבע בעת"מ 2807/05
אנרג'י מועדון כושר ובריאות נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, ניתן ביום 14.12.06).
הטענה השלישית, היא, כי המשיב היפלה את המערער לרעה, ביחס לנכס שכן - משרדו של עו"ד מלצר, המצוי באותו בנין בו מצוי הנכס, לגבי הגיע המשיב להסכם פשרה, לפיו הופחת מהחיוב בארנונה שטח מוסכם מהגג הנמצא באותו מקום ובאותה קומה בו נמצא הנכס.
5. ייאמר כבר כאן, כי בצדק דחתה הועדה את שלוש הטענות הנ"ל מחוסר סמכות. חרף זאת, שב המערער על שלוש הטענות גם בפני, מבלי להתייחס כלל לשאלת הסמכות לדון בהן בהליך של ערעור מנהלי.
סעיף 3(א
) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 (להלן:
"חוק הערר") מונה את העילות להשגה. העילות נוגעות בעיקרן לעניינים עובדתיים וטכניים ואינן כרוכות בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק (עע"ם 5640/04
מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 5.9.05; וראו גם רע"א 10643/02
חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2006(2), 1975; וכן בר"מ
7164/06 ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו, (לא פורסם, ניתן ביום 6.10.2006)).
שלוש הטענות הנ"ל אינן נכללות בעילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר, ולכן אינן מצויות בתחום סמכותה של ועדת הערר, וממילא, אינן מצויות בין סמכויות בית המשפט לעניינים מינהליים, בשבתו כערכאת ערעור על הועדה, במסגרת ערעור מינהלי.