בית הדין הארצי לעבודה
קרן גולדשטיין המערערת
המוסד לביטוח לאומי המשיב
בפני סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד
נציג ציבור מר דב פרנקל, נציג ציבור מר צבי גינצברג
בשם המערערת: עו"ד איתן ליברמן
בשם המשיב: עו"ד מלכה קריצמן
פ ס ק ד י ן
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
המערערת טוענת לזכאות לקצבת נכות כללית מכוח היותה עולה חדשה. השאלה היא פרשנותה של ההוראה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) המעניק לעולה חדש שהוא נכה גמלת נכות כללית. הסעיף דורש בירור כוונתה האמיתית של הגדרת עולה בחוק השבות, תש"י - 1950 (להלן - חוק השבות) ושל הגדרתו בחוק האזרחות בו קיים חריג לקבלת אשרת או תעודת עולה.
העובדות
המערערת נולדה בארצות הברית ביום 25.11.1971 לאם אזרחית ישראלית ואב אזרח ארצות הברית. המערערת נולדה עם פיגור שכלי. לימים נפטר אביה. ביום 5.8.1996, בהיותה כבת 25, עלתה עם אמה ארצה. האם הוכרה כתושבת חוזרת. המערערת הוכרה על ידי משרד הפנים כתושבת חוזרת למרות שמעולם לא חיה בישראל. משרד הפנים לא הנפיק למערערת תעודת עולה מאחר והיא היתה ממילא אזרחית ישראלית מכוח לידה.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לגמלת נכות כללית בטענה כי מחד, נכותה לא נגרמה לה בהיותה תושבת ישראל ומאידך היא אינה אזרחית מכוח חוק השבות אלא מכוח לידה.
הבסיס הנורמטיבי
חוק הביטוח הלאומי, בפרק הדן בביטוח נכות, מעניק גמלה לנכה שאין לו כושר להשתכר. על תכליתה של ההוראה עמד סגן הנשיא יצחק אליאסוף בעניין המבורגר (עב"ל 297/98
גולן המבורגר - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע לח, 85):
הקצבה החודשית לזכאי לקצבה בענף ביטוח נכות (ר' סעיף 199(1) לחוק הביטוח הלאומי), היא בשיעור אחיד הנגזר מדרגת אי-הכושר להשתכר של המבוטח (ר' סעיפים 200 ו201- לחוק הביטוח הלאומי). הטעם לכך הוא כי גימלה זו, שאופייה הוא "גימלת קיום", אינה ניתנת רק למי שכושרו להשתכר או השתכרותו בפועל צומצמו, אלא גם למי שאין לו כושר השתכרות ואינו משתכר סכום מינימום שנקבע. מכאן נובעת קביעת גיל 18 כגיל שבו נעשה אדם "מבוטח", באשר גיל זה הוא, בדרך כלל, הגיל שבו אדם מתחיל להשתכר (המחוקק נתן דעתו גם להשתכרות לפני גיל 18, בהגדרת "עובד קטין" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי - ר' גם סעיף 2 לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953). על כך נאמר ב-דב"ע מט/0-82; נא/0-42 אמינה אבו ג'נאם ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 423, 427 - 428, כי "גימלת נכות כללית נועדה להבטיח מקור הכנסה מינימלי לנכה שכושרו להשתכר מוגבל בגלל נכותו. זאת ועוד, מאחר שהגמלה באה במקום הכנסה היא מוענקת רק למי שהוא בגיל העבודה (לפי הגדרת המחוקק), היינו - למי שהגיע לגיל 18 וטרם מלאו לו 65 (בגבר) או 60 (באשה).
מכאן גם הזיקה הכלכלית שבין מצבו של מבוטח לבין זכאותו לקצבת נכות (תנאי הנכות הרפואית - פיזיולוגית, ובנוסף לו תנאי הנכות התיפקודית - פונקציונלית), וכן לזכאותו של המבוטח לשיקום מקצועי (ר' סעיפים 203 - 205 לחוק הביטוח הלאומי), כל זאת בשונה מהקצבה לשירותים מיוחדים הנושאת אופי אישי, והניתנת גם למי שאיננו "נכה" ואף אם הגיעה או הגיע לגיל 60 או 65 (ר' סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי).