השופט עמירם רבינוביץ
1. השאלה שבמחלוקת המתעוררת בערעור זה היא, האם יש להחיל במקרה זה על נכותה של המערערת את סעיף א-3 לתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן -
הסכם הניידות) או את סעיף א-5 לתוספת זו להסכם הניידות.
2. סעיף א-3 לתוספת א' להסכם הניידות קובע כי : "
שיתוק מלא למעשה של אחת מהשוקיים מלווה שיתוק של שניים לפחות מבין שלושת השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל" מקנה דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 80%, בעוד שסעיף א-5 לתוספת א' להסכם הניידות הקובע כי "
שיתוק מלא למעשה של שוק אחת, מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל" מקנה דרגת מוגבלות בניידות של 50% מוגבלות בניידות.
3. ועדות מחוזיות בשנים 1975, 1979 וועדה מחוזית מתאריך 30.9.01 שדנו בעניינה של המערערת, החילו על נכותה את סעיף א-3 לתוספת א' להסכם הניידות, בעוד שוועדות לעררים בשנים 1987, 1988 וכן ועדות לעררים שהתכנסו ביום 25.11.01 וביום 19.5.02 החילו על נכותה של המערערת את סעיף א-5 לתוספת א' להסכם הניידות.
4. לא הייתה מחלוקת בין הוועדות השונות, כי קיים שיתוק למעשה של שוק שמאל. המחלוקת בין הוועדות המחוזיות ובין הוועדות לעררים היא בשאלה, האם קיים שיתוק של שניים לפחות מבין שלושת השרירים המפורטים בסעיף א-1 להסכם הניידות דהיינו: "M. gluteus maximus, M. quadriceps, M. ileopsoas"
הוועדות המחוזיות סברו שיש שיתוק של שניים משלושת השרירים הנ"ל, בעוד שהוועדות לעררים סברו, שיש לכל היותר שיתוק של שריר אחד מבין שלושת השרירים הנ"ל.
5. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 003087/02 ; השופטת דינה אפרתי כדן יחיד) החזיר את הדיון לוועדה "
על מנת שתנמק, מדוע שונים ממצאיה ממצאי [צ.ל מממצאי - ע.ר.]
הועדה המחוזית בכל הנוגע לכח הגס של השרירים, ומדוע אין הממצאים של המערערת ניתנים ליישום לפי סעיף פריט ליקוי א3 כפי שנקבע בפסק הדין" (פסק דין זה יקרא להלן -
פסק דין אפרתי).
6. הוועדה לעררים התכנסה בעקבות פסק דין אפרתי ביום 15.9.03 וקבעה את הממצאים הבאים:
"לגבי השאלה בפס"ד מדוע לא קיבלה א-3 : סעיף א-3 דורש שיתוק מלא של שוק שמאל מלווה בשיתוק של שניים מבין השרירים
gluteus maximus, quadriceps ileopsoas
למערערת יש שיתוק מלא של שוק שמאל, אין שיתוק מלא של שניים משלושת השרירים שצויינו לעיל, אלא חולשה בשרירים. יתר על כן החזר הגידי אמנם ירוד אך הופק. אי לכך לא ניתן ליישם את הממצאים בסעיף א-3 בהעדרות שיתוקים של שרירים בקבוצות שרירי הירך. לפיכך, הועדה קבעה סעיף א-5 היות ומדובר על שיתוק מלא של שוק שמאל וחולשת
שרירים של הירך נחשבה כשיתוק של שריר אחד כפי שדורש סעיף א-5 והוענקה נכות של 50% כתואמת את מצב הנכה.
לגביי מדוע שונים הממצאים ממצאי הועדה המחוזית :הועדה מציינת שהועדה המחוזית ציינה רק שריר אחד כמשותק שריר
ileopsoas
, השריר
quadriceps
הוא גבולי ושריר
gluteus maximus
הוא תקין. כך שאין הסבר לועדת ערר מדוע ועדה מחוזית החליטה להעניק א-3 80% לתובעת. יש להפנות שאלה זו לועדה המחוזית".
7. על החלטה זו ערערה המערערת לבית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים כדן יחיד ; בל 004530/03).
בית הדין האזורי דחה את הערעור, כשהוא מנמק את דחיית הערעור בכך, שעל הוועדה היה להתייחס אך ורק לאותם עניינים שצוינו בפסק דין אפרתי ולא לכל טענה אחרת של המערערת. כך פעלה הוועדה, ולכן דין הערעור להידחות.
8. בבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת לבית דין זה (בר"ע 01170/04) חזרה המערערת על הטענה, כי ממצאי הוועדה לעררים מיום 19.5.02 שונים בצורה בולטת מממצאי הוועדה המחוזית מיום 30.9.01, מבלי שיש לכך הסבר. עוד טענה המערערת, כי הוועדה המחוזית סברה שחולשת השרירים מצביעה על שיתוקם, בעוד שהוועדה לעררים סברה שמדובר אך ורק בחולשתם, ולא בשיתוקם. לטענת המערערת, במקרה זה על פי הלכת פיק (דב"ע נה/23-01
המוסד לביטוח לאומי - חיה פיק, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך כט(1), 95), יש ללכת לקראת המבוטח וליישם את סעיף א-3 שהוחל לגבי המערערת במשך שנים, כאשר מצבה במשך השנים לא רק שלא השתפר, אלא אף הוחמר.
9. חברי, השופט יגאל פליטמן, נתן רשות ערעור למערערת לגבי חלק מטענותיה בלשון הבאה:
"א.
בפרשת מרסל דהן (דב"ע תשן/ 6-01 המוסד לביטוח לאומי - מרסל דהן, ניתן ביום 11.03.90) הובאה חוות דעתו של פרופ' ויינברג, המצורפת בזה לנוחות הצדדים. במסגרת חוות הדעת הובאה טבלת מספרים מ - 0 ועד 5 +, אשר יש בהם לתאר חולשת שריר מ"משותק לגמרי" ועד "נורמלי".
ב. בסיפא של העמוד הראשון להחלטת הוועדה מיום 19.05.02 צויין: "בדיקת כוח הגס של שריר האיליופסואס 3+ עד 4. מדידת כח הגס של הקודריצפס משמאל 3+ עד 4. גלוטאוס מקסימוס משמאל 3- עד 3+...לאור כלל האמור...האם לא יהא זה ראוי להשיב את עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שתבהיר, בהתייחס לממצאיה ולחוות דעת פרופ' ויינברג, כיצד יש לשקלל את השיתוק החלקי בשרירים המנויים בסעיף א (1) לרשימת הליקויים, ובמסגרת איזה סעיף ברשימת הליקויים נופל השקלול האמור ".
10. המערערת בטיעוניה בערעור הרחיבה מעבר למה שהותר לה בהחלטת השופט פליטמן בבקשת רשות הערעור. הכלל הוא שכאשר ניתנת רשות ערעור מסוייגת, אין לטעון לגבי אותם חלקים בבקשת רשות הערעור שלא ניתנה לגביהם רשות ערעור. יחד עם זה, בית משפט של ערעור אינו מוגבל בפסיקתו לטענות הצדדים.
11. בהקשר זה נציין, כי טענת המערערת לממצאים שונים בבדיקת הועדה המחוזית לעומת בדיקת הוועדה לעררים - לא יכולה לסייע למערערת בעמדתה, משום שממצאים שונים של בודקים שונים במועדים שונים אינה דבר נדיר. מן הראוי להדגיש, כי הממצאים הקובעים לענייננו הם הממצאים של הוועדה לעררים ולא הממצאים של הוועדה המחוזית. כידוע, קיימת היררכיה בוועדות הרפואיות, כאשר הוועדה לעררים היא הוועדה העליונה וממצאיה הם שקובעים ולא ממצאי הוועדה הקיימת.
12. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו מחליטים, כי בנסיבות הקיימות יוחזר התיק לוועדה, כדי שתבדוק את המערערת פעם נוספת ועל פי ממצאים אלה תתייחס לחוות דעתו של פרופ' וינברג, כפי שהתפרסמה בדב"ע תשן/ 6-01 המוסד לביטוח לאומי - מרסל דהן (המצורף בזה לנוחיות הצדדים), ותבהיר בהתייחס לממצאים אלה ולחוות דעת פרופ' וינברג כיצד לשקלל את השיתוק החלקי בשרירים המנויים בסעיף א-1 לתוספת א' להסכם הניידות. לאחר עריכת השקלול תבהיר הוועדה האם במקרה שלפנינו מדובר בשיתוק של שני השרירים או רק באחד מהם, או שמדובר בחולשה של אחד או יותר משרירים אלה. הוועדה תקבע במסגרת איזה סעיף ברשימת הליקויים נופל השיקלול האמור ותנמק את החלטתה.