1. התובעת, אזרחית בולגריה ועובדת זרה כהגדרתה בחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, הועסקה אצל הנתבעת 1 (להלן -
"הנתבעת") כדין. הנתבעת, גב' לבנה וידל, הנה קשישה אשר נזקקה לסיוע סיעודי של התובעת. חלק משעות עבודתה של התובעת אצל הנתבעת (16 שעות שבועיות) מומנו על ידי המוסד לביטוח לאומי ושולמו לתובעת ישירות על ידיד הנתבעת 2 שהינה חברת כוח אדם המספקת שירותי סיעוד ועובדים זרים (להלן -
"החברה"). יתרת השכר ותנאי העבודה של התובעת בגין השעות שמעבר להקצאת המוסד לביטוח לאומי שולמו לתובעת ישירות על ידי הנתבעת.
2. ביום 31.12.2008 הגישה התובעת תביעה ובה עתרה לחייב את הנתבעות לשלם לה הפרשי שכר (השלמה לשכר מינימום ודמי נסיעה), דמי הבראה, דמי חופשה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
ביום 23.2.2010 ניתן על ידי כב' השופטת יהלום - בהסכמת התובעת והחברה - פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, בו חוייבה החברה לשלם לתובעת סך 1,500 ש"ח.
עתה נותר להכריע בתובענה כנגד הנתבעת.
3. מועד תחילת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת מצוי במחלוקת, אולם זוהי מחלוקת בעלת חשיבות משנית לענייננו, משמדובר במחלוקת בגין יום העסקה אחד בלבד. משהוצגו תלושי השכר בהם צויין מועד תחילת העסקה ביום 14.2.2007, תתקבל גרסת התובעת לעניין זה. מועד סיום העסקתה של התובעת הינו יום 10.2.2008.
4. עובר לתחילת העסקתה של התובעת, סוכמו תנאי העסקתה בפגישה במשרדי החברה. אין חולק כי בפגישה האמורה סוכם ששכר העבודה יעמוד על סך 550 דולר ארה"ב שישולם בשקלים על פי השער היציג ביום התשלום, ובתוספת 80 ש"ח בכל יום שישי. כן סוכם כי חלק מן הסכום ישולם על ידי החברה, ויתרתו על ידי הנתבעת. הצדדים חלוקים בשתי סוגיות בהקשר לפגישה זו:
א. האם נכרת הסכם כתוב הנוגע להעסקת התובעת, כטענת הנתבעת, או שסוכם על העסקת התובעת בעל-פה, כטענת התובעת.
ב. תוכן ההסכמה בדבר היקף משרתה של התובעת: התובעת טוענת כי סוכמה מתכונת העסקה במשרה מלאה: בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 16:00 וביום ו' בין השעות 8:00 - 13:00. הנתבעת טוענת כי סוכמה מתכונת העסקה במשרה חלקית של 33 שעות שבועיות: בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 14:00 וביום ו' בין השעות 8:00 - 11:00.
5. בפברואר 2008 הסתיימה העסקתה של התובעת, לאחר שיחת טלפון שקיימה עם בתה של התובעת, ובה פוטרה התובעת מעבודתה. לנסיבות סיום ההעסקה נידרש במסגרת הדיון בסוגיית פיצויי הפיטורים.
6. טרם שנתייחס לרכיבי התביעה אבהיר כי לטעמי יש לראות בתובעת כמי שהועסקה למעשה על ידי שני מעסיקים. האחד, החברה בתורת חברת כח אדם (16 שעות שבועיות); והשניה, על ידי הנתבעת (יתרת השעות השבועיות).
הפרשי שכר בשים לב להיקף ומתכונת העבודה
7. התובעת טוענת כי הועסקה במשרה מלאה: בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 16:00 וביום ו' בין השעות 8:00 - 13:00, אך
"היו מקרים חריגים שבהם כמחווה אמרה לי הנתבעת 1 שאני יכולה לעזוב יותר מוקדם. בדרך כלל זה היה כאשר הבן שלה היה מגיע יותר מוקדם ואולם מעולם לא אמרו לי שמשנים את היקף המשרה שלי. בכל מקרה זה לא קרה הרבה פעמים. לפעמים הזיזו לי את שעות העבודה אבל לא ניהלתי רישום ואני לא זוכרת להגיד בדיוק מתי זה קרה" (ס' 6 לתצהיר התובעת).
8. הנתבעת מצידה טוענת למתכונת העסקה במשרה חלקית: בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 14:00 וביום ו' בין השעות 8:00 - 11:00. הנתבעת טענה שהתובעת נהגה להסתלק מעבודתה בטרם השלימה את כל מטלותיה ולפני שעת סיום העבודה הפורמלית וכי
"בדיעבד נודע לנו כי היציאות המוקדמות התכופות נועדו לאפשר לתובעת לעבוד בעבודה נוספת".
9. לאחר עיון במכלול הראיות לא שוכנעתי לקבל את גרסת התובעת דווקא. להלן נימוקיי בתמצית:
א. התובעת הפנתה בסיכומיה לחובת רישום שעות העבודה החלה על המעביד. בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951, מעביד חייב לנהל פנקס, בין היתר, בדבר שעות עבודה. על פי הודעה שפורסמה ברשומות , החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי. ברי כי הנתבעת אינה נמנית על ההגדרה הנ"ל. לפיכך, אין מקום להטיל עליה חובות רישום כאמור. לפיכך, מבחינה ראייתית אין לגזור לחובת הנתבעת היעדרו של רישום כאמור. הנטל מוטל, איפוא, על פי נטלי הראיה הרגילים על התובע, להוכיח תביעתו, כאשר עומדות לרשותנו הראיות שהוגשו על ידי הצדדים והחזקות הנוהגות בדין.
ב. מתלושי השכר אשר הוגשו לא ניתן ללמוד לענין שעות העבודה לכאן או לכאן, שכן עולה כי התלושים - שהונפקו על ידי החברה - הונפקו רק בגין אותו חלק משעות עבודתה של התובעת באמצעות החברה.
ג. התובעת טענה כי הועסקה במשרה מלאה. מטעמה עומדת בפני רק עדותה שלה. מנגד, עומדות עדויותיהם של בני משפחת הנתבעת, אשר העידו כי מתכונת העבודה היתה חלקית. במחלוקת זו, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת ההגנה, וזאת ממספר טעמים:
(1) גרסת התובעת היא גרסת בעל דין, ולא מצאנו לה שום תימוכין בראיות אובייקטיביות.
(2) עיון במכתב הדרישה שנשלח על ידי קו לעובד לנתבעת בחודש אפריל 2008 ובו דרישות מפורטות לגבי כלל זכויות התובעת כעובדת, מראה כי שם אין כל טענה לענין פער בשכר או להיות התובעת מי שהועסקה במשרה מלאה אך קיבלה תשלום חלקי. הוא הדין ביתר התכתובת שבין הנכדה של הנתבעת - הגב' ליאור סיגאוי, לבין קו לעובד ואשר צורפה למסמכי ההגנה. למעשה הפעם הראשונה בה עלתה טענה על העסקה בהיקף משרה מלאה היתה בכתב התביעה.
(3) הבת של הנתבעת - הגב' שלומית וולמן רוטמן, טענה כי היקף המשרה כגרסת הנתבעת סוכם בפגישה בחברה. אלא שלמעט חקירה נגדית על עצם קיומו של חוזה בכתב, נמנעה התובעת מלחקור את הבת לגבי תוכן הסיכום על היקף העבודה.