פתיח
1. לפנינו תביעתו של מר אבי פרייזלר (להלן:
התובע), אשר עבד כטבח, נגד מעסיקתו בתקופה הרלוונטית לתביעה -
ש.ל.שוקולד קפה בע"מ (להלן:
הנתבעת), שהפעילה מסעדה בכרמיאל, בה עבד התובע (להלן:
המסעדה). בבסיס התביעה, דרישתו של התובע, כי הנתבעת תשלם לו סכומי כסף שונים, עבור עבודתו במסעדה והפסקתה - בגין פיצויי פיטורים, השלמת תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי עקב נסיבות סיום העבודה, תמורת עבודה בשבתות וחגים ובשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה ושכר עבודה לחודש
8/08, אותו קיזזה הנתבעת כנגד חוב נטען של התובע כלפיה; התביעה הועמדה על סך
205,688.75
ש"ח.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
2. אין חולק, על תקופת העבודה - מתאריך
18.1.06 עד
31.8.08; עוד מוסכם, כי התובע עבד
בשכר חודשי, בסך
6,500 ש"ח,
נטו,
6 ימים בשבוע.
3. הפלוגתאות, השנויות במחלוקת, הן:
נסיבות הפסקת העבודה - האם התובע פוטר או התפטר;
כתוצאה מכך - מי חייב ביתרת הודעה מוקדמת;
האם התובע זכאי לפיצוי מיוחד בגין נסיבות הפסקת העבודה, אם לאו;
האם התובע קיבל את מלוא התמורה עבור עבודה בשבתות וחגים ובשעות נוספות;
האם מגיע לתובע הפרש פדיון חופשה;
האם מגיעים לתובע הפרשי דמי הבראה;
האם ההתחשבנות שערכה הנתבעת, במשכורת חודש
8/08, היתה כדין; ככל שלא - האם זכאי התובע להחזר שכר חודש זה, לרבות פיצויי הלנה על אי תשלום במועד.
4.
שני הצדדים מסכימים, כי בחודש
8/08 עברה הבעלות במסעדה, באופן מוחלט, לידי מר איתן להב (להלן:
להב) ואשתו מיכל, לאחר שהשותפים לשעבר, מר מימון שטרית ובנו אשר (אשי) שטרית, מכרו להם את חלקם בה [תצהיר מימון שטרית -
ת/1; תצהיר להב -
נ/1, ס' 9].
5. הנתבעת סבורה, כי שורשי תביעה זו נעוצים ביחסים האישיים החמים של התובע עם בני משפחת שטרית והרצון המשותף להתנקם בלהב, בשל חילוקי הדעות שהביאו לפרוק השותפות במסעדה. אנו בדעה, שאין צורך להיכנס לשאלה זו לשם הכרעה במחלוקות שלפנינו, מה גם, שהנתבעת טוענת דבר והיפוכו, בהקשר זה; כך - היא מבקשת שנעדיף את גרסתה, שרק אשי שטרית הוא שסיכם עם התובע את תנאי העסקתו, לאחר שהביאו לעבודה [ס' 3.3-3.2 לסיכומיה], בעוד שבהמשך היא מבקשת שנסמוך על הסברי להב, אודות הרכב שכרו של התובע, בטענה: "מר להב ציין בתצהירו כי זכר את השיחה שערך עם התובע, כשזה רק התחיל לעבוד בנתבעת, בה הסביר לו את חישוב שכרו ..." [ס' 3.8-3.7 לסיכומיה]. תיאור זה מחזק את גרסת התובע, כי גם שטרית וגם להב סיכמו איתו את שכרו [עמ' 5, ש' 17-16].
6. שיטת הנתבעת, לטעון דבר והיפוכו, חזרה גם בטיעונה המשפטי/עובדתי, כאשר טענה בסיכומיה, מחד - כי התובע "הועסק במשרת ניהול, הדורשת אמון אישי ...", על כן, קיבל התובע "משכורת גלובלית", מאחר "שדובר במשרה בכירה ...", לגרסתה [ס' 3.6 לסיכומים], ומאידך - מנסה הנתבעת לשכנענו, כי משכורת זו כללה בתוכה חישוב מדוייק של "שעות נוספות", לפי מספר שעות מסויים בחודש [ס' 3.8-3.7 לסיכומיה]. הביטוי "שעות נוספות" וחישוב ערך שעה לפי
125% או
150%, כפי שנטען בשם הנתבעת, לקוחים מחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ומלמדים על עבודה שהחוק חל עליה,
ולא על תפקיד שהחוק לא חל עליו, כאמור בס'
30(5) שלו, באשר לתפקידי "הנהלה" או כאלה "הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי", כנטען בסיכומים; והנה, בכתב-ההגנה הציגה הנתבעת תמונה שונה: שם נכתב, כי "התובע אשר שימש כטבח אצל הנתבעת, עבד במקביל לשף מוסמך ..." [ס' 2.3, שם], ללמדנו, שלא היה בתפקיד כל כך בכיר. על כך תעיד גם האמירה, בתצהירו של להב, כי לולא סוכם עם התובע על "שכר גלובלי" היה שכרו השעתי "שכר מינימום" [
נ/1, ס' 38]. מכאן ניתן לראות שלא מדובר בתפקיד של מנהל או בתפקיד בכיר אחר.
7. עובדה נוספת היא, כי בחלק מתלושי השכר של התובע, שהוצגו לנו, מופיע הכיתוב המפורש "שעות נוספות", לצד סכומי תמורה בגינו [
נ/1, נספחי
ג']. התובע טוען, אמנם, כי מדובר ברישום פיקטיבי [ס' 70-67 לסיכומיו], אך, מבחינת הנתבעת, הדבר מעיד על התקשרות עם עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה רלבנטי לגביו. לעובדה זו תהייה נפקות בעת ההכרעה במחלוקות הכספיות בין הצדדים, ברכיבים השונים - בהם נדון בהמשך - אך, תחילה עלינו להכריע בנקודה העובדתית המרכזית שבמחלוקת, הנוגעת לנסיבות הפסקת יחסי העבודה.
8.
לגסת התובע - ביום
7.8.08 זומן התובע לשיחה עם להב, אשר הודיע לו, כי הוא מפוטר ופיטוריו ייכנסו לתוקף כעבור חודש, כאשר בינתיים הוא נדרש להעביר את תפקידו לעובד אחר, גל קראייף (להלן:
קראייף); מאוחר יותר, באותו יום, ביקש להב לדחות את סיום עבודת התובע עד לאחר חג סוכות, בסוף
10/08, והוסף להתלבט בקשר למועד הפסקת העבודה, כשהתובע מסכים לבקשותיו המשתנות, שבסופן - קבע להב שהעבודה תימשך רק עד סוף
8/08, ובמידת הצורך עוד כמה ימים; לדברי התובע: "הסכמתי ונפרדנו בלחיצת יד ושבתי לעבודתי." [
ת/2, ס' 14-5].
לאחר מכן, בעקבות שיחות שונות שהיו לתובע עם מימון שטרית, זומן ביום
28.8.08 אל להב, שהודיעו, כי יוכל לקבל מכתב פיטורים רק לאחר שיחתום על ויתור תביעות וכן לפנים משורת הדין, ואף הציג לו מכתב מאת ב"כ הנתבעת, מיום
28.8.08, בו מלינים על עזיבתו את העבודה באמצע המשמרת, על דעת עצמו ובאון תמוה ושרירותי [
ת/2, נספח
ב']. התובע סרב, ביקש לערוך בדיקה של זכויותיו לפי גליונות הנוכחות, להב התרגז והתובע נכנס לחרדות והעדיף ללכת לרופא.
לאחר
3 ימי מחלה התייצב ביום
31.8.08 ליום עבודה ארוך -
21:00-08:00 - להב הציע לו הצעות פשרה שונות, ולדבריו: "לבסוף נכנעתי ללחציו והסכמתי להצעתו וקבענו להיפגש למחרת לחתימה על המסמכים" [
ת/2, ס' 36-15]. תחת זאת, התובע, שחש "עשוק ומרומה", כלשונו [שם, ס' 37], הגיש את התביעה שלפנינו, ביום
18.9.08.