פסק-דין בתיק עבל 298/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי, איטה קציר ונציגי הציבור גב' כרמלה גרודסקי ואליעזר סעדה; בל 2773/03). אשר דחה את תביעתה של המערערת לקבל - הבטחת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1985 (להלן - גם חוק הבטחת הכנסה) ותקנות הבטחת הכנסה התשמ"ה-1982 (להלן - גם תקנות).

2.         הרקע העובדתי

א.        המערערת הינה אם חד הורית לארבעה ילדים, כאשר הבכור הינו חייל בשרות צה"ל ושלושת הילדים ילידי  השנים - 1989, 1990,           ו-1999.

ב.         המערערת התגרשה מבעלה עופר מצליח (להלן - הגרוש). ביום 29.7.93. לאחר הגירושים נולדה למערערת ולגרוש שלה בת משותפת נוספת בחודש יולי 1999.

ג.         ביום 18.8.02 המערערת הגישה תביעה להבטחת הכנסה אל המוסד לביטוח לאומי וביום 9.10.02 תביעתה נדחתה מן הטעם כי היא והגרוש שלה מנהלים משק בית משותף.

ד.         בתצהיר העדות הראשית של המערערת הצהירה כי ביום 8.12.03 היא מנהלת משק בית משותף עם הגרוש שלה מזה כשנה וחצי. לעומת זאת בהודעה בפני המוסד לביטוח לאומי מיום 30.9.02 אמרה כי למרות שהתגרשו, חזרו לחיות יחדיו בארבע השנים האחרונות וממערכת יחסים זו נולדה בתם הקטנה.

ה.        המערערת מסרה בהודעתה זו כי עד ליום 8.8.02 קיבל הגרוש שלה קצבת נכות כללית מן המוסד לביטוח לאומי, אולם המוסד לביטוח לאומי החליט להפסיק לשלם לגרוש את הקצבה מאחר שסירב להשתמש בתחליפי סם. עוד העידה, כי הגרוש מהמר בכספים.

            מאותו מועד ואילך, לדבריה, דרשה המערערת מהגרוש שלה להפסיק לישון בביתה והגישה תביעה כבודדת.

ו.         למרות שהגרוש לא ישן בביתה, הוא נמצא בביתה מהבוקר עד הערב, אכל את המאכלים שהיא מבשלת, היא כיבסה לו את בגדיו, רוב בגדיו נמצאים בביתה מאחר ואין לו מקום מגורים קבוע.

            הגרוש נמצא עם ילדיו במהלך היום בדירת המערערת, השייכת לאביה.

3.         בית הדין האזורי בחן את עדותה של המערערת ואת הודעתה בפני החוקר והעדיף את גרסתה בפני החוקר על פני גרסתה בבית הדין האזורי וקבע כי המערערת ניהלה משק בית משותף עם הגרוש שלה במועד הרלוונטי לתובענה.

4.         בישיבת קדם הערעור, בא כוח המערערת דיווח כי שלושה חודשים לאחר שנדחתה תביעתה של המערערת הופנתה להגיש תביעה חוזרת כזכאית נפרדת ותביעתה אושרה בחודש ינואר 2003.

            באת כוח המוסד לביטוח לאומי נתבקשה לבדוק מה ארע בחודש ינואר   2003, שהמוסד לביטוח לאומי החליט לשלם למערערת את קצבת הבטחת הכנסה. באת כוח המוסד לביטוח לאומי הודיעה כי המערערת אכן הגישה תביעה חדשה בנפרד מבעלה בתאריך 14.1.03 ושם הצהירה כי גרושה אינו גר  עימה יותר וכי בא לבקר בשעות אחר הצהרים בלבד וכי אינה מכבסת ומבשלת עבורו. המוסד לביטוח לאומי ביצע חקירות שבהן לא מצא כי אכן המערערת מקיימת משק בית משותף עם הגרוש שלה ולכן אישר את תביעתה. אין בכך כדי לשנות את הממצאים העובדתיים לגבי התקופה מושא הערעור.

5.         באי כוח הצדדים התבקשו להשלים טענותיהם בכתב כשבא כוח המערערת טוען כי בית הדין האזורי טעה במסקנתו כי המערערת ניהלה משק בית משותף עם הגרוש שלה וכי המוסד לביטוח לאומי לא הראה כל ממצא פוזיטיבי המעיד על קיומו של משק בית משותף.

            באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי על פי התרשמותו מעדותה של המערערת. ועד טען, כי דבריה של המערערת בעצמה לחוקר המוסד לביטוח לאומי מלמדים על קיום משק בית משותף עם גרושה הגם שבלילות נהג לישון במקום אחר.

6.         לאחר שבחנו טענות הצדדים  ובמיוחד את הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית הדין האזורי, אנו סבורים כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עוגנו היטב בראיות שהובאו בפניו ולכך נוסיף את התרשמותו הישירה מעדותה של המערערת. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית וזהו בודאי אינו המקרה המצדיק חריגה מן הכלל, לאור ההודעה המפורטת של המערערת בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי לעומת גרסתה הסותרת את הודעתה בעדותה בבית הדין האזורי.

7.         סוף דבר -  הערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי.

            אין צו להוצאות.