פסק-דין בתיק עבל 1496/04

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         המערערת הגישה תביעה לדמי אבטלה והמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המעביד לבין החברה תאור בקר בע"מ שהינה חברה משפחתית בבעלות בעלה של המערערת ואחיו (להלן - "החברה")

2.         במהלך קדם הערעור באי כוח הצדדים הסכימו כי באת כוח המוסד לביטוח לאומי תפרוש את טיעוניה ובא כוח המערערת ישיב להן בכתב.

3.         השנוי במחלוקת בין הצדדים הוא - האם התקיימו בין המערערת לבין החברה יחסי עובד מעביד כאשר מדובר בחברה שהיא בבעלות בעלה של המערערת, כך שמערכת היחסים צריכה להיבדק בקפידה.

4.         בית הדין האזורי, כאמור, קבע כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין החברה בהסתמכו בעיקר על דברי המערערת בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ובמיוחד מדבריה, כי לאחר שקיבלה את מכתב הפיטורים המשיכה באותה עבודה שעבדה קודם לכן, בסיוע לבעלה וללא תמורה לאור המצב הכלכלי של החברה. ומכאן שאין מדובר ביחסי עבודה אלא ב"עזרה משפחתית".

5.         ותחילה הרקע לערעור

א.        החברה היתה בבעלות שני אחים כאשר אשתו של אחד מן האחים היא המערערת.

ב.         המערערת תארה את אופי עבודתה כך:

" אני הייתי מנכ"לית, הייתי מרכזת את החומר לפני הנהלת החשבונות, היה לי קשר עם ספקים, כגון חב' עמיר להספקת מזון לרפתות, הווטרינר עמוס, הייתי גם כותבת את השיקים לספקים, עונה לטלפונים, מדברת עם מנהל החשבונות ורואה החשבון וגם מטפלת בתשלום של חברה וגם משלמת הוצאות לפועלים" וממשיכה " שילבתי בין עבודת הבית לבין עבודת החברה".

ג.         בשלב מסויים האחים בעלי החברה הסתכסכו והחלו תביעות הדדיות כאשר המערערת מפוטרת מן החברה וממשיכה לסייע בכל הקשור לניהול המשפטים.

            המערערת ציינה, כי גובה שכרה היה כ-5,000 ש"ח.

            המערערת תבעה דמי אבטלה, לאחר פיטוריה, ונדחתה בטענה כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין "החברה".

6.         בא-כוח המערערת טען כי המערערת היתה משולבת בניהול ובעבודת החברה ויש לראותה כעובדת החברה ולא כהסדר פיקטיבי.

            באת-כוח המוסד לביטוח לאומי טענה כי יש להשאיר את פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו ולראות במערערת לכל היותר כמי שסייעה לעסק המשפחתי.

7.         בעב"ל 1147/01 מוסטפא כמאל - המוסד לביטוח לאומי נסקרה ההלכה הפסוקה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד כאשר קיימת קרבת משפחה בין העובד לבין המעסיק, ונבחנה פעילותו של אב בעסק של בנו.

            ובאשר להעסקה במסגרת יחסים משפחתיים נאמר מפי חברי השופט יגאל פליטמן וכך:

" שמבחינת המדיניות המשפטית הרצויה, על בית הדין להיזהר לבל יהפוך מערכת יחסים משפחתית בה הבן נעזר באביו לקידום עיסקו, למערכת יחסים עסקית מסחרית בה כל פעולה של עזרה הדדית טבעית בין בני משפחה נבחנת בשווי כסף ומוערכת כשכר עבודה, כאילו מדובר במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות שבין עובד למעביד. משום כך, על הטוען כי היחסים בינו לקרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית ולובשים אופי של יחסי עובד-מעביד עליו חובת ההוכחה כי כזהו היחס ביניהם; ומשום כך בחינת טיב הקשר שבין קרובי משפחה חייבת להיעשות בקפידת יתר, כפי שפסק וחזר ופסק בית דין זה לא חת ולא שתיים".

8.         בית הדין האזורי בחן את העדויות והראיות שהובאו בפניו ובמיוחד את הודעתה של המערערת בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי. המערערת לא הבהירה את דבריה ולא סתרה את גירסתה זו בפני חוקר המוסד ולאחר שבחן וקבע את התשתית העובדתית ישם נכון את ההלכה הפסוקה ובדין דחה את התביעה.

            התרשמותי היא כי שני אחים ירשו מניות החברה שבבעלותה רפת. אחד מן האחים היה פעיל בחברה ואילו השני, שהיה כבאי במקצועו, לא יכול היה להקדיש את כל זמנו לעבודה בחברה ו"מינה" את אשתו - היא המערערת, לשמש כשלוחתו לצורך זה. המערערת סייעה בידי האח השני בעבודה האדמיניסטרטיבית הקשורה ברפת וזאת תוך כדי עיסוקה בעבודות הבית ואף הודתה כי עבודתה לפני הפיטורים ולאחרי הפיטורים היא אותה העבודה רק שלפני כן קיבלה תמורה ולאחר מכן לא קיבלה תמורה. כך גם לגבי אופן קבלת התמורה - העידה כי בעלה נתן לה כסף במזומן או בדרך של תדלוק המכונית - ואם לא היה כסף בחברה אז לא קבלה שכר. תאור זה של המערערת משתלב יותר עם מנהג בעלים ולא מנהגו של עובד. ועל כן, אני סבורה שדין הערעור להידחות ויש לאשר את מסקנתו של בית הדין האזורי בדבר העדר יחסי עובד מעביד בין המערערת לבין החברה ויש לראות את פעולותיה של המערערת כ"עזרה משפחתית" ובמיוחד סיוע לבעלה שהיה עסוק בעבודתו ככבאי וכפי שבעלה או אחיו לא נחשבו כעובדי החברה כך גם היא אינה יכולה להיחשב כעובדת של החברה.