השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 2158/06) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלת לימפומה בה לקה מסוג "נון הודג'קין" (להלן גם
המחלה) כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
להלן העובדות וההליכים עד כה בעניינו של המערער
:
2. המערער, יליד שנת 1942, הפעיל יחד עם שותף נוסף את המזנון בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, ועבד בו ברציפות עד שנת 1998. המזנון, אשר כלל מסעדה, מטבח, מחסן ומשרד, היה ממוקם בחלקו הצפוני של בית החולים, בצמוד למכון לרפואה גרעינית (להלן גם
המכון). המערער עבד במזנון במשך ששה ימים בשבוע, משעות הבוקר עד הלילה, במכירה ללקוחות, פינוי שולחנות, ניהול וקבלת אספקה וסידור המחסן.
3. במכון התבצע תהליך של בדיקה, שכלל הזרקת חומר רדיואקטיבי לגופו של הנבדק, המתנה של כשעתיים ולאחר מכן צילום הנבדק. בצד המכון היה ממוקם מתקן פינוי אשפה רדיואקטיבית, אשר היה בתוך מבנה סגור. בקרבת המתקן היה מצוי מתקן לפסולת קרה ולידו מתקני פינוי אשפה של העירייה ששמשו לפינוי הפסולת של המזנון. המרחק בין המזנון למתקן האשפה הרדיואקטיבי היה כ-10 מטרים.
4. בשנת 1998 אובחנה אצל המערער מחלת הסרטן בבלוטות הלימפה. בעקבות גילוי המחלה הוא אושפז בבית חולים ועבודתו במזנון הופסקה. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה במכתב פקיד התביעות מיום 26.3.01. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי בירושלים, שהוגשה ביום 14.8.01 (בל 2260/01).
5. במהלך הדיון בתיק, נשמעו בפני בית הדין האזורי עדויות באשר לתשתית העובדתית הרלוונטית לעניין תנאי עבודתו של המערער, על מנת להכריע בשאלה האם מתקיימת תשתית כאמור לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. ההחלטה בה נקבעו עובדות המקרה ניתנה ביום 16.2.04, ובה קבע בית הדין האזורי, "ולו רק למען הספק", כי יש
בהיחשפות לנבדקים שהוזרק בהם חומר רדיואקטיבי משום תשתית לכאורית לסדרה של פעולות, שכל אחת מהן יכולה להביא לפגיעה חוזרת ונשנית שהן תאונת עבודה על דרך של מיקרוטראומה. קביעה זו מבוססת על הממצאים העובדתיים הבאים:
א. לא היה במכון חדר המתנה לנבדקים שהוזרק להם החומר הרדיואקטיבי, והם היו שוהים במזנון בשעת ההמתנה לשלב הבדיקה. חלק מהנבדקים שהו במזנון במשך מספר שעות.
ב. מספר המבקרים במכון, לפי נתונים של ביה"ח "סורוקה" נע בין כ-6,000 איש בשנת 1993 עד כ-7,200 איש בשנת 1998.
ג. המכון מבקש, כי לא יגיעו מלווים עם הנבדקים, ובמיוחד לא יגיעו נשים בהריון וילדים שעלולים להיפגע משהיה במכון. נהגו במכון להפריד בין המזכירה וצוות הרופאים לבין הנבדקים.
6. בית הדין האזורי מינה את פרופ' ה.י. ברנר, מומחה באונקולוגיה, כמומחה-יועץ רפואי מטעמו על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפתו של המערער לנבדקים למחלה בה לקה. פרופ' ברנר שלל בחוות דעתו על הסף את הקשר הסיבתי, הואיל ואין עדות ישירה שחשיפה לקרינה במנות קטנות במשך שנים רבות יכולה לגרום למחלה בה לקה המערער. פרופ' ברנר ציין כי יש קשר בין החשיפה לבין מחלות כמו לוקמיה וגידולים של איברים אחרים, והתייחס למאמר של Preston אשר מעיד על היעדר הקשר הסיבתי למחלת הלימפומה מסוג נון הודג'קין.
פרופ' ברנר התבקש להשיב על שאלת הבהרה באשר למחקר אליו הוא התייחס בחוות דעתו. המומחה השיב כי המחקר מספק תמיכה מועטה בלבד לטענות המערער, ויש להתייחס בזהירות לגבי השלכות תוצאות מחקר זה לגבי התביעה הנדונה הואיל והעליה בסיכון בעקבות חשיפה לקרינה חד פעמית לא היתה מובהקת ובנוסף הנתונים במחקר אינם דומים לנסיבות התביעה. פרופ' ברנר עמד על דעתו לפיה לאור סקירת הספרות המקצועית בתחום ולמיטב שיפוטו והבנתו למצבו של המערער אין קשר עם הקרינה שייתכן וספג במשך השנים.
בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של פרופ' ברנר ודחה את תביעתו של המערער בפסק דין מיום 26.2.06.
7. המערער הגיש ערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 266/06). בישיבת קדם הערעור הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי נוסף בתחום ההמטולוגיה המתמצא בטיפול במחלת נון-הודג'קין, וכי חוות דעתו של פרופ' ברנר לא תועבר אליו.
8. התיק הוחזר לבית הדין האזורי, אשר בהחלטה מיום 15.6.06 מינה את פרופ' אורי לוינסקי, מומחה בהמטולוגיה (להלן גם המומחה), כמומחה-יועץ רפואי בשאלה שבמחלוקת. המומחה סקר בחוות דעתו (המובאת במלואה בפסק דינו של בית הדין האזורי) את הספרות המקצועית והמחקרים בנושא במאגרי המידע השונים, ומצא כי עד היום לא נמצאה הוכחה לקשר בין קרינה רפואית כלשהי לבין קרות המחלה. המומחה מציין סקירה לפיה לא נמצאה שכיחות יתר משמעותית של המחלה בקרב עובדי רפואה, ומוסיף כי לא פורסמה עבודת מחקר כלשהיא המצביעה על שכיחות מוגברת של המחלה בקרב עובדי מכון איזוטופים. בעניין הקשר בין יוד רדיואקטיבי לבין המחלה, מציין המומחה כי גם על כך אין סקירות אלא דיווח בודד על שני מקרים משנת 1960. לסיכום, קובע המומחה כי אין סקירה רפואית בה כתוב שאיזוטופים מהווים גורם סיכון להשראת המחלה, אך הוא אינו שולל את האפשרות שקיים פרסום או שקיימים פרסומים המתארים מקרה בודד אקראי. המומחה מציין כי בטיפול במחלה יש הנחת עבודה שאיזוטופים עם עוצמת קרינה מבוקרת אינם משרים לימפומה, ואם כך אזי על אחת כמה וכמה שמיקרוטראומה אינה יכולה לגרום לכך. בתשובה לשאלות שנשאל קובע המומחה נחרצות כי אין קשר בין החשיפה לנבדקים לבין המחלה, וכי המחלה של המערער התפתחה על רקע תחלואתי טבעי.
בית הדין האזורי אימץ את מסקנות שני המומחה ודחה את תביעתו של המערער.
מכאן הערעור שבפנינו.
9. בדיון קדם הערעור שנערך בפני הסכימו הצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה. להלן נוסח שאלות ההבהרה ותשובותיו של המומחה:
"א. בחוות דעתך מיום 11.07.06 אתה מציין כי לא הצלחת למצוא עבודת מחקר המעידה על שכיחות יתר של לימפומה מסוג נון הודג'קין בקרב עובדי מכון איזוטופים. לאור העובדה שהמערער לא נהנה ממנגנוני ההגנה שמהם נהנים עובדי קרינה, עד כמה יהיה זה נכון לומר שאין ללמוד ממחקרים אלו שבדקו עובדי קרינה הממוגנים מטבע הדברים כנגד נזקי הקרינה, לבין המקרה של המערער?
תשובה: ההנחה בשאלה שגויה. עובדי מכון רנטגן בזמן צילום חייבים להגן על עצמם עם סינור עופרת. עובדי מכון איזוטופים לא עובדים עם מגן כזה. לכן ההכללה בשאלה "המערער לא נהנה ממנגנוני הגנה שמהם נהנים עובדי קרינה היא איננה מדויקת כי במקרה הנדון מדובר בחשיפה לכאורה לקרינת איזוטופים בלבד. למען הבהר היטב את הסוגיה: עקרונית, האיזוטופים הנמצאים בשימוש רפואי שולחים קרני גמה. קרניים אלו, בחשיפה בעוצמה המקובלת אינן מזיקות... לאור נתונים אלו התובע, אם היה חשוף לקרינה הרי מדובר בקרינה שלפי מיטב הספרות הרפואית אינה מזיקה. בהקשר זה יש להדגיש עובדה ביולוגית נוספת. עוצמת הקרינה נחלשת לפי ריבוע הקרינה בין מקור הקרינה לבין הנבדק. כלומר, הקרינה נחלשת מאוד ככל שמתרחקים ממקור הקרינה. התובע בדרך כלל היה במרחק כזה מהקהל שהקרניים לא הגיעו אליו!!! (הוא לא חיבק את הנבדקים שבאו לקיוסק). תשובתי לשאלה היא שאפשר ללמוד הרבה מהמחקרים, גם לגבי המערער.
ב. האם המערער סובל מתת סוג נדיר של לימפומה שנקרא - אנגיוצנטריק? במידה והתשובה חיובית - האם יש לכך השפעה, לדעתך, על קביעתך בחוות הדעת, על פיה אין סקירה רפואית שבה מצוין שאיזוטופים מהווים גורם סיכון למחלת הנון הודג'קין?