פסק-דין בתיק עד"י 2397/09

בפניי ערעור התביעה על גזר הדין שהושת על המשיב בערכאה הראשונה.

כתב האישום

נגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו שני פרטי אישום:

חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - בכך שהחל מאפריל 2008 ועד ליום מעצרו היה חבר באוסרה של ארגון הג'מעה אלאיסלמיה.

ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת - בכך שפעל עם אחרים בתעמולת בחירות עבור ארגון הג'מעה אלאיסלמיה, בחלוקת עלונים ובשכנוע סטודנטים להצביע עבור ארגון זה. כמו כן יוחס לו כי הציע לופאק חסאן להיות אחראית תעמולת בחירות בקרב הבנות באוניברסיטה מטעם הג'מעה אלאיסלמיה.

ההליכים בבית משפט קמא

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, ובעקבות משפט הוכחות הורשע בפרט האישום הראשון וברישא של פרט האישום השני.

לאור הרשעתו הושתו על המשיב 18 חודשי מאסר בגין העבירות בהן הורשע, מאסר מותנה וכן הופעל עונש המאסר המותנה בן 18 החודשים שהיה תלוי ועומד נגדו מתיק (יהודה) 4402/04, כך שחודשיים ירוצו במצטבר והיתרה תרוצה בחופף.

הערעור

ערעור התביעה מכוון נגד גזר הדין שנגזר על המשיב. לטענת התביעה, בית המשפט הקל עם המשיב יתר על המידה, וגזר עליו עונש שאינו הולם את חומרת המעשים, בהתחשב בכך שהמדובר במי שאין לו זו הפעם הראשונה בבית המשפט.

במהלך הדיון בפניי צמצמה התביעה את טענתה לשאלת הפעלת המאסר המותנה במצטבר או בחופף. התביעה טענה כי הפעלת חודשיים במצטבר, מתוך מאסר מותנה בן 18 חודשים, אינה פרופורציונית, ואינה מעבירה את המסר הענישתי הראוי, בהתחשב בכך שהנחיית המחוקק הינה שככלל יש להפעיל את העונש המותנה כולו במצטבר. התביעה הדגישה כי במקרה זה המשיב אינו זכאי להקלה של מי שבחר להודות, חסך מזמנו של בית המשפט וקיבל אחריות על מעשיו. התביעה ציינה כי גם לאחר הרשעתו לא הביע המשיב חרטה על מעשיו, וגם בכך יש כדי להצדיק הפעלה ממשית ומשמעותית של עונש המאסר המותנה.

סניגורו של המשיב טען כי העונש הכולל בו מדובר, 20 חודשי מאסר בפועל, הינו עונש סביר והגיוני בהתחשב בכך שהמשיב הורשע אך ורק בפעילות סטודנטיאלית באופיה. אמנם, למשיב עבר קודם, אולם עניין זה בא לידי ביטוי בעונש החמור שנגזר עליו בתיק זה. הפעלת המאסר המותנה מרביתו בחופף אך איזנה את העונש החמור שהוטל בגין העבירות בתיקו הנוכחי, ובודאי שלא סטתה מהעונש הכולל הראוי בגין העבירות בהן הורשע בהתחשב בעברו. הסניגור טען כי בנסיבות אחרות, לו היה המשיב מודה במסגרת הסדר טיעון, סביר כי היה מוצג עונש מאסר כולל דומה לזה שנגזר עליו, והדבר היחידי שהיה משתנה הוא החלוקה הפנימית בין העונש בתיק הנוכחי לתקופה המצטברת של המאסר המותנה מהתיק הקודם.

דיון והכרעה

אין ספק כי מי שחטא וחזר לסורו ראוי לעונש חמור יותר ממי שזו לו הפעם הראשונה בבית המשפט. מאידך, הכלל הוא שמי שמבין את טעותו, מודה בה ומתחרט על מעשיו, זכאי להקלה שאחרת לא תינתן (על משמעות ההודאה בהזדמנות הראשונה ראו עד"י 1517/09 התביעה הצבאית נ' מחלוף). לפיכך, לו היה מגיע הסדר טיעון לבית משפט קמא בעונש הדומה לזה שנגזר, כפי שטען הסניגור, במסגרתו היה המשיב מודה, נוטל אחריות על מעשיו ומביע חרטה, לא היה בכך כל פסול ומן הסתם בית המשפט היה מכבד הסדר זה, ובדין היה עושה כן.

במקרה שלפנינו, נראה כי בעניינו של המשיב אין מתקיימות נסיבות לקולא המצדיקות הקלה. הוא שב וחזר לסורו, הוא לא הודה בהזדמנות הראשונה, ולאחר שהורשע בתום משפט ההוכחות לא היכה על חטא, לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה כלשהי.

בנסיבות אלה, העונש שנגזר עליו בגין העבירות בהן הורשע - 18 חודשי מאסר בפועל - הינו הולם ומצוי במתחם הענישה הראוי.

נותרה אם כן שאלת הפעלת עונש המאסר המותנה מתיקו הקודם. אקדים ואומר שאינני מחזיק בדעה שיש להורות תמיד על הפעלת עונש מאסר מותנה כולו או מרביתו במצטבר. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ויהיו מקרים בהם תהיה הצדקה להפעיל את העונש המותנה כולו בחופף או להאריכו ללא הפעלה (למשל במקרים בהם העבירה החדשה הינה מינורית, התנאי הקודם הינו חמור באופן לא פרופורציוני וישנו סיכוי גבוה כי הנאשם למד את לקחו ולא יחזור לסורו). שאלה זו תהא מסורה בדרך כלל לערכאה הדיונית, במסגרת כלל השיקולים בגזר הדין. יחד עם זאת, במקרה זה דומני כי בית משפט קמא סטה באופן משמעותי ממתחם הענישה הראוי כאשר בחר להפעיל את מרביתו המכריעה של המאסר על תנאי בחופף.

המשיב נשפט בעבר בתיק (יהודה) 4402/04 בגין עבירות של ייצור חפץ מבעיר, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וייצור פצצה, ונגזר עליו עונש של 33 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט בתיקו הקודם ציין כי לולא הצגתו של הסדר טיעון שהביא בחשבון גם את רמת הענישה שנקבעה לשותפים, היה מקום להטיל על המשיב עונש חמור יותר.

המשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בתיקו הקודם, ובחר לחזור לפעילות בהתאחדות בלתי מותרת. אמנם, אין מדובר בפעילות בחולייה צבאית כפי שפעל בעבר, אך גם פעילות במסגרת אוניברסיטאית הינה פעילות אסורה. אין מדובר בפעילות של מה בכך, גם אם היא חמורה פחות מפעילות בחולייה צבאית. העובדה כי הפעם לא נקט פעילות צבאית אינה יכולה להפחית מהחומרה שבחזרה לפעילות במסגרת התאחדות אסורה, כשהמשיב היה מודע לכך שהמדובר בפעילות אסורה וכי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה ממשי בגין פעילות זו.