עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1577-04
02/03/2008
|
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ'
2. נילי ארד
3. רמי כהן
|
| - נגד - |
התובע:
שרלוטה גלץ
עו"ד אילנה מרכוס
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אורה קרן
|
| פסק-דין |
השופט רמי כהן
פתח דבר
1. עניינה של גברת שרלוטה גלץ ("המערערת") מובא בשנית לפתחו של בית-דין זה. בגלגול הקודם דחה בית-הדין את ערעורה על החלטת המוסד לביטוח לאומי ("המוסד") להשהות מתן שירותי סיעוד למערערת בשל סירובה לעמוד לבדיקה חוזרת של מידת תלותה בעזרת הזולת (עב"ל 1398/02
גלץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 510) ("עניין גלץ הראשון").
2. ביום 13.8.02 נערכה למערערת, בהסכמתה, בדיקת הערכת תלות ("בדיקת תלות 2002"), בה נמצא שאינה תלויה בעזרת הזולת. בעקבות זאת שלל המוסד את זכאותה לגמלת סיעוד בתוקף מיום 1.4.02 ("גמלת הסיעוד" או "הגמלה"). כתוצאה משלילתה הרטרואקטיבית של הגמלה נוצר חוב אותו ניכה המוסד מקצבת הזקנה לה הייתה זכאית המערערת באותה עת (בהמשך נתייחס לנסיבות בהן ניתנה הסכמת המערערת לבדיקת תלות 2002).
3. משכך, הגישה המערערת תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (בל 3123/02, סגנית הנשיא יהודית-גלטנר-הופמן). משזה דחה תביעתה, הגישה ערעור זה.
עניין גלץ הראשון
4. כיוון שלעובדות אשר סבבו את עניין גלץ הראשון השלכה ונפקות גם לערעור זה, נפרט להלן את אותן העובדות הדרושות לענייננו, כפי שנקבעו שם:
א. המערערת הוכרה כזכאית לקבלת שירותי סיעוד משנת 1996.
ב. ביום 2.8.00 הודיע המוסד למערערת, כי בעקבות בדיקת התלות שנערכה לה ביום 9.7.00 ("בדיקת תלות 2000"), היא אינה זכאית לגמלה, ותשלומה יופסק מיום 1.9.00.
ג. המערערת הגישה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע תביעה להשבת הגמלה שנשללה ממנה (בל 2477/00) ("ההליך הראשון").
ד. במהלך הדיון בהליך הראשון, מבלי שנדונה לגופה טענת המערערת בדבר הסמכות לבדוק אותה מחדש, הודיע המוסד כי החליט לחדש את הגמלה, למפרע מיום 1.9.00. הודעה זו של המוסד קיבלה תוקף של פסק-דין מיום 9.11.00.
ה. ביום 10.6.01 הודיע המוסד למערערת כי בתוקף סמכותו לפי סעיפים 298(א) ו- 230 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק" או "חוק הביטוח הלאומי") החליט לבדוק מחדש את זכאותה לקבלת גמלת סיעוד.
המוסד נסמך גם על תיקון תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (בדיקה מחדש של מידת התלות בעזרת הזולת של זכאי לגמלת סיעוד) (תיקון), התשס"א-2001 ("תקנות הסיעוד" או "תקנות הסיעוד החדשות").
ו. המערערת סירבה להיבדק מחדש, בטענה שהליך העמדתה לבדיקה מחדש אינו חוקי. לפיכך, המוסד הודיעה, כי החל מיום 1.4.02 הוא משהה את מתן שירותי הסיעוד למערערת.
ז. המערערת הגישה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע תביעה נוספת (בל 1465/02) ובקשה לצו זמני, שיימנע מהמוסד להשהות את מתן שירותי הסיעוד ("ההליך השני"). הוסכם בין הצדדים, שהמערערת תמשיך לקבל שירותי סיעוד עד למתן פסק-הדין בתביעה העיקרית ("הצו הזמני") והבקשה הזמנית והתביעה העיקרית ידונו במאוחד.
ביום 18.7.02 ניתן פסק-דינו של בית-הדין האזורי בהליך השני ("פסק-הדין בהליך השני או "פסק-הדין השני"). תביעתה של המערערת נדחתה, ונקבע שהמוסד היה רשאי להשהות את מתן גמלת הסיעוד בשל אי-הסכמת המערערת להיבדק מחדש. כמו כן, אישר בית-הדין האזורי את השהיית זכותה של המערערת לגמלה למפרע מיום 1.4.02 (בפסק-הדין גם בוטל תוקפו של הצו הזמני).
ח. המערערת הגישה לבית-דין זה ערעור על פסק-הדין השני (עב"ל 1398/02, סגנית הנשיא א' ברק והשופטים נ' ארד וש' צור). בפסק-דין מיום 6.3.03 דחה בית-דין זה את ערעורה של המערערת (להלן עוד נתייחס לפסק-דין זה).
העובדות (הנוספות הדרושות לענייננו)
5. א. בסמוך לאחר שניתן פסק-הדין השני של בית-הדין האזורי, ובטרם הוגש הערעור לבית-הדין הארצי (עניין גלץ הראשון), הודיעה המערערת למוסד על הסכמתה לעמוד לבדיקה מחדש של הערכת תלותה בעזרת הזולת, לצורך בחינת זכאותה לגמלת סיעוד.
הסכמה זו ניתנה במכתב בו נאמר, בין היתר, כך: