ענינה של הכרעה זו היא בקשות המערערים לקבל את הערעור על הסף שכן לגישתם הצווים עליהם נסוב הערעור לשנות המס 1998 (הודעת ערעור נפרדת הוגשה בקשר עם שנת 1998 במסגרת עמ"ה 1162/049 רק על ידי המערער רון בנימין) 1999 ו 2000 , הוצאו והומצאו למבקשים באיחור ובניגוד להוראות סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן - הפקודה). הצדדים הסכימו מכללא לדון בבקשה זו בנוגע לשלש שנות המס, על אף שלגבי שנת 1998 טרם הוגשו נימוקי הצדדים. הואיל ושתי הבקשות עוסקות בסוגיה זהה כשהתשתית העובדתית בהן זהה, אדון בהן במשותף. המשיב התנגד בשלב מסוים של הדיון לקבלת תצהיר בא כוחם של המבקשים על מנת שלא יהא צורך לחוקרו על השערות והנחות שאולי מצויות בו. בא כוחם של המערערים טיפל ישירות והיה מעורב במגעים מול המשיב. תצהירו מתקבל אך ורק בקשר עם השתלשלות העובדות והמסמכים הקשורים לכך.
ביום 10.3.2003 בהסכמת המשיב, הוגשה באיחור השגת המערערים, על פי סעיף 150 לפקודה, בקשר עם שומות למיטב שפיטה שהתקבלו בידיהם ביום 20.1.2003 לשנים 1998-2000. בין מייצגי המבקשים ובין נציגי המשיב, אנשי פקיד שומה תל אביב 4, התקיימו מספר דיונים והמבקשים המציאו בעקבות דיונים אילו, מסמכים בהתאם לדרישות המשיב.
ביום 9.3.2004 התקיימה פגישה נוספת בין מייצגי המבקשים ובין איש המחלקה המקצועית בנציבות מס הכנסה מטעם המשיב. המשיב, צירף תרשומות מפגישות מיום 21.9.2003 - נספח 2 ומיום 19.1.2004 - נספח 3, לתצהיר המפקחת רו"ח הגב' מיכל טברזר (ביטון) (להלן- המפקחת) מטעם המשיב. מעיון במסמכים אילו עולה כי בפגישות אילו הועלו הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים כאשר המשיב מבהיר את עמדתו באופן מפורש כי אינו מקבל את עמדת המערערים עליה נסמכה ההשגה.
ביום 22.3.2004 נתקבלה בידי רואה החשבון של המבקש יחזקאל שירצקי, הודעת שומה בקוד 07 (שומה בהסכם לאחר השגה) לשנת המס 1998, אשר הוצאה כפי הרשום עליה ביום 9.3.2004 והודפסה כפי הרשום עליה ביום 10.3.2004. יתרת המס בה היתה אפס קרי, השגת המערער האמור לשנת מס זו התקבלה (נספח ד' לתצהיר עו"ד שקל מטעם המבקש).
פרט להודעת השומה לשנת 1998 לא התקבלה בידי מייצגי המבקשים כל הודעה ביחס לשנות המס האחרות השנויות במחלוקת, זולת שתי הודעות על קנסות גירעון לשנים אילו (1999-2000) ביום 1.4.2004. בהודעות אילו נרשם כי סכום המס המגיע נקבע בהתאם לשומה מיום 9.3.2004.
המבקשים הגישו על הודעות הקנס השגות ובה הבהירו כי חרף קבלת ההודעות, טרם הומצאו לידיהם צווים או נימוקים כלשהם בגין השנים 1998 , 1999 ו- 2000 לפי העניין.
ב 20.4.2004 הוציא מייצג המבקשים באמצעות תקשורת בין מחשבית שבינו לבין המשיב, תדפיסי שומות לשנים האמורות מהם עלה כי השגת המבקשים לשנים 1999-2000 נדחתה. כעבור מספר ימים פנו המבקשים טלפונית באמצעות מייצגיהם למשיב בבקשה לקבלת הצווים וההנמקות. ביום 3.5.2004, משטרם נתקבלו הצווים או ההנמקות, פנו מייצגי המבקשים באמצעות מכשיר הפקסימליה, בבקשה כי הצווים וההנמקות ישלחו בדחיפות על מנת שהמבקשים יוכלו להגיש הודעות ערעור לבית משפט זה. משלא הגיעו הצווים , הגישו המבקשים הודעות ערעור ביום 11.5.2004 בהסתמך על תדפיסי המחשב שהוצאו כאמור. רק ביום 16.5.2004 הומצאו הצווים על נימוקיהם. המבקש רון בנימין שעה שקיבל צו גם לשנת 1998 הגיש את הודעת הערעור בקשר עם שנה זו ב 18.5.2004.
המשיב הבהיר את עיכוב במשלוח הצווים במכתבו מיום 9.6.2004 (נספח י' לתצהיר עו"ד שקל).
אין חולק כי פקיד השומה אישר ביום 9.3.2004, שהוא המועד האחרון שבו רשאי היה הוא להשתמש בסמכותו מכוח סעיף 152(ב) לפקודה, את השומות שערכה המצהירה מטעם המשיב. אישור השומות שודר למחשב המשיב באותו יום.
אלא שהמבקשים סבורים כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לאחרונה הפכו הצווים לאיין הואיל והשומות לא הוצאו בתוך המועדים שנקבעו בפסיקה כפי שיפורט משום כך על הערעור, כאמור, להתקבל על הסף.
המבקשים מפנים לעניין
סמי (עמ"ה 7050/03
משה סמי נ. פקיד שומה, מיסים יח/4, ה-19,ה-123) שם נקבע כי על המשיב לפעול כי הצו היוצא בעקבות הפעלת הסמכות שבסעיף 152(ג)
ישלח קודם לחלוף מועד השנה הקבוע בסעיף. משכך, המשיב לא עמד בחובתו לשלח הצו במועד, לגישתם. לא זאת אף זאת, אף לפי עמדת בית משפט זה אשר שונה היא מהלכת
סמי, כפי שבאה לידי ביטוי בעניין
אבידן ( עמ"ה 1092/02, בש"א 8320/03
אבידן נ. פקיד שומה תל אביב 1,
www.nevo.co.il) ובעניין
רם (עמ"ה ,1118/04 בש"א 15423/04
חגי רם נ. פקיד שומה - היחידה למיסוי בינלאומי, מיסים יט/1, ה-31, ה- 211)
, אשר אליהם מפנה ב"כ המבקשים, הרי שצו שנשלח מעבר לזמן סביר קרי , למעלה מחודש ימים לאחר עריכת וחתימת השומה הרי הוא צו פסול. המחדל המינהלי, אם לא השומתי , מאיין את הצווים.
המשיב, השולל את עמדת בית המשפט בעניין
סמי (עליה הגיש ערעור העתיד להתברר בפני בית המשפט העליון) ובהמשך לעמדת בית משפט זה בעניין
רם ובעניין
אבידן וכן בהמשך לעמדת בית המשפט המחוזי חיפה בעניין
גריל (עמ"ה 363/02
ישעיהו גריל נ. פקיד שומה חיפה, מיסים יט/1 , ה-24, ה-173) טוען כי סיום ההליך השומתי במקרה דנן התבצע במועד הקבוע בסעיף 152(ג). עוד טוען המשיב כי מייצגם של המבקשים מחובר, כמייצגים רבים אחרים, אל מחשביו של המשיב באופן שכל תנועה ושינוי בקשר עם תיקם של המבקשים ושומותיהם, מתגלה עם ההתחברות למחשב, שהיא רוטינית ופשוטה. במילים אחרות למבקשים גישה ישירה לתיקם האלקטרוני ולשומותיהם אצל המשיב. משכך, הואיל והצווים עודכנו ('שודרו') במחשב בתיקים האלקטרונים, ביום שבו נחתמו על ידי פקיד השומה, הרי שהמבקשים קיבלו למעשה את הצווים או למצער מנועים מלטעון כי יכלו להסתמך על כך שהצוים לא הגיעו לידיהם ולהניח כי השגתם התקבלה. עוד טוען המשיב כי הוא הבהיר לכל אורך הדיונים שלאחר הגשת ההשגה כי אינו יכול לקבל את עמדתם של המבקשים לגופם של דברים ועל כן ברור היה למבקשים ולמייצגיהם כי הם צפויים לקבל צו בשלב ב' של ההליך השומתי. מקום שלא יכולה להישמע טענת הסתמכות אין לדבר על שינוי מצב לרעה בשל כך ועל כן אין מקום לסנקציה של איון השומה. זאת ועוד, לגישת המשיב, פגם מנהלי שכזה, אינו יורד לשורשם של דברים ועל כן אינו פוגם בכשירותה או 'כשרותה' של השומה. חלק מהעיכוב אצל המשיב במשלוח התדפיסים המודפסים של השומות על הנמקותיהם נבע מעיכוב בקבלתם ממשרדי שע"מ שהוא הגוף המספק את שרותי עיבוד הנתונים במחשב למשיב. עיכוב נוסף נבע בשל טעות אריתמטית שהתגלתה בשומות כפי שיובהר.
ראוי לציין כי המשיב הבהיר כי במחשב המשיב מותקן מנגנון בקרה פנימי שתוכנת במכוון, באופן שמקום שהשגה מוגשת ומוזן למחשב מועד קבלתה, הרי שרק בתוך שנה יכול המשיב לעדכן במחשב את שומות הנישום, המשיג. לאחר חלוף שנה נחסמת גישת המשיב לבצע הוצאת צו מכוח סעיף 152(ג). להתייחסות למנגנון זה ראה עמ"ה 1013/00
זהבי נ. פקיד שומה תל אביב יפו 1, מיסים טז/3 ה-165, ה- 166.
ב"כ המבקשים טוען כי עמדת המשיב באשר לאפשרות הוצאת הצוים ישירות למי שנתונה זכות גישה לתיקי מיוצגיו במחשבי המשיב, מפלה לרעה את ציבור הנישומים אשר מייצגיהם בעלי זכות גישה כאמור. לדברי ב"כ המבקשים, גישת המשיב מטילה על הנישומים הללו חובה שאינה מנויה בפקודה והיא חובת בדיקת תיקם האלקטרוני במובדל ממי שאין לו גישה לתיק זה כאשר כל שעליו לעשות הוא להמתין לקבלת הצווים מאת המשיב בדואר, ובתוך זמן סביר הכל בהמשך להלכות דלעיל (
סמי, רם וגריל).
דיון
דינן של הבקשות להתקבל הואיל ולטעמי לא הושלם ההליך השומתי כמתבקש במועד הקבוע בסעיף 152(ג) כפי שאבהיר כדלקמן:
המישור המנהלי
הן הדין המנהלי והן דין המס חולשים על המשיב, מעשיו ומחדליו. מקום שדין המס שותק, בהעדר הוראה ייחודית בקשר עם התנהלות המשיב כרשות מול האזרח, יחול הדין המינהלי. בהמשך לכך סברתי כי סעיף 152(ג) דן בהפעלת שיקול הדעת השומתי אשר צריך להסתיים בתוך המועדים הקבועים בסעיף 152(ג) וכי הטיפול המידי במשלוח השומה או הצו או כל החלטה אחרת היוצאת את המשיב כפוף לכללי המשפט הציבורי. משכך אין בסעיף 152(ג) הנחיה בדבר אופן משלוח הצו על הנמקותיו וראה עמדת בית המשפט העליון בע"א 568/78
פקיד שומה נ. יצחק ביר, פ"ד לג(3), 735 ובע"א 443/89
מנהל מע"מ אשדוד נ. אבנר עיני ,פ"ד מ"ד (1), 541. דומה כי המחוקק טרם נתן דעתו לאפשרות הטכנולוגית של המצאת החלטות, שומות, צוים וכיוצא בזה באמצעות דואר אלקטרוני או בהעמדת האפשרות לנישום או למייצגו להתחבר למחשבי המשיב ולהיכנס אל חשבונו של הנישום אצל המשיב. דומה כי המחוקק הביע דעתו מכללא כי הגשה וקבלה אלקטרונית של מסמכים רשמיים צריכה שתהא מוסדרת ולו בחקיקת משנה בן השאר משום שהדברים מצריכים הערכות מצד הרשות כמו גם מצד הנישומים (ראה
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984-
פרק ט"ז ( תקנות 251א-215ד)
תובענה ממוכנת- תיקון התשנ"ט מס 2, תקנות סדר הדין האזרחי תקנה 1 - הגדרת "
אמצעי אלקטרוני" ו"מערכות ממוכנת", פתיחת הליך - תקנה 7א(א) בתובענה ממוכנת. ראה גם י"פ התשס"א, עמ' 2678 הודעת מנהל בתי המשפט בדבר הגשת תובענה ממוכנת. כן ראה
חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001
וחוק המחשבים, תשנ"ה-1995). הדיון אם כן בנקודה זו הוא האם המבקשים, שעה שחלפו כחודשיים ימים עד שהתקבלה השומות בידיהם, יכלו להניח ולהסתמך על הנחה זו, כי השגתם התקבלה בשל האיחור במשלוח השומות. (ראה גם עמ"ה 127/00
פראן פואד נ. פקיד שומה עכו, מיסים יד/6, ה-183 שם נקבע כי הסנקציה של קבלה אוטומטית של השגה שמורה למצב בו לא הכריע בה המשיב בתוך פרק הזמן הקצוב בפקודה במובדל מאי משלוח השומה). בטלות השומה, אם בכלל, לא תהא, לגישתי, בשל הוראת סעיף 152(ג) ככל שהדבר נוגע למשלח הצו במועד.
שידור הצו למחשב מאפשר לנישום באמצעות מייצגו, לראות את השומה ולהדפיסה, כפי שעשה מייצגם של המבקשים. מבלי לקבוע אם "מסירה" אלקטרונית זו בבחינת משלוח היא לצרכי הפקודה, הרי שאפשרות זו הנתונה לאותם נישומים שיש להם גישה לתיקם במחשבי המשיב, מונעת מהם לטעון כי הניחו שהשגתם התקבלה שעה שבתיקם הממוחשב מופיעה שומה הנושאת את הקוד 'שומה בעקבות השגה'. אין המדובר בנטל לפנות אל המשיב ולברר את עמדתו בקשר עם ההשגה. לו בכך היה מדובר תמים דעים אני בעניין זה עם כב' השופטת מזרחי כפי שציינה בעניין
סמי כי "אין זה ראוי להטיל על הנישום את נטל החיפוש אחר החלטת פקיד השומה." אולם הימנעות מבדיקת מצב חשבונו השומתי של הנישום מקום שישנה גישה ישירה לחשבון זה כמוה כעצימת עינים. כל עוד לא יוסדר נושא המצאת שומות והחלטות בדרך אלקטרונית על ידי המחוקק או מחוקק המשנה הרי שחובתו של המשיב לשלוח את השומה בסמוך לאחר חתימתה באמצעים הרגילים, בעינה עומדת, אולם אין להתעלם מכך כי הצוים היו גלויים וידועים למבקשים. דברים אילו עולים בקנה אחד עם החלטת כב' רשם בית המשפט העליון בבשג"ץ 3981/02
אגודת צדק תרדוף נ. ראש הממשלה ואחרים, .www.lawdata.co.il/upload/psakdin/11942.rt:
"זאת ועוד, מכותרת הבקשה שבפני עולה , כי לבאי כוח המבקשת כתובת של דואר אלקטרוני. מכך עולה, כי לבאי כוח המבקשת גישה לאינטרנט, ובכלל זה גישה לאתר בית המשפט, בו פורסם פסק הדין הנדון עוד ביום 8.5.02. במצב זה, היו באי כוח המבקשת יכולים לעמוד על תוכן פסק הדין באותו מועד, אף בלא לפנות למזכירות בית המשפט, ובלא צורך להטריח עצמם אל מקום מושבו של בית המשפט. אכן, אין הפרסום האמור בבחינת המצאה כדין של פסק הדין. עם זאת, כבר הובהר כי לא זה המבחן, אלא יכולתו של בעל הדין, בפועל, לעמוד על תוכנו המדויק של פסק הדין, ולהגיש מבעוד מועד עתירה לדיון נוסף."
יש לזכור כי קיימת מגמה של מעבר להגשת מסמכים ומידע לרשויות השונות באמצעות המחשב ורשת האינטרנט, תוך הכרה בטכניקה של חתימה אלקטרונית. הן השוק הפרטי והן המגזר הציבורי פועלים תוך ניסיון לייעל ולמקסם את היתרונות המצויים בהתכתבות אלקטרונית והעברת מידע בדרך זו. ביחסים שבין הרשויות השונות והאזרח הרי שהדברים נעשים על מנת להקל עם האזרח, הנישום ולא על מנת להכביד עליו. אימוץ גישה זו של העברת ממסרים באמצעות המחשב ורשת האינטרנט מאפשר מתן שירות נוח יותר בכל משרדי השומה כאילו היו משרד אחד תוך העברת ממסרים מהירים בין המשרדים וכיוצא בזה. אין אני מקבל את עמדת המבקשים כי יש בכך הפלייה לרעה של נישומים שלהם מייצגים בעלי חיבור למחשבי המשיב והרשאה להיכנס אל תיקם של המייצגים על ידם. כניסת המייצג לחשבונו של הנישום על מנת לראות אם חל שינוי במצב השומות או אם התקבל צו, הנמקה או החלטה אחרת, (אם הדבר מתאפשר מבחינה טכנית) דומה היא להליכה אל תא הדואר הרגיל של הנישום או מייצגו. אין לומר כי זו הכבדה או הפליה. החשבון האלקטרוני מקביל הוא לתא הדואר הקונבנציונאלי. קיומה של גישה ישירה לחשבון הנישום אצל המשיב הינו שירות יעיל בהתחשב בתשתית שממילא קיימת בישראל כבאחת המדינות המובילות בתחום התקשורת הבין מחשבית.גישה ישירה מונהגת היום גם אצל גופים פרטיים כגון בנקים ורשתות שיווק וכיוצא בזה. פתח נישום את חשבונו וראה כי חל בו שינוי, כפי שקרה במקרה דנן, מבין הוא כי השגתו נדחתה וכי הוא צפוי לקבל צו מכוח סעיף 152(ג). מאידך, בחן הנישום בתום המועד את חשבונו ומצא כי לא שודר הצו ולא עודכן חשבונו, לאור קיומו של מנגנון הביקורת הפנימית של המשיב החוסם שידור שומות שהתיישנו, ובהנחה כי שידור השומה מעדכן אוטומטית את מצב חשבונו השומתי של הנישום, הרי יכול האחרון להניח כי השגתו התקבלה. ברגיל , מקום שלא בחן המייצג, שיש לו אפשרות טכנית לעשות זאת, את מצב חשבונו של הנישום וכאשר מצב החשבון עודכן בעקבות צו ששודר במועד בהמשך לסעיף 152(ג), לא יכולה לטעמי להישמע טענת הסתמכות במישור המנהלי כאלו שינה הנישום מצבו לרעה בעקבות איחור במשלוח הצו ואין במצב דברים זה בסיס לאיון השומה רק בשל משלוח מאוחר של המעשה המנהלי. מאידך אין להפוך את המחשב או האינטרנט לכסות למחדל בלתי סביר של המשיב וכל מקרה ראוי שיבחן לגופו לרבות במסגרת עקרון תום הלב וסבירות האיחור.