פסק-דין בתיק עח"ק 20299-07-12

1.      ערר על החלטת המשיבה 1 (" רשות המים") מיום 23.5.12 שדחתה את בקשת העורר (" המושב") לאשר את החלפת ספק מי השתייה כך שבמקום לקבל את מי השתייה מן המשיבה 2 (" מקורות") יקבל המושב את מי השתייה מן המשיב 3 (" מפעל הדן").

רקע

2.      בעבר, משנות השמונים ואילך, קיבל המושב את אספקת מי השתייה מחצבני דן - אגודה שיתופית חקלאית לאספקת מים (" חצבני"), וזאת על פי רישיון הפקה ואספקה שהוצא למושב על ידי רשות המים. בשנת 2009 הודיע משרד הבריאות למושב כי הוא פסל את חצבני כמקור אספקת מי שתייה והמושב נדרש להחליף ספק. לאחר דין ודברים בין המושב לבין משרד הבריאות שנמשך מעל שנה, קיבל על עצמו המושב את הוראות משרד הבריאות והוא התקשר עם מקורות בהסכם לאספקת מים. כאן המקום לציין כי על פי טענת המושב, כבר בשנת 2005 ביקשה מקורות וקיבלה מן המושב היתר להניח בשטחו קו מים המחבר בין שני קידוחים שלה. הקו הונח בשנת 2007 והמושב קיבל פיצוי בקשר לכך, אולם באותה עת -ואף שמקורות הציעה לספק מים למושב - המשיך המושב לקבל מים מחצבני עד אשר פסל אותו משרד הבריאות כאמור.

3.      במהלך שנת 2011 החל המושב לבחון אפשרות להתקשר עם מפעל הדן בהסכם לאספקת מי שתייה והוא פנה בקשר לכך לרשות המים, אשר לאחר פרק זמן ממושך למדי הודיעה שלא ניתן להיענות לבקשה לשנות את אספקת המים מאספקה ממקורות לאספקה ממפעל הדן (נספח ע/1 לכתב הערר).

הטענות

4.      המושב טוען כי החלטת רשות המים ניתנה ללא סמכות, מפני שגדר הסמכויות הנתונות לרשות המים על פי חוק המים, תשי"ט-1959 (" החוק") מוגבל למתן רישיונות להפקת מים, לאספקתם ולשמירה על מקורות המים, ובכלל הסמכויות לא ניתן למצוא גם סמכות להורות לצרכן  מי יספק לו את המים.

5.      טענה נוספת של המושב היא שמכל מקום, רשות המים הפעילה את סמכותה תוך הסתמכות על שיקולים זרים ובמשוא פנים והיא נהגה באופן בלתי סביר. בקשר לכך נטען כי החלטת רשות המים מבוססת על עמדתה של מקורות, שמטבע הדברים היא בעלת עניין בדבר, וכי שיקולים כלכליים הנוגעים למקורות אינם יכולים להיות רלוונטיים בתהליך קבלת ההחלטה בנוגע לזהות ספק המים של המושב ולכן, ככל שרשות המים נדרשה לעניינה של מקורות, הרי שהחלטתה מבוססת על שיקולים זרים ומכל מקום חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

6.      רשות המים טוענת שהחלטתה ניתנה בסמכות, היא מצויה במתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה. לעניין הסמכות מפנה רשות המים לסעיפים 124יט ו-23 לחוק המים והיא טוענת שלמנהל רשות המים סמכות כללית לנהל את משק המים, וקביעת מקור מים וספק מים לצרכנים הם עניינים הנגזרים במישרין מסמכות זו. רשות המים הפנתה גם לסמכות הקבועה בסעיף 42(2) לחוק המים שלפיה יכול מנהל רשות המים " להורות שצרכן פלוני לא יקבל מים מהמקור שהיה מקבלם ממנו לפני כן אלא ממקור מים אחר". עוד נטען בעניין זה שכבר נפסק בערכאה זו שלרשות המים סמכות להורות על שינוי ספק מים לצרכן מסוים (עח"ק 23226-06-09 כפר הנוער שדה חמד נ' רשות המים (27.9.10) (" עניין שדה חמד").

7.      לטענת המושב בדבר הסתמכות על שיקולים הקשורים לעניינה של מקורות השיבה רשות המים כי שיקולים אלה הם רלוונטיים, הן מפני שמדובר בשיקול של ניהול יעיל של משק המים והן מפני שכרוך בהם עניינו של כלל הציבור הנושא בעלויות משק המים (באמצעות תעריפי המים המשולמים על ידו). כמו כן נטען שהשקעותיה של מקורות בקשר עם אספקת מים למושב גם הן שיקול רלוונטי לשאלת החלפת ספק המים למושב. עוד טענה רשות המים כי הנימוק של מחיר המים המסופקים שהעלה המושב - גם אם בעקיפין - כבסיס לבקשה להחליף ספק הוא אמנם לגיטימי, אולם ייתכנו נסיבות שבהן גם נימוק כזה יידחה מפני שיקולים של ניהול יעיל של משק המים בכללותו, וגם אם קיים פער בין תעריף מקורות לתעריף מפעל הדן - קרוב לוודאי שפער כזה ייסגר בעתיד הקרוב על רקע פעילות רשות המים להשוואת תעריפים בכל המדינה.

8.      רשות המים הוסיפה וטענה כי בנוסף לנאמר במכתבה למושב קיים גם שיקול סביבתי. על פי הטענה, סעיף 6(6) לחוק מסמיך את רשות המים לפעול להבטחת צורכי מים לשם שמירה על ערכי טבע ונוף, ומתן אישור לאספקת מים למושב על ידי מפעל הדן עלולה להביא להגדלת כמות המים שיופקו במעלה נחל הדן באופן שיגרע מכמות המים הזורמת בנחל, דבר שיביא לפגיעה סביבתית.

9.      מקורות טוענת שהחלטת רשות המים ניתנה בסמכות, וכך סבר גם המושב כאשר פנה לרשות המים וביקש לאשר את החלפת הספק. לטענת מקורות, פנייתו של המושב לרשות המים ביום 7.8.11 (נספח א/2 לכתב הערר) הייתה בקשה לאשר החלפת ספק, ומכאן שבעת הרלוונטית סבר גם המושב שהחלפת ספק טעונה אישור של רשות המים, וטענתו עתה שהעניין אינו בסמכותה של הרשות היא טענה מאוחרת ואין לה יסוד. בנוסף טענה מקורות כי החלטת רשות המים היא סבירה ואין עילה להתערב בה, בין השאר מפני שהיא מבוססת על שיקולים רלוונטיים, ואין דופי בכך שבגדר שיקולים אלה הובאו בחשבון גם השקעותיה של מקורות בהנחת תשתית לאספקת מים למושב.

10.  מפעל הדן טען שהחלטת רשות המים ניתנה שלא בסמכות, היא מבוססת על שיקולים פסולים והיא פוגעת בתחרות, בחופש העיסוק של מפעל הדן ובזכויותיו הקנייניות.

11.  בעניין הסמכות הפנה מפעל הדן לדברי הסבר להצעת חוק המים (תיקון מספר 25), תשע"ב-2012 (" הצעת החוק") שממנה ניתן ללמוד, כך הטענה, שנוסחו הנוכחי של סעיף 28 לחוק אינו נותן בידי מנהל רשות המים כל סמכות להגביל את מי שמבקש להעביר לאחר את רישיון ההפקה שבידו.

12.  גם בעניין השיקולים הפסולים ששימשו את רשות המים בהחלטתה טען מפעל הדן כי יש לפנות להצעת החוק, שממנה ניתן ללמוד על השיקולים שאותם רואה המחוקק כשיקולים רלוונטיים המנויים בסעיף 23א(א), ובהם שמירה על מקורות המים, הבטחת רמת השירותים הניתנים על ידי בעל הרישיון לצרכניו ועידוד התחרות במשק המים. נטען כי אף שהצעת החוק טרם קיבלה תוקף, ניתן להסיק ממנה את גדר השיקולים הרלוונטיים שעל רשות המים להביא בחשבון, ובנסיבות העניין היא העדיפה את עניינה של מקורות משיקולים שאינם רלוונטיים ולכן פסולים. נטען גם כי ההחלטה פוגעת בתחרות במשק המים וכן בחופש העיסוק של מפעל הדן, המעוגן כיום בחוק יסוד חופש העיסוק והיה זכות יסוד עוד בימיה הראשונים של המדינה (בג"צ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה פ"ד ב, 80).

13.  ביום 9.4.13 התקיים דיון בערר (ובמאמר מוסגר יוסף כי קביעת מועד הדיון התעכבה בשל איחור ניכר במינוים של נציגי ציבור למותב בית הדין), ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומי טענות.

דיון

14.  לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת דברי באי כוח הצדדים, אציע לחברי המותב לדחות את הערר.