פסק-דין בתיק עבל 509/05

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת סיגל דוידוב - מוטולה  ונציגי הציבור מר נחום עמישדי ומר רענן גילאון; בל 4380/02), אשר דחה את תביעתה של המערערת להכרה בדלקת גידית בשורש כף היד כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

2.         העובדות המוסכמות כפי שנקבעו בבית הדין האזורי הן:

"א.      התובעת ילידת שנת 1973, עבדה כמעצבת גרפית החל מחודש 9/00 ועד יום 29.11.01.

ב.         התובעת עבדה תשע שעות ביום, כאשר עיקר עבודתה עבודה מול מחשב עם הפעלת עכבר, תוך שהיא מבצעת תנועות חוזרות ונשנות עם יד ימין.

ג.         ביום 22.11.01 התובעת הרגישה כאבים ביד ימין ובאצבעות, ופנתה לטיפול רפואי. ביום 29.11.01 הפסיקה לעבוד".

3.         על סמך תשתית עובדתית זו, מונה ד"ר יעקב פעילן, יועץ - מומחה רפואי,
על - מנת ליתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתה של המערערת לבין הדלקת בגיד שורש כף היד. המומחה התבקש בין היתר להשיב על השאלה הבאה:

            "במידה ומדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה ונזק מזערי מצטבר, האם הנזק צריך לבוא לידי ביטוי בבדיקות השונות שביצעה התובעת (צילומים, בדיקות הדמיה)? אם כן, האם בבדיקות של התובעת יש ביטוי לנזק הנ"ל?"

לשאלה זו המומחה השיב כדלקמן:

    "מבחנים נוספים לא נבדקו, לא בוצע צילום רנטגן לשלילת צלע צוארית (הגורם השכיח לתסמונת). בבדיקת האמג נבדקו עצבי האולנריס והמדיאנוס בלבד. לא נבדקה כלל המקלעת הברכיאלית. לאור זאת, האבחנה של תסמונת בית החזה אינה מבוססת דיה. בכל מקרה, התסמונת בודאי שאינה קשורה לתנאי עבודתה של הגב' בכר".

            רלוונטי לענין זה גם סעיף 1 לסיכום:

1.         "בתקופת עבודתה, התלוננה הגב' בכר על כאבים בשורש כף היד הימנית. האבחנות בתיק הרפואי כוללניות, אינן מוגדרות ואינן מבוססות על ממצאים קליניים ברורים. במידה והאבחנה תוגדר ותתבסס על ממצאים מוגדרים - ניתן יהיה לדון לגבי הקשר הסיבתי".

4.         למומחה הופנו שאלות הבהרה, להלן השאלות הרלוונטיות לענייננו:

"ד.      ד"ר פטיש, בחוות דעתה, מאזכרת מקורות בספרות הרפואית העדכנית, המוכיחים כי במצבים של עומס יתר חלים שינויים פיזיולוגיים ברקמת השריר בחגורת הכתפיים ובגפיים העליונות וכן בתנועתיות עצבים פריפריים, למרות שאמצעי ההדמיה המסורתיים אינם מדגימים פתולוגיה גסה. האם לאור עובדות אלו, יתכן שגם בהעדר ממצאי הדמיה סובלת התובעת מפתולוגיה בשרירי השכמות ובעצבי המקלעת הברכיאלית המסבירים את כאביה?

ה.        בשללך את האבחנה של ד"ר פטיש -תסמונת עומס יתר על רקע תסמונת מוצא בית החזה מסוג נוירוגני - טענת כי לא בוצע צילום חזה לשלול צלע צווארית. באיזה אחוז ממקרי תסמונת זו קיימת צלע צווארית?

ו.          האם נכון כי טסטים פרובוקטיביים אחרים כמו טסט אדסון מקובלים כטסטים אמינים, כיוון שמבוססים על שינויים תנוחתיים בדופק ושינויים אלו קיימים גם באוכלוסיה נורמלית?

האם נכון שהטסט של ROOSE הקרוי גם BAST TEST מקובל כבדיקה האמינה ביותר לקיום תסמונת מוצא בית החזה?

האם נכון כי קיים קושי רב לבצע אבחנה אלקטרודיאגנוסטית של תסמונת המקלעת הברכיאלית, וכי אחוז FALSE NEGATIVE גבוה?

ז.         ד"ר פטיש מסתמכת, בין היתר, על מאמר עדכני בלמעלה מ- 400 מקרים של מחלות מקצוע בידיים והמתרשם כי באחוז גבוה הסיבה לבעיה היא תסמונת מוצא בית החזה הקשורה לתנוחה בחגורת הכתפיים, על מה מבסס אתה קביעתך החד משמעית כי "התסמונת בודאי שאינה קשורה לתנאי עבודתה של הגברת בכר"?