עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
553-05
15/10/2007
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. שמואל צור
3. לאה גליקסמן
|
| - נגד - |
התובע:
סלים סעיד
עו"ד בשאר גומייד
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רועי קרת
|
| פסק-דין |
השופטת לאה גליקסמן
:
1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 1452/03; השופטת ורד שפר). בפסק הדין מושא הערעור נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 22.11.2001 כפגיעה בעבודה.
הרקע לערעור:
2. המערער הגיש תביעה להכרה באוטם שריר הלב בו לקה ביום 22.11.2001 כפגיעה בעבודה.
3. כעבור שנתיים, ביום 19.12.2003, לקה המערער פעם שנייה באוטם שריר הלב.
4. בהחלטה מיום 15.4.04 מינה בית דין קמא את דר' שלמה עמיקם כמומחה רפואי, לאחר שקבע כי התשתית העובדתית למתן חוות הדעת היא כדלקמן:
בשלושת הימים שקדמו ליום 22/11/01, עבד התובע בעבודה מאומצת, מעבר לעבודתו השגרתית, במובן זה שנדרש לבצע, יחד עם חבריו, עבודה דחופה במגבלות של זמן קצוב, וכי באחד מאותם ימים אף עבד התובע לכל אורכו של היום והלילה שלאחריו, וכל זאת תוך כדי שהוא סובל מכאבים בחזה, כאבים שהיוו, כפי הנראה, הסימנים הראשונים לבואו של האוטם.
(סעיף 6 להחלטה).
5. דר' עמיקם קבע בחוות דעתו מיום 20.3.2005:
לאור תיאור האירועים בהחלטה הרי שנראה לי שאכן קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה בימים שקדמו ליום האירוע לבין אוטם שריר הלב שפקד את התובע. נראה לי שחלקם של אירועים אלה בגרימת האוטם הוא מיזערי, ועיקר האחריות נושא מצב בריאותו של התובע.
ובסיכום חוות דעתו כתב דר' עמיקם:
בסיכום: אף אם אכן היה קיים קשר סיבתי כלשהו בין האירועים בעבודה להתקף הלב הראשון בו לקה התובע בשנת 2001 (בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל") הריהו "בטל בשישים" לעומת נטייתו האישית ללקות באוטם שריר הלב על רקע גורמי הסיכון שקננו בו. כאמור, [כ]שנתיים לאחר האוטם הראשון, לקה באוטם שני בלי כל קשר לעבודה או לגורם חיצוני אחר בהדגימו ע"י כך את נטייתו הקונסטיטוציונלית ללקות בהתקפי לב.
6. בהחלטה מיום 26.6.2005 הפנה בית הדין האזורי למומחה הרפואי שאלת הבהרה כמפורט להלן:
האם אין מקום לראות את האירוע ככזה שגרם לתוצאות לואי, כגון חולשה בחדר הלב ושריר הלב, תופעה שהפכה את האיזור הנפגע לחלש ופגיע, ועל כן לראות את ההתקף השני והמאוחר בו לקה התובע, בשנת 2003, לא כמעיד על נטייה קונסטיטוציונלית ללקות בהתקפי לב אלא כ"המשך" או תוצאת לוואי של ההתקף נושא הדיון?
7. בתשובה לשאלת ההבהרה, במסגרת חוות הדעת המשלימה מיום 10.7.05, השיב המומחה:
יש להבדיל בין מחלת שריר הלב לבין המחלה הטרשתית בעורקים הכליליים הגורמת לחסימתם. חסימת העורק הכלילי גורמת לאוטם שריר הלב ולחולשה בהתכווצות שריר הלב באזור הנפגע. אך אין קיימת תופעה זו במהופך: חולשת שריר הלב אינה גורמת להתפתחות התהליך הטרשתי בעורק הכלילי ולסתימתו.
לכן האפשרות המתוארת בשאלה, שבה האזור שלקה באוטם חריף גרם להתקף חוזר, כלל אינה קיימת בקרדיולוגיה.