עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
222-06
27/10/2006
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. יגאל פליטמן
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
ראובן עבדו
עו"ד ויקטוריה קובריגה
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד נירה שור
|
| פסק-דין |
השופט יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב ( השופטת חגית שגיא; בל 1400/01) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי- התשנ"ה,1995 (להלן:
החוק), משקבע כי לא הוכח אירוע תאונתי בעבודה.
2.
ואלה העובדות כפי העולה מן ההליך בבית הדין האזורי:
א. המערער, יליד 1953, עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה כטרקטוריסט וכמנהל עבודה בחברת עבודות עפר, "בני עוזר (1987) בע"מ".
ב. המערער הגיש, ביום 6.3.00, תביעה כנגד המשיב (להלן:"
המוסד") בה ביקש לקבוע כי ביום 22.11.99 אירעה לו פגיעה בעבודה (להלן:"
האירוע")
ג. נסיבות האירוע תוארו בתצהיר המערער כדלקמן:
"... ביום 22.11.99 בשעה 14:00 או בסמוך לכך במהלך עבודתי ברחוב הנרייטה סולד בבת ים באתר עבודה עסקתי בהרכבת ספסלים ופחי אשפה.
במהלך העבודה הרמתי יחד עם מעבידי, מר יהודה עוזר, גנרטור שמשקלו כ - 70-80 ק"ג מהרכב לרצפה הואיל וכבל החשמל לא הגיע למקום בו היה צריך לקדוח חורים להרכבת ספסלים.
אני ומעבידי התחלנו בהרמת הגנרטור כאשר לפתע הוטה כל כובד משקלו של הגנרטור לעברי הואיל ויהודה המעביד החל בהרמת הגנרטור לגובה לפניי, ניסיתי לבלום את נפילת הגנרטור אך כל כובד משקל הגנרטור הוטל עליי ועקב כך הרגשתי כאב חד בגב וברגל שמאל. בעת הבלימה חשתי מתיחה חזקה ברגל שמאל ומתיחה חזקה בכל הגב.
לאחר שנחבלתי בגב וברגל עזבתי את גנרטור, והגנרטור נפל ונחבל מהרצפה. חשתי סחרחורת והפסקתי את עבודתי.
... הפסקתי את עבודתי עקב התאונה ונחתי בצד במשך כשעה.
ניסיתי לשוב לעבודה, אך במשך השעות התגברו הכאבים בגבי וברגלי השמאלית.
המשכתי בעבודתי גם בימים הבאים לאחר התאונה וזאת לצד נטילת משככי כאבים בתדירות גבוהה ביותר. עבודתי במהלך הימים שלאחר התאונה לא כללה עבודה פיזית אלא עבודת פיקוח בלבד על הפועלים תוך כדי ישיבה.
כעבור ארבעה ימים מיום התאונה התגברו הכאבים בגבי וברגלי השמאלית. מצבה של רגל שמאל הדרדר והתחלתי לגרור אותה. משככי הכאבים שנטלתי לא השפיעו יותר והתחלתי להרגיש הרגשת נימול בשתי ידי".
ד. ארבעה ימים לאחר מועד האירוע, ביום 26.11.99, פנה המערער לד"ר אדלמן (להלן:"
ד"ר אדלמן"). במסמך ההפניה למכוןC.T נרשם כי המערער מתלונן, בין היתר, על הקרנה לרגל שמאל
4 חודשים ועל
שבוע הרדמות כף יד ימין. ברישום זה לא נמצא אזכור לאירוע הנטען.
במסמך תשובת היועץ, ד"ר אהרוני לודמילה (להלן:"
ד"ר אהרוני"), מיום 23.12.99, נרשם כי במשך
6 שנים קיימים כאבים בגב התחתון וכי 3
חודשים לפני מועד הביקור, לאחר שהמערער הרים דבר כבד, הרגיש המערער כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל.
ה. ביום 2.3.00, כשלושה חודשים לאחר האירוע, פעל המערער להוצאת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. למערער הוצאו תעודות אי כושר החל מיום 29.12.99 ועד ליום 27.5.00.
ו. בהודעה לחוקר המוסד, מיום 30.7.00 (להלן:"
ההודעה למוסד"), טען המערער כי סיפר לד"ר אדלמן כבר בביקור הראשון אצלו על אירוע תאונת העבודה. המערער טען כי הוא אינו יודע למה הרופא רשם שהוא סובל מכאבים 4 חודשים וכי הכוונה היא ל - 4 ימים.
ז. ביום 22.8.00 הודיע המוסד למערער כי הוא דוחה את תביעת האחרון לדמי פגיעה מאחר ולא הוכח כי נגרם למערער אירוע תאונתי ביום 22.11.99 תוך כדי ועקב עבודתו אשר גרם להופעת הפגיעה בגבו. המוסד טען כי הפגיעה בגבו של המערער נובעת מהליך תחלואתי טבעי ללא קשר לעבודתו.
3.
פסק הדין של בית הדין האזורי
: