פסק-דין בתיק עבל 243/07

השופט עמירם רבינוביץ

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר קלינר ומר ברלך; בל 11210/05, 11211/05), בו נדחו שתי תביעות של המערער לתשלום דמי פגיעה בטענה של מיקרוטראומה, האחת בגין פגיעה בכתף והשניה בגין בקע טבורי.

2.         בית הדין האזורי מינה שני מומחים רפואיים מטעמו - ד"ר מנחם יצחקי ופרופ' אורי פרוינד על מנת שיחוו את דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוייו הרפואיים של המערער לבין תנאי עבודתו. בית הדין האזורי אימץ את האמור בחוות הדעת של המומחים הרפואיים ודחה את תביעותיו של המערער. מכאן הערעור שבפנינו.

3.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי נכון בממצאיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. חוות הדעת של שני המומחים הרפואיים מתייחסות באופן בהיר לעובדות המקרה ולממצאים המתבקשים, לרבות לאפשרות של החמרה במצבו של המערער. חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה מנומקות, ברורות וחד משמעיות, כפי שנפרט להלן.

4.         ד"ר יצחקי, המומחה מטעם בית הדין לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתפו של המערער לתנאי עבודתו ציין בחוות דעתו מיום 22.1.2006 את הדברים הבאים :

"אוסטאוארטריטיס הינה מחלה המתפתחת באיטיות רבה. התובע [המערער בענייננו - ע.ר.] עבד 5 שנים בעבודה לא מאומצת שבוודאי אין לה שום קשר לאוסטאוארטריטיס של הפרק האקרומיוקלוויקולארי. התובע עסק בעבודה פיזית כמתואר בסעיף 2 לעיל במשך 4 חודשים. 4 חודשים אינם זמן מספיק ליצירה של תהליך אוסטאוארטריטי, כך שבסופו של דבר אין קשר סיבתי בין מחלתו לבין עבודתו".

ד"ר יצחקי נשאל שאלות הבהרה מפורטות על חוות דעתו, וביניהן:

"ב. האם נכונה העובדה שהרמה חדגונית מספר רב של פעמים, בהנחה שהרים בכל פעולה משקל של כ-4 ק"ג, יכולה להוות גורם סיכון שיגרום להתפתחות מחלת האוסטאוארטריטיס אצל התובע, כשמדובר בהרמה של כ-600 ק"ג בכל יום עבודה?....

ד.   האם יכול המומחה לקבוע בוודאות, ללא כל צל של ספק, שהמחלה היתה מתפתחת בוודאות אצל התובע גם לולא עבודתו כפי שהיא מתוארת בסעיף 2 לעיל?

ה.  אם התשובה לשאלה 3 היא חיובית, האם ייתכן שעבודתו של התובע, כמתואר לעיל, היא שגרמה להתפרצות, התדרדרות והופעת המחלה בעת שאכן פרצה והופיעה?"

ד"ר יצחקי השיב לשאלות אלה כך:

"ב. כדי לגרום לאוסטאוארטריטיס של הפרק האקרומיו-קלוויקולרי עקב תנועות רב פעמיות יש צורך להרים את הכתף לגובה הרבה מעל גובה השכם. למשל אצל מרימי משקולות ידועה התופעה הזאת. לא מדובר כאן כלל בצורת העבודה המתוארת בעובדות. הרמה של 600 ק"ג ביום איננה עבודה פיזית קשה. הרמה 4 ק"ג כשלעצמה אינה מהווה חריג. וביום עבודה של 11 שעות מדובר בהרמה של 50 ק"ג במשך שעה, דבר שהוא במסגרת השגרה....

ד.   להערכתי ניתן לקבוע מעבר לכל ספק שהמחלה היתה מתפתחת אצל התובע גם לולא עבודתו.

ה.  להערכתי עבודתו לא גרמה להתפרצות המחלה מאחר וכפי שמתואר בעובדות, עבודתו איננה מפעילה כמעט את הפרק האקרומיו-קלוויקולרי".

5.         באשר לטענה בדבר הבקע הטבורי, ציין פרופ' פרוינד בחוות דעתו: "על פי תיאור עבודתו של מר אברהם בן אהרון ("העובדות המוסכמות בתיק זה") לא מצאתי מאמצים מגברים ופתאומיים היכולים לגרום להיווצרות בקע טבורי כתוצאה מטראומה".

עוד כתב פרופ' פרוינד: " על פי התיעוד הרפואי שעמד בפני התרשמתי שהבקע הטבורי ממנו סבל לא היה תוצאה של פציעה בגלל מאמץ גופני מוגבר למרות שמר בן אהרון ייחס זאת למאמץ יתר בעבודה".

6.          בהתייחס לחוות דעתו של נציג הציבור מר חרמש, אבקש לחזור ולהבהיר הלכות ראשונים, בהן נקבע כי " לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים  המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עבל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2005). על בסיס ההלכה הפסוקה, כאמור נבחנו נסיבות המקרה שלפנינו. בהתאם, ומשמדובר בחוות דעת מנומקות, ברורות  וחד משמעיות ולאור הפסיקה שיצאה מלפני בית דין זה כפי שפורטה לעיל, לא מצאנו טעם משפטי לחרוג מקביעותיהם המקצועיות של המומחים הרפואיים, ואין מנוס אלא לדחות את הערעור. בהקשר זה יש לציין, כי  הרגיעה במצב התחלואתי של המערער לאחר הפסקת העבודה, אינה מוכיחה בהכרח שהמחלה נובעת מן העבודה וכי בחוות הדעת של המומחים יש הסבר מדוע המחלה אינה תוצאה של העבודה. בנסיבות אלה, כאמור, ומשלא נמצאה עילה משפטית לחלוק על מסקנות רפואיות אלה, דין הערעור להידחות.

נציג עובדים, מר רן חרמש

1.   בע"א 293/88  קבע בית המשפט העליון ש"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". משפט זה מצוטט בפסקי דין רבים, כשבמרביתם, מופיע גם הפסוק הבא: "לא מצאתי בטיעוני המערער/ת נימוקים כאלה".

2.   חוות דעתו של מומחה נדרשת באותם מקרים בהם אין הערכאה השיפוטית מצוידת בידע המתאים בכדי להתמודד עם מורכבותו של תיק נתון. בתביעות רבות בנושאי ביטוח לאומי נבחנת הרלבנטיות של מידע רפואי למימוש זכאות המוסד לביטוח לאומי ולכן, רווח בהם השימוש במומחים רפואיים. המקרה הנוכחי הוא לדעתי מקרה בו, עם כל הכבוד הראוי לחוות דעותיהם של הרופאים המומחים, יש מקום שלא לקבלן.