השופט יגאל פליטמן
1. בשני הערעורים שלפנינו מתעוררת שאלה דומה - מהם השיקולים שעל רופא המוסד לשקול, עת מחליט הוא להפעיל את תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן-
התקנות), ולהעמיד נפגע לדיון מחדש בפני וועדה רפואית.
2. להלן נפרט את עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים הצריכים לעניין, בכל ערעור בנפרד:
א.
עב"ל 480/06: המשיבה (להלן-
גב' טרייגרמן) נפגעה ביום 1.2.1994 עת נפל שער מתכת כבד על ראשה. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה. וועדה רפואית שישבה ביום 1.3.1995 קבעה לגב' טרייגרמן 10% נכות על פי סעיף 34(ב) למבחנים. על קביעה זו לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים.
ביום 2.11.2000 הגישה גב' טרייגרמן בקשה להחמרת מצב על פי תקנה 36 לתקנות. וועדה רפואית מיום 17.1.2001 קבעה כי גב' טרייגרמן אכן סובלת ממחלת BPPV הגורמת לסחרחורות, אולם מחלה זו אינה קשורה לתאונה, ולפיכך נקבע כי אין החמרה במצבה. ביום 22.10.2001 התכנסה וועדה רפואית לעררים בעניינה של גב' טרייגרמן, וקבעה, כי יש קשר סיבתי בין הסחרחורות לבין התאונה, ועל כן קבעה לגב' טרייגרמן 20% נכות על פי סעיף 72(4)ב'(2), נוסף על 10% הנכות שכבר נקבעו לה על פי סעיף 34(ב), ובסך הכל נקבעה נכותה לשיעור של 28%. הוועדה ציינה בפרוטוקול כי "
לדעת הוועדה אין נכות נוירולוגית אך הוועדה מנועה להוריד את אחוזי הנכות שנקבעו בעבר". על החלטה זו לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים.
ביום 15.7.2002 החליטה רופאת המוסד, גב' טובה מה-נעים, להעמיד את גב' טרייגרמן לדיון מחדש על פי תקנה 37, מן הטעם ש"
יש להעריך מחדש אם חל שינוי במצבה הרפואי". ב"כ של גב' טרייגרמן ביקש לבטל את הזימון, והמוסד נענה לבקשתו. עם זאת, ביום 2.12.2003 ביקש רופא המוסד, ד"ר גורדון, להעמיד את גב' טרייגרמן לדיון מחדש על פי תקנה 37, מן הנימוק ש"
הוועדה קובעת חוסר נכות נוירולוגית ומתארת בדיקה פסיכיאטרית תקינה. יש סעיפי מבחן ע"פ פגיעה נוירולוגית ופסיכיאטרית בנוסף לכך. יש לכנס וועדה שבה יהיו א.א.ג.+ נוירולוג+ פסיכיאטר ולהתייחס לבדיקה, מעקב רפואי, לעיון מחדש בסעיפי המבחנים". כנגד החלטה זו הגישה גב' טרייגרמן תביעה לבית הדין האזורי.
בית הדין האזורי (השופטת הראשית עליה פוגל; בל 2943/04) קיבל את התביעה וקבע, כי המוסד פעל שלא כדין כאשר ביקש לדון מחדש במצבה של גב' טרייגרמן, מבלי שהיה בידו נתון כלשהו המעיד על שינוי במצבה לעומת מה שנקבע על ידי הוועדה לעררים. על פסק דין זה הגיש המוסד את הערעור שבפנינו.
ב.
עב"ל 513/06- המערער (להלן-
מר יהוד) נפגע בתאונה ביום 18.8.1998 בקרסול שמאל. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה.
וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 8.5.2001 כי למר יהוד נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב'. לאחר החלטה זו הוחזר עניינו של מר יהוד לוועדה פעמיים על ידי בית הדין האזורי. וועדה רפואית לעררים מיום 18.5.2004 קבעה למר יהוד 10% נכות על פי סעיף 75(1)(ב) בגין צלקות, 10% נכות על פי סעיף 35(1)(ב) ו-10% נכות על פי סעיף 32(2)(א)(1), ובסך הכל נקבעה נכותו של מר יהוד לשיעור של 28%. בפרוטוקול הוועדה נכתב, כי "
לדעת הוועדה יש סיכוי סביר שהכאבים בצלקות הנקודתיות עקב הניתוח עלולים להשתפר ולהיעלם".
לאחר כשנה, ביום 3.5.2005, ביקש ד"ר ברוך גולד, רופא המוסד, כי מר יהוד יועמד לבדיקה מחדש בפני הוועדה, בעקבות הערה זו. כנגד החלטה זו הגיש מר יהוד תביעה לבית הדין האזורי.
בית הדין האזורי (השופט אילן סופר; בל 1989/05) דחה את התביעה וקבע, כי אין צורך בנתון מוכח אבל יש צורך בהחלטה שהופעל בה שיקול דעת רפואי, וכי לדעתו, רופא המוסד הפעיל שיקול דעת רפואי כאשר סבר שמצב הצלקות ובמיוחד הכאבים שהן גורמות יש בהם כדי להצדיק דיון מחודש בהתאם לתקנה 37, ועל כן- בדין פעל המוסד. על פסק דין זה הגיש מר יהוד את הערעור שבפנינו.
3.
טענות הצדדים בפנינו:
א.
עב"ל 480/06- טענות המוסד: המוסד לא הגיש ערעור על החלטת הוועדה משום שלא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. בחלוף למעלה משמונה שנים מיום שנקבעה לגב' טרייגרמן נכות נוירולוגית ומשהובא בפני רופא המוסד נתון מבוסס בדבר שינוי במצבה הרפואי כפי שצוין בפרוטוקול הוועדה הרפואית, אשר בהרכבה ישב גם נוירולוג, הייתה זו חובתו לזמנה לדיון מחודש על פי תקנה 37.
טענות גב' טרייגרמן: גב' טרייגרמן תמכה בפסק הדין קמא מנימוקיו והוסיפה, כי שיקולי רופא המוסד נועדו אך ורק לערוך רביזיה במסקנות הוועדה, עליה לא הוגש ערעור. בדיקה נוירולוגית שנערכה לגב' טרייגרמן כבר בוועדה הרפואית מיום 1.3.1995 הייתה תקינה, ובפרק הסיכום והמסקנות נקבע כי מצבה "סופי", ונכותה נקבעה, כאמור, לשיעור של 10% על פי סעיף 34(ב). מהשתלשלות העניינים נראה, כי הסיבה לזימונה של גב' טרייגרמן מלכתחילה היתה ניסיון לשנות את מסקנות וועדת הערר ולא רצון לבדוק את השינוי שחל כביכול במצבה הנפשי-נוירולוגי. עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שלמרות שכביכול ביקש רופא המוסד לזמנה לדיון מחדש על מנת לבחון את מצבה הנפשי נוירולוגי, הרי שביקש שיישב בהרכב הוועדה גם רופא מתחום הא.א.ג., מה שמעיד על רצון לבחון מחדש גם את החלטת הוועדה לעניין הסחרחורות. לא ברור מדוע הסיק רופא המוסד כי מצבה השתנה למרות שאין כל נתון מוכח המעיד על כך, שהרי כבר בבדיקה משנת 1995 מצבה הנוירולוגי והנפשי, כאמור, נמצא תקין.
ב.
עב"ל 513/06- טענות מר יהוד: רופא המוסד לא הפעיל שיקול דעת עצמאי כאשר החליט לזמן את מר יהוד לבדיקה מחדש, אלא אימץ את קביעת הוועדה כלשונה. ניתן ללמוד על כך מן העובדה שרופא המוסד החליט על הזימון לבדיקה מחדש מייד לאחר מתן ההחלטה בוועדה, ולא חיכה שישה חודשים כנדרש על מנת לבחון האם יש נתון המצביע על שיפור במצבו של מר יהוד בפועל. רופא המוסד אף לא פירט את שיקוליו להחלטה זו. אמירה זו של הוועדה לא נבעה מטעמים רפואיים, אלא מתוך רצון לעקוף את החלטת בית הדין האזורי אשר חייב אותה לקבוע למר יהוד אחוזי נכות בגין הצלקות. לו היה זה מר יהוד שהיה מבקש לעמוד מחדש בפני הוועדה בהליך של החמרת מצב על פי לתקנה 36 רק מן הנימוק של הערה שנכתבה בפרוטוקול הוועדה, היה נדחה מן הטעם שלא הביא אינדיקציה רפואית להחמרה במצבו. הרצון לבצע "הערכת מצב" בלבד אינו שיקול מספיק לצורך הפעלת תקנה 37.
טענות המוסד: החלטה של רופא המוסד לפיה מצבו של מבוטח עשוי להשתנות לטובה או לרעה מהווה "כרטיס כניסה" לוועדה, אשר תדון במצבו של המבוטח. החלטת רופא המוסד יש בה כדי להביא את העניין בפני הוועדה, אשר היא שתקבע אם אכן חל שינוי במצבו של המבוטח, ואין בה כדי להעיד על ההחלטה שתתקבל בוועדה. מטרתו של הדיון המחודש הוא ליתן ביטוי למצבו הרפואי המשתנה של המבוטח, הן על ידי המבוטח והן על ידי המוסד. אין מדובר במסלול חלופי למסלול הערעור על החלטת הוועדה, שכן משתמשים בדיון מחודש כאשר נראה כי חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הקביעה הקודמת.
דיון והכרעה:
4. תקנה 37 קובעת כדלקמן: "
עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת-נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת-הנכות והוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים אשר הענין מחייבם".
תכליתה של תקנה זו, כמו גם תכליתה של תקנה 36, היא לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח, או רופא המוסד סבורים כי חל שינוי במצב, לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הוועדה האחרונה. מטבע הדברים, מצב רפואי אינו סטטי ומשתנה בחלוף הזמן, ומכיוון שתפקיד המוסד לשלם גמלאות למבוטחיו על פי דרגת נכותם האמיתית, מוצדקת בחינה מחדש של דרגת הנכות, ולו רק בשל חלוף הזמן.
לאור זאת, הוקנתה הסמכות בתקנה 37 לרופא המוסד, להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש אם סבור הוא, משיקולים רפואיים ענייניים, כי מצבו של המבוטח שונה, לטובה או לרעה, ממצבו כפי שהוא משתקף בדו"ח הוועדה האחרונה שדנה בנכותו.