עד"י
בית הדין הצבאי לערעורים
|
1585-13
29/05/2013
|
בפני השופט:
סא"ל רונן עצמון
|
- נגד - |
התובע:
מרעי עבד אללטיף סאטי עיאש עו"ד אבו יעקוב
|
הנתבע:
משטרת ישראל עו"ד לילך ניסן
|
פסק-דין |
הרקע
המערער הורשע בבית המשפט יהודה בביצוע
עקיפה מסוכנת, בעת שנהג באמבולנס, בכך שעקף מספר כלי רכב כשהנתיב מולו לא פנוי, כשהוא גורם לניידת המשטרה שנסעה מולו לבלום בלימת חירום כדי למנוע תאונה.
בגזר דינו כתב כב' השופט סרן אלי שמואליאן כי לא הייתה מחלוקת על כך שהמערער נהג באמבולנס "בעת שהיה אירוע חירום, כאשר תינוק שהה באינקובאטור והיה זקוק לטיפול".
לאחר ששקל את נסיבות המקרה, את העונש המזערי הקבוע בחוק לעבירה זו (3 חודשי פסילת רישיון נהיגה), ואת העובדה שהמערער נוהג מזה 24 שנים ולחובתו רק שתי עבירות תעבורה, ראה לנכון לגזור עליו עונש פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך חודשיים, בניכוי 14 ימים שבהם כבר נשלל רישיונו מנהלית, פסילת רישיון על תנאי למשך שלושה חודשים, וקנס בסך 2,000 ש"ח.
טיעוני הצדדים
ההגנה ערערה על חומרת העונש, והתמקדה ברכיב שלילת הרישיון בפועל. לטענת הסנגור, סבר המערער לתומו כי בהיותו נהג אמבולנס בתפקיד, כשהוא מוביל פג הזקוק לטיפול מהיר ומפעיל צפירור (סירנה ואורות מהבהבים), מותר לו לעקוף כלי רכב אחרים, גם בנסיבות שהיו מהוות עבירה לו דובר ברכב רגיל. יתר על כן, נאמר לי שהמערער אף העיר לשוטר, כי לא היה נכון לעצור אותו בצד הדרך ולרשום לו דוח בשעה שבאמבולנס נמצא תינוק שצריך להגיע במהירות לבית החולים. לאור זאת, ולאור נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שצוינו לעיל, והחשש כי פסילת רישיון ממושכת תוביל לפיטוריו מעבודתו כנהג אמבולנס, ביקש הסנגור כי אקל בעונשו של המערער. לתמיכה בטענותיו הציג בפניי מקרים שבהם הורשעו נהגים בעקיפה מסוכנת, אך עונשי השלילה שנגזרו עליהם היו קצרים מעונשו של המערער.
מנגד, טענה
התובעת הנכבדה, כי אין כל סיבה להתערב בעונש שגזר בית המשפט קמא. לטענתה, לא הוכח שבמהלך האירוע הופעל צפירור. הדבר לא צוין בדוח והמערער לא טען זאת בתחילה. לגופו של עניין, לנהג אמבולנס אסור לבצע עבירות תנועה מסוכנות גם כשהוא בתפקיד. אסור לסכן חייהם של המשתמשים בדרך רק כדי להציל את חייו של מטופל הנוסע באמבולנס. במקרה זה, העקיפה הייתה כה מסוכנת, עד שחייבה את הניידת לבלום בלימת חירום, ויש להגיב עליה בענישה מרתיעה. לא בכדי קבע המחוקק עונש פסילת רישיון בפועל לתקופת מינימום של 3 חודשים, והעונש צריך לחול גם על מי שנהיגה היא מקצועו.
המסגרת הנורמטיבית
בדומה לחקיקה בישראל, גם באזור קבע המחוקק התייחסות ייחודית לעבירות תעבורה המלמדות על סיכון חריג.
סעיף 38 לצו בדבר פקודת התעבורה מורה כי "
הורשע אדם...על עבירה מן המפורטות בתוספת הראשונה...דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים".
התוספת הראשונה לפקודת התעבורה באזור מונה, כאמור, את העבירות שיצדיקו פסילת מינימום של שלושה חודשים. בין העבירות מנויות נהיגה ללא רישיון, נהיגה בשכרות, נהיגה בדרך שסיכנה חיי אדם, אי-ציות לרמזור אדום, גרימת תאונה. גם העבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה מנויה בתוספת הראשונה. זו התקנה האוסרת על עקיפה בדרך שאינה פנויה.
המחוקק באזור קבע גם הוראות ייחודיות לנהיגת רכב ביטחון, שעליו נמנים כלי רכב של המשטרה ואמבולנסים. תקנה 94 לתקנות התעבורה באזור קובעת כי
"
נוהג רכב בביטחון רשאי בשעת מילוי תפקידו -
(1)
לחנות או לעמוד שלא בהתאם להוראות שניתנו על פי דין או תחיקת ביטחון;
(2)
לעבור על פני תמרור או רמזור המורים על עצירה בלי להיעצר, ובלבד שיאט את מהלכו במידה שהבטיחות מחייבת זאת;
(3)
לעבור על המהירות המותרת;
(4)
לעבור על ההוראות המגבילות את כיווני הנסיעה ואת הפניות לכיוונים מסוימים;
אולם לא יעשה כן אלא במידה הדרושה למילוי התפקיד המוטל עליו, ותוך נקיטת אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכון או פגיעה בעוברי דרך או ברכוש."
תקנה 95 לתקנות התעבורה אוסרת על נהג רכב ביטחון להפיץ אור או להפעיל אות - אזעקה או סירנה - אלא כשהדבר נדרש בעת מילוי תפקידו.