על"ע
בית המשפט העליון
|
10320-02
09/06/2004
|
בפני השופט:
1. תאודור אור
2. מרים נאור
3. אסתר חיות
|
| - נגד - |
התובע:
פאדי בולוס
עו"ד ניקולא בולוס
עו"ד ג'ואד בולוס
|
הנתבע:
1. לשכת עורכי הדין בישראל
2. הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
עו"ד משה עליאש
|
| פסק-דין |
השופטת א' חיות:
כללי
לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) סירבה לאפשר למערער להירשם כמתמחה לפני שנת 2015, וזאת מכוח הוראת סעיף 27 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין, החוק), המסמיכה את הלשכה שלא לאשר רישום כמתמחה של מי שהיא סבורה כי "אינו ראוי לשמש עורך דין". הטעם לסירוב היה הרשעתו של המערער בעבירות מרמה אותן ביצע לצורך קבלת אישור ההתמחות.
החלטה זו היא נשוא הערעור שבפנינו.
העובדות וההליכים הפליליים בעניינו של המערער
1. המערער למד לימודי משפט ברומניה, ועם סיום לימודיו ביקש להירשם כמתמחה בישראל. כתנאי לרישום, ובהתאם לסעיף 26(2) לחוק לשכת עורכי הדין, היה על המערער לעמוד בבחינות הלשכה בדיני מדינת ישראל. בחודש אוגוסט 1995 ניגש המערער לבחינות אלה, אך נכשל בחמש מתוכן. למרות עובדה זו, הוצא למערער אישור התמחות והוא החל בהתמחותו ביום 14.12.1995. כשנה לאחר מכן הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המערער, בו נטען כי אישור ההתמחות הושג על ידו במרמה וכי הציונים בחלק מן הבחינות שבהן נכשל זויפו. בשל כך הואשם המערער בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בקשירת קשר לביצוע פשע, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ובשימוש במסמך מזויף. בית משפט השלום בחיפה הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בקובעו כי המערער אכן קשר קשר עם אחד עו"ד בדראנה על מנת שזה יפעל עבורו בלשכת עורכי הדין, כך שיוכל להתחיל את תקופת התמחותו חרף כישלונו בבחינות. בית המשפט קבע עוד כי עו"ד בדראנה יצר קשר עם עובדת הלשכה חיה בן סימון וזו, תמורת שוחד שניתן לה, שינתה את ציוניו של המערער והנפיקה לו אישור התמחות על סמך הציונים שזויפו. ביום 1.11.1999, ונוכח העבירות בהן הורשע, נגזרו על המערער שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח (ת"פ (חיפה) 1001/97). ערעור על פסק הדין שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה (ע"פ (חיפה) 1163/99, פסק דין מיום 11.5.2000), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"פ 3757/00, החלטה מיום 25.5.2000). להשלמת התמונה יצוין כי בן סימון הורשעה, על פי הודאתה, בקשירת קשר לביצוע פשע ובקבלת שוחד, ואילו המעורב הנוסף בפרשה, עו"ד בדראנה, נמלט מן הארץ וההליכים נגדו הותלו.
החלטות הלשכה וההליך המשמעתי
2. כחודשיים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור שהגיש, וכחמש שנים לאחר שניתן לו אישור ההתמחות שהושג במרמה, עלה עניינו של המערער בפני וועדת ההתמחות הארצית של לשכת עורכי הדין, בישיבתה מיום 17.7.2000. באותו מועד ביקש המערער כי תוכר ההתמחות שאושרה לו כאמור ביום 14.12.1995 על סמך ציוניו המזויפים, וכן ביקש כי יתאפשר לו להיבחן בבחינה שאותה היה עליו להשלים בדיני מדינת ישראל. וועדת ההתמחות לא נעתרה לבקשותיו אלה של המערער וקבעה כי:
1. [המערער] הורשע בעבירות חמורות מאוד ונראה כי
לא יוכל להיות עורך דין בישראל בעקבות הרשעתו בעבירות בהן הורשע עוד שנים רבות מאוד.
2. מומלץ להעביר את עניינו של [המערער] לבית הדין המשמעתי על פי סעיף 41 לחוק לשכת עורכי הדין, ובשלב זה ועד להכרעת בית הדין ממליצה הוועדה שלא לאפשר לו לגשת לבחינות נוספ[ו]ת בדיני ישראל
3. [המערער] יוזמן לישיבה קרובה של וועדת ההתמחות בטרם תכריע בשאלה- האם לבטל את ההתמחות שעשה על סמך הציונים המזויפים. (ההדגשה במקור)
החלטה זו אושרה על ידי הוועד המרכזי ביום 21.9.2000.
בישיבה נוספת שקיימה וועדת ההתמחות ביום 31.1.2001, בהתאם לאמור בסעיף 3 להחלטה מיום 17.7.2000, החליטה הוועדה, לאחר ששמעה את טיעוני המערער, להמליץ לוועד המרכזי כי "אין [המערער] ראוי לשמש כעורך דין לצמיתות".
3. בינתיים, הוגשה נגד המערער בשנת 2001 קובלנה בפני בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה. קובלנה זו הוגשה על ידי וועד מחוז חיפה, על פי סעיף 2 להחלטת וועדת ההתמחות מיום 17.7.2000, אותה אישר, כאמור, הוועד המרכזי. המערער הודה בביצוע העבירה המשמעתית שיוחסה לו - עשיית מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין- והוא הורשע בה על פי הודאתו. בעקבות ההרשעה, הושג בין הקובל לבין המערער הסדר טיעון לעניין העונש, והסדר זה אושר על ידי בית הדין בגזר הדין מיום 7.4.2002, בו נקבע כדלקמן (השגיאות במקור- א"ח):
בית הדין עיין בעסקת הטיעון שהוצגה לו על ידי בא-כוח הקובל ובא-כוח [המערער].
בית הדין מקבל את עסקת הטיעון ונותן לה תוקף של גזר דין.
למען הסדר הטוב אנו קובעים את גזר הדין כדלקמן:
בהתחשב עם כל הנסיבות של העניין, הן לחומרה והן לקולה, נראה לנו, ומקובל עלינו כי תקופת הזמן שחלפה מאז שהציונים זויפו (1995) ע"י עו"ד אמין בדראנה שברח מארץ, והיה הרוח הרעה שהובילה את כל הפרשה הזו, וגם/או מאז שנמנע [מהמערער] להתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין (1996). תקופת זמן זו תיחשב [למערער] כעונש ראוי ומתאים, ובלבד שיש להוסיף עליה שנה אחת נוספת בלבד, בתוכה תינתן [למערער] האפשרות לסיים את הבחינה האחרונה שנותרה לנו דיני חוקה ומינהל, וכן לסיים בה התמחותו מחדש ויעמוד בבחינת ההתמחות בדין, ואז יהיה זכאי להתקבל כחבר הלשכה בדצמבר 2002.
אנו מבקשים כבוד בית הדין יתן לעסקה זו תוקף של גזר דין.