על"ח
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
|
28008-08-12
27/02/2013
|
בפני השופט:
1. שרה מאירי-אב"ד
2. נציגת ציבור עובדים הגב' חנה גלאי
3. נציג ציבור מעבידים מר יגאל סעדיה
|
| - נגד - |
התובע:
גרדיאן מערכות מידע בע"מ
עו"ד ברק
עו"ד גב' הראל
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. רעות בר
עו"ד מתמחה הגב' לנטוש
עו"ד לאה סגל
|
| פסק-דין |
1. הליך זה הוגש כנגד החלטת הממונה עפ"י חוק עבודת נשים (תיק 279-30-12, מ- 9.7.12), שלא להתיר פיטורי המשיבה (הגב' רעות בר), משלא הורם הנטל בדבר אי ידיעת המערערת על ההריון ("ההחלטה").
ההחלטה התבססה על העובדה כי בתקופת ההודעה המוקדמת, לאחר הודעת הפיטורין, קיבלה המערערת בדוא"ל מאת בן זוגה של המערערת, טפסים ריקים של תביעה למל"ל (תביעה לגמלת שמירת הריון; "הטפסים"), כשהמערערת נתבקשה לחתום עליהם.
המשיבה פוטרה לאחר "
כחדשיים וחצי
(
!!!)" בהם נעדרה מעבודתה והתנתקה, והטפסים הועברו למערערת כ- 3 שבועות לאחר ששלחה למשיבה מכתב סיום העסקה. טרם פיטוריה, לא המציאה המשיבה מסמך על הריונה, לא דיווחה על הריון והמסמכים הרפואיים שהמציאה בדיעבד ורק ל-3 שבועות הראשונים להעדרותה, היו באבחנה "חרדה".
המערערת פנתה לבן הזוג של המשיבה, במכתב מ- 26.5.10 בו ביקשה הבהרה לפנייה בדבר הטפסים - והמשיבה (ובן הזוג) לא הגיבו.
רק ביום 20.1.12, "כשנתיים (!!!)" לאחר מכן - פנתה המשיבה בתביעה לביה"ד (ס"ע 35830-02-12) בה טענה כי פוטרה בהיותה הריון ומשכך, פוטרה שלא כדין ("ההליך הראשון").
בעקבות ההליך הראשון הגישה המערערת (בדיעבד) בקשה לממונה להעתר בדיעבד לפיטורי המשיבה.
טוענת המערערת כי טעתה הממונה בהחלטה, שאינה מבוססת ולוקה בחוסר סבירות, מתעלמת מכך שהמשיבה לא הגיבה לבקשת ההברה של המערערת, שנעלמה עד כשנתיים אח"כ.
כן התעלמה הממונה מחות"ל ו/או רשלנות של המשיבה שנעלמה לחודשיים מעבודתה, לא המציאה אישורים רפואיים.
ההחלטה לא סבירה משהמערערת נדרשת להוכיח התנהגות שלא ברשלנות או בחות"ל ולכן, אין להתעלם מרשלנות/חות"ל של המשיבה.
כך טעתה הממונה משלא ייחסה משקל לויתור המשיבה על השמעת גרסתה והמנעותה מלהתעמת עם שאלות שיכול ויעלו בעת מתן גרסתה לממונה ולפיכך, החלטתה בלתי סבירה, ודאי כשבסמכותה ליזום קבלת ראיות נוספות.
ההחלטה גם לא מדתית וגורמת עוות דין משניתנה למשיבה הגנה אוטומטית וטוטלית והתעלמות מטענותיה המבוססות של המערערת.
עוד נטען כי יחסי עובד מעביד הסתיימו במועד קבלת הודעת הפטורין, ב- 21.4.10, משלא הגיעה המשיבה לעבודה ולו ליום אחד לאחר מועד זה.
עוד ציינה המערערת כי מכתבים ודוא"ל ששלחה למשיבה כולל זימונ
ים לשימוע - לא נענו (ע"י המשיבה ובן-זוגה).
2. בכתב תשובתה עתרה המשיבה לדחיית הערעור, משעל המערערת להוכיח כי לא ידעה שהמשיבה בהריון, ומשההחלטה סבירה לנוכח הראיות שבפני הממונה, ומשההחלטה ניתנה לפי סעיף 9ב(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 ("החוק").
הממונה קיבלה את גרסת המשיבה, לפיה מכתב הפטורין התקבל רק ב- 26.5.10 (המערערת לא סתרה גרסת המשיבה, למשל, ע"י אישורי דואר רשום).
המשיבה בגרסתה לממונה הפנתה למכתב המערערת מ- 26.5.10 ממנו עולה כי המערערת הודתה שידעה עוד ב- 11.5.10 על הריונה.
המשיבה טוענת כי מכתבי המערערת (המזמינים לשימוע ומכתב פטורין) התקבלו גם הם, עם המכתב מ- 26.5.10.
טוענת עוד המשיבה כי כל מעסיק המקבל הטפסים היה "חושד" (אם לא יודע) שהעובדת בהריון. גם לא ברור מדוע סוברת המערערת שהיה על המשיבה לשלוח לה מסמכים רפואיים (מעבר לטפסים), מה גם שהמשיבה פירטה לממונה כי דיווחה לממונה הישיר ("ארד") על הריונה ב- 23.2.10 והמערערת אפילו לא ביקשה לזמנו לעדות.
ממסמכי המערערת עצמה עלה כי ידעה על ההריון ולכן היה על הממונה רק לבדוק גרסת המערערת, למסמכיה (ולא לטענת תו"ל של המשיבה). המערערת היא שלא העידה העדים הרלוונטיים מטעמה (ארד והרניק) ואין מדובר בויתור המשיבה, כתובע בבימ"ש (אלא ההליך דומה יותר להליך חקירה במשטרה, בו החוקר מחליט מהן העדויות הדרושות לבניית תיק).