פסק-דין בתיק על"ע 5350/04

המישנה לנשיא מ ' חשין:

           לפנינו שני ערעורים שהגיש עורך-דין זאהי אסכנדר (עו"ד אסכנדר) על שני פסקי-דין של בית-הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין (בית-הדין הארצי). פסק-הדין הראשון (בד"א 53/02) נסוב על פרשה אחת (פרשת מחשב א') ופסק-הדין השני (בד"א 63/03, 67/03) נסוב על שתי פרשות (פרשת מחשב ב' ופרשת כינוס הנכסים). הדיון בשני ההליכים אוחד בשלב גזר-הדין שגזר בית-הדין המחוזי למשמעת של לשכת עורכי הדין בחיפה ובצפון (בית-הדין המחוזי). את טענותיו בשתי הפרשות האחרונות שטח עו"ד אסכנדר לפנינו בהמשך אחד, ואנו נלך בדרך שסללו לפנינו הערכאות שקדמו לנו; נדון תחילה בפרשת מחשב א' ולאחר מכן נדון בשתי הפרשות האחרות.

פרשת מחשב א'

2.        בחודש אוקטובר 1996 רכש עו"ד אסכנדר מחשב וציוד נילווה ובתמורה מסר למוכר (המתלונן) שני שיקים על-שם צד ג' בסך כולל של 5,200 ש"ח. השיקים לא כובדו על-ידי הבנק, וחרף דרישות תשלום חוזרות ונישנות של המתלונן, בכתב ועל-פה, וחרף הבטחותיו של עו"ד אסכנדר עצמו, לא שולמה התמורה. המתלונן הגיש תביעה בבית-המשפט לתביעות קטנות בנצרת, ובהיעדר כתב הגנה ניתן ביום 30.4.1997 פסק-דין כנגד עו"ד אסכנדר, ואף נפתח בעניינו תיק הוצאה-לפועל. במועד שנקבע לחקירת יכולת הודיע נציג מטעמו של עו"ד אסכנדר כי מבקש הוא לשלם את חובו בארבעה תשלומים חודשיים בסך 2,000 ש"ח, החל  ביום 31.1.1998. בא-כוח המתלונן הסכים לפשרה (החוב עמד אותה עת על יותר מ-8,000 ש"ח), ונוכח הסכמת הצדדים נתנה ראש ההוצאה לפועל בעפולה צו תשלומים כנגד עו"ד אסכנדר. דא-עקא, יום התשלום הראשון חלף ועו"ד אסכנדר לא שילם את שחייב היה לשלם. בהחלטה מיום 9.2.1998 הזהירה ראש ההוצל"פ את עו"ד אסכנדר כי אם לא יבצע את התשלומים תוצא כנגדו פקודת מאסר. במקביל פנה המתלונן לוועד המחוזי, וביום 14.4.1998 שלח הוועד המחוזי העתק של תלונת המתלונן לעו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר נמנע מהשיב לתלונה חרף ארבע תזכורות שנשלחו אליו.

3.        בגין התנהגותו המתוארת לעיל הוגשה לבית-הדין המחוזי קובלנה נגד עו"ד אסכנדר (בד"מ 26/00), בה הואשם באי-גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע - בשל התעלמותו מפניות בא-כוח המתלונן; באי-שמירה על יחס כבוד לבית-המשפט נוכח אי-התייצבותו לפני בית-המשפט ואי-ציותו לצווי לשכת ההוצאה לפועל; באי-שמירה על כבוד המקצוע; ובאי-מתן תשובה לפניות הוועד המחוזי.

4.        במהלך הדיון הראשון שמע בית-הדין המחוזי את עדויותיהם של המתלונן ושל עו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר הודה בעבירת אי-מתן תשובה אך כפר בכל יתר העבירות. בתום הדיון קיבל בית-הדין את בקשת עו"ד אסכנדר להגיש את סיכומיו בכתב תוך 7 ימים, אולם בחלוף שבועיים הונחה לפני בית-הדין בקשתו לדחיית מועד ההגשה. בית-הדין דחה את הבקשה אך עם זאת התיר לו להגיש את סיכומיו עד ליום 1.7.01. לסוף הגיש עו"ד אסכנדר עמוד אחד מתוך כתב הסיכומים בצירוף מכתב המסביר מדוע טרם הספיק למסור את כלל הסיכומים. למעשה, עד ליום 23.7.01 - יום כתיבת הכרעת הדין - לא הגיש עו"ד אסכנדר את יתר כתב סיכומיו. לא התעכבנו לפרט את התנהלותו זו של עו"ד אסכנדר אלא כדי להמחיש - כפי שנראה אף ביתר ההליכים שהתקיימו בעניינו - כי מדובר בדפוס התנהגות חוזר ונישנה.

5.        בהכרעת הדין דחה בית-הדין המחוזי את טענות עו"ד אסכנדר כי הגיע להסדר עם המתלונן וכי שילם כבר כמחצית מן החוב. בית-הדין המחוזי נימק את העדפת גירסת המתלונן על-פני גירסת עו"ד אסכנדר בכך שהראשונה מגובה במסמכים רבים בעוד אשר עו"ד אסכנדר לא סיפק ולו חשבונית אחת מטעם המתלונן או מטעם לשכת ההוצל"פ שתוכל לאשר כי החל לשלם את חובו. בית-הדין המחוזי הרשיע אפוא את עו"ד אסכנדר בכל ארבע עבירות המשמעת בהן הואשם וגזר עליו עונש השעייה לתקופה של שלוש שנים ותשלום הוצאות לוועד המחוזי בסך 3,000 ש"ח.

6.        עו"ד אסכנדר ערער על פסק-הדין לפני בית-הדין הארצי (בד"א 51/02). בהודעת הערעור אשר נוסחה באופן כוללני וללא כל טענות קונקרטיות, ציין עו"ד אסכנדר כי לאור מצב בריאותו הרופף יגיש בהמשך הודעת ערעור מתוקנת, אלא שהודעה כזו לא הוגשה לבית-הדין הארצי אף לאחר דחייה רביעית של המועד לשמיעת הערעור. בסופו של דבר נשמע הדיון ללא הודעת ערעור מפורטת וללא נוכחות בא-כוחו של עו"ד אסכנדר - היחיד שיכול היה, לכאורה, לאשש את גירסתו כי שילם בתיווכו חלק מהחוב. במהלך הדיון ביקש עו"ד אסכנדר להגיש את טיעוניו בכתב ובית-הדין התיר לו להגישם עד ליום 15.4.03. טיעונים אלה הוגשו לבית-הדין רק ביום 4.5.03.

           טענת עו"ד אסכנדר כי בית-הדין המחוזי טעה משהתעלם מעדותו - לפיה השיב חלק מן הכסף למתלונן - נדחתה על-ידי בית-הדין הארצי בנימוק שאין בית-הדין מתערב בקביעות עובדה של ערכאת הדיון מקום שאותן קביעות מבוססות על חומר ראיות ועל האמון שנתן בית-הדין בגירסת המתלונן; מה עוד שעו"ד אסכנדר לא המציא קבלה או דף חשבון מלישכת ההוצל"פ שיאשרו כי שילם חלק מהחוב. כן קבע בית-הדין הארצי, כי הרשעת עו"ד אסכנדר בעבירה של פגיעה בכבוד בית-המשפט מיוסדת כהלכה בחומר הראיות. אשר-על-כן, כך קבע בית-הדין, הרשעתו בעבירה של אי-שמירה על יחס כבוד לבית-המשפט בדין יסודה. אשר לטענתו של עו"ד אסכנדר כי לא היה מקום לקשור בין אי-שמירה על כבוד המקצוע לבין אי-תשלום חוב אזרחי פרטי שאינו נופל בגדר עיסוקו כעורך-דין, כתב בית-הדין כך:

טענותיו הנ"ל של המערער אינן לענין ואינן מקובלות עלינו. המערער הורשע בעבירה של אי שמירה על כבוד המקצוע לא מפאת העובדה הטהורה שהוא חייב חוב כספי אזרחי למאן דהוא אלא מאחר שהוא לא עשה מאומה לשלם את חובו בגין שיקים שלא כובדו ואשר נמסרו על ידו למי שסיפק לו ציוד למשרדו כעו"ד חרף כל הפניות אליו וחרף הבטחותיו לעשות כן וחרף קיום הליכים רבים נגדו בבהמ"ש ובהוצל"פ וחרף הסכמתו והתחייבויותיו לשלם דבר שהתנער ממנו במשך שנים ארוכות דהיינו משנת 1996 ולמעשה עד היום. טענת המערער שמשך שמונה שנים לא יכל לשלם את סכום החוב או כל חלק ממנו לא התקבלה על דעת בה"ד קמא אשר לא האמין לו בענין זה והיא נראית כמופרכת על פניה ובלתי סבירה. לאור הנ"ל יש לדחות את טענת המערער בענין זה ומסקנותיו של בה"ד קמא מבחינה משפטית מבוססות היטב ואין מקום להתערב בהן בנסיבות שבפנינו.

עם כל זאת החליט בית-הדין הארצי - בתיתו דעתו למצב בריאותו ולמצבו הכספי הקשה של עו"ד אסכנדר - להקל במידת-מה בעונשו, והפחית את עונש ההשעייה בפועל משלוש שנים לשנתיים.

7.        בערעור שלפנינו שב עו"ד אסכנדר ומדגיש כי אין חולק ששילם למתלונן בשיקים של צד ג' שסורבו. כן מודה הוא שעקב מצבו הכלכלי הקשה, אין הוא מסוגל לעמוד בתשלומים. עם זאת סבור הוא שלא כל חוב אזרחי של עורך-דין יוצר עבירת משמעת, ובוודאי כך שעה שלא פעל בחוסר תום-לב או במירמה. גם בעניין אי-הגשת כתב ההגנה ואי-עמידה בצו תשלומים סבור עו"ד אסכנדר כי אין לראות במחדלים אלה עבירות משמעת. באשר לאי-מתן תגובה לבא-כוח המתלונן, טוען עו"ד אסכנדר כי בא בדברים על-פה עם בא-כוחו של המתלונן ולדידו אין כל חובה שיצירת הקשר תיעשה בכתב דווקא.

           טענות אלו ששוטח עו"ד אסכנדר לפנינו זהות בעיקרן לטענות שנטענו ונדחו בבית-הדין הארצי. לאחר ששבתי ועיינתי בהן לא מצאתי כל עילה לקבלן, ואין לי אלא להפנות לנימוקי בית-הדין הארצי שדחה טענות אלו אחת לאחת. אף אם נקבל את טענתו של עו"ד אסכנדר כי הכל נעשה - או ליתר דיוק, נחדל - בתום-לב, הרי שמחדליו רובצים לפיתחו הואיל ובחובשו כובע של עורך-דין אין הוא יכול להישאר פסיבי. החוק וכללי האתיקה מחייבים עורך-דין לפעול באורח אקטיבי במגעיו עם הערכאות ועם הצד שכנגד. שמירה על כבוד בית-המשפט וגילוי יחס חברי כלפי עורך-דין עמית אינם מתמצים במניעה סבילה. על עורך-הדין מוטלת החובה לנקוט בכל הפעולות המתבקשות בהתאם לעניין ולנסיבות.

           עו"ד אסכנדר מוסיף וטוען כי העונש שנגזר עליו חמור הוא, וכי לא נשקלו בצורה מספקת כל השיקולים שלקולה. לאחר עיון בנימוקי בתי הדין דלמטה סבור אני כי העונש שנגזר על עו"ד אסכנדר אינו חמור כלל ועיקר, ובוודאי כך בשים-לב לעברו המשמעתי. חסד עשה בית-הדין הארצי עם עו"ד אסכנדר משהתחשב במצב בריאותו ובמצבו הכספי - נסיבות מצערות שיש בהן אולי כדי להסביר את אי-תשלום החוב - אך אין בכל אלו כדי לנמק את התעלמותו הבלתי-קולגיאלית מבא-כוח המתלונן, מהוועד המחוזי ומהחלטות בית-המשפט ולשכת ההוצל"פ.

8.        אשר על כן, סבור אני כי יש לדחות את הערעור בפרשת מחשב א' (בד"א 51/02).

           ניפנה עתה לשתי הפרשות האחרות שלפנינו.

פרשת מחשב ב'

9.        בתאריך לא ידוע בשנת 1998 רכש עו"ד אסכנדר ציוד מחשבים ומסר למוכר (המתלונן) שיק המשוך על בנק הדואר בסך 3,700 ש"ח. השיק לא כובד, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות של עו"ד אסכנדר לא קיבל המתלונן את כספו. המתלונן מסר את השיק ללשכת ההוצל"פ לשם גבייתו, ובמקביל העביר הוועד המחוזי את תלונת המתלונן לעו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר לא השיב על התלונה חרף שלוש תזכורות שנשלחו אליו. בקובלנה שהגיש הוועד המחוזי לבית-הדין המחוזי (בד"מ 62/01) הואשם עו"ד אסכנדר בהתנהגות שאינה הולמת את המקצוע, באי-שמירה על כבוד המקצוע ובאי-מתן תשובה לתלונה. קצרה היריעה מלפרט את סידרת הדחיות הארוכה שליוותה את הדיונים בפרשה זו, אך נסכם ונאמר כי ככלות שמונה חודשי עיכוב, זומנו הצדדים לדיון ליום 1.10.02.

           הואיל ומשלב זה ואילך התנהלו הדיונים בפרשה זו (בד"מ 62/01) ובפרשת כינוס הנכסים (בד"מ 94/01) במקביל, נתאר תחילה את תחילת השתלשלות העניינים בפרשה האחרונה, ולאחר מכן נמשיך בדיוננו בשתי הפרשות יחד.