השופטת נילי ארד
1. משך כ-11 שנים שימש המערער מנהל אדמיניסטרטיבי במוסדות חינוך "אור החיים" (להלן:
המוסד החינוכי). בראשית חודש אוגוסט 2001 קיבל המערער הודעה מגזבר המוסד החינוכי ומהרב יצחק כהן, לפיה בתוך מספר ימים "אתה מסיים עבודתך". תגובתו להודעה זו, כמתואר בתצהירו, הייתה: "באותו רגע נדהמתי, נפגעתי קשה והרגשתי שנחת עלי מעין רעם..." (להלן:
הודעת הפיטורים). המערער לא חזר עוד לעבודתו, ישב בביתו תוך שהוא מנסה להתאושש מן המכה שניחתה עליו ולנוח מעבודתו הקשה.
כעשרה ימים לאחר הודעת הפיטורים, בתאריך 17.8.2001, כך לגרסתו, חזר המערער לחדרו במוסד החינוכי "על מנת להשלים העברת משרדי, ולאסוף את חפצי ממשרדי". באותו יום, בשעות הלילה, הרגיש כאבים ולחץ באזור הלב ופונה לבית חולים, שם אובחן אצלו אוטם קדמי בשריר הלב והמערער עבר צנתור (להלן:
אירוע האוטם).
2. בגין אירוע זה הגיש המערער תביעה למשיב (להלן:
המוסד לביטוח לאומי) בה ביקש לקבוע כי אוטם שריר הלב בו לקה ביום 17.8.2001 הינו תוצאה של פגיעה בעבודה. משנדחתה תביעתו עתר לבית הדין האזורי בתל אביב.
השופטת חגית שגיא (בל 5613/02) דחתה את התביעה, ומכאן הערעור לפנינו.
3. נקדים סוף דבר לראשיתו ונאמר, כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. זאת, לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים וכלל החומר שהובא לפנינו ומשנחה דעתנו כי לא נפלה טעות משפטית בפסיקתו של בית הדין האזורי. על כן דין הערעור להדחות. טעמינו לכך נבאר להלן.
4. לפי שקבע בית הדין האזורי, הודעת הפיטורים כשלעצמה אכן גרמה למערער "תדהמה וצער" ו"נחתה עליו כרעם ביום בהיר". עם זאת, וכעולה מחקירתו, הודעת הפיטורים נמסרה לו "שבועיים ומחצה לפני מקרה האוטם". בעת שנמסרה לו הודעת הפיטורים היה המערער בגיל 66, אולם לטענתו פיתח ציפייה להמשך העסקתו במוסד החינוכי "עד 120", בדומה לגזבר המוסד שהמשיך למלא את התפקיד בגיל 80.
בית הדין האזורי דחה את טענת המערער לפיה הגיע למקום העבודה ביום 17.8.2001, היום בסופו התרחש אירוע האוטם. כנגד ממצא עובדתי זה מלין המערער לפנינו, תוך שהוא מפנה, בין היתר, לעדותו של הגזבר, מר אללוף, לפיה העביר המערער את תפקידו ומטלותיו למחליפו ביום 17.8.2001.
המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור, תוך שהוא תומך בפסיקתו של בית הדין האזורי וטעמיו.
הכרעה
5. מחומר הראיות, לרבות הודעתו של המערער כפי שנמסרה לחוקר המוסד לביטוח לאומי, עדותו בבית הדין קמא וטיעונו לפנינו, עולה בבירור כי הודעת הפיטורים גרמה למערער עוגמת נפש רבה, שלאחריה בחר שלא לבוא עוד בין כתלי המוסד, ישב בביתו ו"אכל את הלב", כדבריו.
עוד טען המערער לפנינו, כי המשבר בו היה שרוי בגין פיטוריו הגיע לעצומו ביום 17.8.2001, עת חזר למוסד החינוכי לשם איסוף חפציו והעברת הקופה למחליפו. אף שאירועים אלה התרחשו כעבור למעלה מעשרה ימים מהודעת הפיטורים המחישה לו העברת התפקיד בפועל את סופיות הפרידה מן המוסד החינוכי, וזהו "האירוע החריג" שכתוצאה ממנו לקה בליבו בערבו של אותו יום.
6. טיעון זה אין בידינו לקבל. אף לשיטתו לקה המערער בהלם של ממש בעת הודעת הפיטורים, אשר באה בניגוד לציפיותיו ובאופן פתאומי.
גם אם נקבל את טענתו של המערער בדבר מעמד מסירת הקופה למחליפו ביום 17.8.2001, אין לראות בהתרחשות מאוחרת זו "אירוע חריג" בחיי עבודתו של המערער, שעל פי פסיקתו של בית דין זה יש בו כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין אירוע האוטם לבין העבודה (ראו: עב"ל (ארצי) 481/99
המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ, ניתן ביום 16.1.2003; דב"ע (ארצי) מו/139-0
דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח 315 (1987)).
בנדון זה, שונה ענייננו מ
פרשת טישלר, בה נקבע עובדתית כי למנוח הייתה ציפייה להמשיך בעבודתו, אולם אירועים פוזיטיביים של פירוק חממות ואי הזמנתו לישיבה שהתרחשו לאחר מכן "המחישו למנוח בצורה ממשית את ביטול היחידה ואת אבדן מעמדו". בכך שנכזבה תוחלתו להסרת רוע הגזרה של פיטוריו, הכיר בית דין זה באותו מקרה בהתרחשותו של "אירוע חריג" (דב"ע (ארצי) נג/44-0
המוסד לביטוח לאומי - רות טישלר, פד"ע כ"ו 199, 207 (1993)).
בענייננו, נסתם הגולל על העסקתו של המערער במעמד ההודעה על הפיטורים, כשבועיים ימים לפני התרחשותו של אירוע האוטם. לא נטען, אף לא הוכח, כי נותרה ציפייה בלבו של המערער להמשך העסקתו, או כי מעסיקיו נקטו כלפיו בפעולות כלשהן שהיה בהן כדי לשנות מהודעת הפיטורים ותוצאותיה, או שהותירו "דלת פתוחה" לפניו לאפשרות של חזרה לעבודה. משכך הוא, לא ניתן לקבוע כי המערער לקה בליבו מחמת "אירוע חריג" שהתרחש, אם התרחש, ביום 17.8.2001.
7.
סוף דבר
: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' תמוז תשס"ו (6.7.2006) וישלח לצדדים.
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין השופטת נילי ארד השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג ציבור מר אליהו בן גרא נציג ציבור מר מאיר אנגלרט