עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
69-07
11/06/2008
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. נילי ארד
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
עמאש סולפא
עו"ד מוסטפה מחאג'נה
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד לאה רוזנברג
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא רמי כהן ונציגי הציבור מר עז-אלדין זועבי ומר אילן פלטי; בל 3455/06 ובל 3593/06) בו נדחתה תביעתה של המערערת לגמלת ילד נכה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם
החוק) ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תשנ"ח-1998 (להלן גם
התקנות).
עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי:
2. המערערת הינה קטינה, ילידת 1.9.02, וסובלת ממחלת שרירים ניוונית בגינה היא מאושפזת בבית החולים הילל יפה כאשר היא מונשמת. על פי טענת בא כוחה, המערערת זכאית לגמלת ילד נכה מכוח תקנה 4(ג)(2) לתקנות.
התנאים לקבלת גמלה קבועים בתקנה 4(א), הקובעת כך:
"
גמלאות לפי תקנות אלה ישולמו כל עוד מתקיימים כל אלה:
(1) הילד הנכה נמצא בישראל;
(2) הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, ואינו מוחזק בידי משפחה אומנת".
המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם מתקיים בעניינה של המערערת החריג הקבוע בתקנה 4(ג)(2), הקובע כי תשולם גמלה לפי התקנות אם מתקיים מקרה כדלקמן:
"הילד הנכה נמצא בבית חולים לשם ריפוי או שיקום רפואי בשל ליקוי גופני, והורהו או מי שמקבל גמלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בילד".
3. כל צד הציג בפני בית הדין האזורי מסמכים שונים בדבר אופן האשפוז והטיפול שניתן למערערת בבית החולים. ב"כ המערערת הציג מסמך מיום 16.10.06 חתום ע"י מנהל מחלקת ילדים בבית החולים, ד"ר קרן גרשון, בו נכתב כי המערערת מאושפזת במחלקת הילדים בבית החולים וזקוקה להשגחה וכי הוריה מבקרים אותה מדי יום בבית החולים. המוסד לביטוח לאומי הציג מסמך מיום 19.2.06 לפיו המערערת מאושפזת בבית החולים מגיל 10 חודשים כשהיא מונשמת, היא לא תוכל לאכול ולנשום בכוחות עצמה ולכן את שארית חייה היא תיאלץ לבלות בבית חולים.
4. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי המערערת אינה זכאית לגמלת ילד נכה. ראשית, ציין בית הדין כי התכלית החקיקתית של גמלת ילד נכה הינה השתתפות ולו חלקית בהוצאות המיוחדות הנגרמות להורים עקב מחלת ילדם, לרבות אובדן היכולת לעבוד עקב טיפול בילד.
בית הדין האזורי נתן את הדגש בתנאי הקבוע בתקנה 4(2)(ג) על המטרה לשמה נמצא הילד בבית חולים, והיא
הטיפול הרפואי או השיקום הרפואי. בענייננו מצבה של הילדה הינו בלתי הפיך, ומטרתו של האשפוז בבית החולים אינה ריפוי או שיקום רפואי. על פי המסמכים שהוצגו בפניו, קבע בית הדין האזורי כי למערערת ניתנים למעשה
שירותי סיעוד, היא אינה מטופלת רפואית אלא מצויה במצב של החייאה באמצעות מכשיר הנשמה והאכלה על ידי זונדה. בית הדין קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה החריג בתקנה 4(ג)(2) אינו חל מקום שהילד מקבל טיפול סיעודי.
כן מצא בית הדין האזורי כי העובדה שהוריה של המערערת מרבים לבקרה, אין להסיק מכך כי הם
נוטלים חלק בטיפול, כדרישת התקנה. מהנימוקים הנ"ל נדחתה התביעה.
מכאן הערעור שבפנינו.
ההליך בערעור בפנינו:
5. בדיון שנערך בפנינו הוחלט כי ב"כ המערערת יפנה לבית החולים הלל יפה כדי לקבל מכתב שיבהיר את שאלת תרומת נוכחות ההורים בהיבט הטיפולי של המערערת ויסביר מהו הטיפול שניתן לה. בהתאם להחלטה, התקבל מכתבו של ד"ר קאסם איאס, סגן מנהל מחלקת ילדים בבית החולים, מיום 10.1.08 בו נכתב כך:
"
סולפא בת 5 ו-4/12 שנה, מאושפזת במחלקת ילדים מגיל 10 חודשים בשל מחלת ניוון שרירים
Spinal Muscular Athropy
אשר מתבטא בשיתוק מלא של 4 גפיים ושריר הנשימה והופעת עקמת בעמוד השדרה, מאז מונשמת באופן מלא ע"י מכונת הנשמה דרך קנולה בקנה הנשימה (בצוואר), אוכלת דרך צינורית (גסטרוסטום) באופן ישיר לקיבה.
לאור כך הינה זקוקה להשגחה מלאה, כולל טיפול סיעודי ע"י שאיבת הפרשות בקנה נשימה, האכלה ושינוי תנוחה, כמו כן עם תוכנית טיפולית קבועה של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
לציין הילדה מקבלת יחס חם משני ההורים אשר מבקרים אותה כל יום באופן קבוע משתתפים ועוזרים לצוות הרפואי בטיפול בילדה כולל תרגילים של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק".
6. בעקבות המכתב הנ"ל, הגישה ב"כ המוסד לביטוח לאומי מסמך מאת רופא המוסד, ד"ר דני ברש, אשר התייחס למסמכים הרפואיים השונים ובין היתר, למכתבו של ד"ר איאס, ומסר כי אשפוזה הממושך של המערערת עונה על הקריטריון של אשפוז סיעודי.