עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
543-05
12/11/2006
|
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ
2. שמואל צור
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
יצחק בן עמרם
עו"ד ג'מאל דהמשה
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עדה ליבוביץ
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום 27.9.00 וביקש להכיר באוטם כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן גם
"החוק" או "חוק הביטוח הלאומי"). המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו זו.
המערער הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי בנצרת. בית הדין האזורי (השופטת עידית איצקוביץ; בל 1110/03) דחה את התביעה בהסתמך על חוות הדעת הרפואית שקיבל משני מומחים שמונו מטעמו וקבעו כי השפעת העבודה על בואו של האוטם הייתה פחותה בהרבה מגורמים קונסטיטוציונלים שהיו במערער.
על כך הערעור שבפנינו.
2. א. הרקע העובדתי המתאר את האירועים בעבודה נקבע על ידי בית הדין
האזורי כך:
"
א. התובע הוא מורה לחינוך גופני מזה 23 שנים
ב. בזמן הופעת האוטם התובע לימד בבית ספר כינ"ר בטבריה (להלן: "בית הספר") 4 שנים.
במהלך כל אותן שנים אולם הספורט של בית הספר היה סגור מסיבות בטיחותיות. התובע העביר שיעורי חינוך גופני במגרש ספורט פתוח עשוי מאספלט.
ג. בתחילת שנת תשס"א נבחר ועד הורים חדש בבית הספר, יו"ר ועד ההורים הנבחר היה מר מאיר סיבוני.
ועד ההורים החדש ובראשו מר סיבוני החליטו לנקוט בפעולות נחרצות לצורך הפעלת לחץ על גורמים ממשלתיים ועיריית טבריה על מנת שיהיה אולם ספורט תקין בבית הספר.
ד. בתאריך 26.9.00 בשעות הערב התקיימה אסיפת הורים בבית הספר, התובע נכח בבית הספר ושוחח באותו ערב עם מר סיבוני.
ה. בתאריך 27.9.00 התובע התעורר משנתו בסביבות שעה 4:30 בבוקר כשהוא מזיע ומרגיש לחצים בבית החזה וקושי לנשום, אשתו הסיעה אותו לבית החולים פוריה שם אובחן אוטם שריר לב חריף.
בסיכום אשפוז מטעם בית החולים פוריה נרשם: "הבוקר בשעה 4:00 פעם ראשונה בחייו התעורר מלחץ בקדמת החזה מלווה בקרינה לגב והזעת יתר...".
ב. בית הדין האזורי ניתח את העדויות שהובאו בפניו, באשר לשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה והגיע למסקנה כי העדויות שנשמעו היו עקביות מאוד באשר לאירועים אשר התרחשו בסמוך להופעת האוטם וקבע כי אירועים אלה היו בבחינת "אירוע חריג". תיאורו של האירוע החריג הובא בפסק דינו של בית הדין האזורי ולפיו:
"
האירוע בעבודת התובע אינו המצב שבו היה נתון, על פיו נדרש לבצע את עבודתו כמורה לחינוך גופני, מבלי שיהיה אולם ספורט לרשותו, בתנאים לא טובים.
בסמוך לפני האירוע, התגברו הלחצים שהופעלו על ידי ועד ההורים, בתמיכת מנהלת בית הספר על כך שהתובע לא יעביר שיעורים במגרש הספורט אלא ילמד בכתות או לא יעביר שיעורים בכלל.
על כך התקיימה השיחה עם מנהלת בית הספר בתאריך 25.9.00 ובה לא הרגיש התובע תמיכה מצד המנהלת והודיע לה על כוונתו לפנות לנציג ארגון המורים.
התובע פנה באותו ערב לנציג ארגון המורים, מר נחום, שענה לו שהוא לא יכול לסרב להוראות מנהלת בית הספר.