פסק-דין בתיק עבל 1438/04

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך, נציג ציבור מר יצחק רז ונציג ציבור מר ראיק ג'ראיסי, בל 2234/00) מיום  4.7.2004, אשר דחה את תביעת המערער להורות למשיב לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה.
2. המערער בנה בית על עמודים והתגורר בו. לימים, "נסגרו" העמודים ונבנתה קומה תחתונה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם המערער הינו בעליה של קומת הקרקע הבנויה מתחת לביתו (להלן: " הנכס"). עוד נדון בפנינו שווי הנכס לצורך זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
3. תחילתה של מסכת ההליכים הינה בתביעה שהגיש המערער ביום 22.10.2000 לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה במלואה ולא רק את חלקה. בתביעתו טען המערער כי אין ברשותו נכס נוסף שניתן להפיק ממנו הכנסה, למעט דירת מגוריו. עוד טען כי ההכנסה הרעיונית נזקפה לחובתו שלא כדין, בחריגה מהכללים שנקבעו בחוק הבטחת הכנסה והתקנות שמכוחו. ביום 30.5.2001 דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער בנמקו כי הוכחה בפניו בעלותו על הנכס. ביום 5.7.2001 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית הדין (עבל 1205/01). בתום הדיון שהתקיים בין הצדדים במסגרת הערעור הוסכם, כי העניין יחזור לבית הדין האזורי. ביום 1.3.2004 התקיימה ישיבת הוכחות בבית הדין האזורי. בפתח הישיבה ביקשו הצדדים ליתן  תוקף  להסכמה דיונית אליה הגיעו לפיה בית הדין האזורי יכריע קודם כל בשאלת הבעלות, ורק אם תוכרע שאלת הבעלות נגד המערער יסכימו הצדדים למינוי מומחה אשר הצדדים ישאו בהוצאותיו.
4. ביום 4.7.2004 דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע כי הן לפי גרסת המערער והן לפי חומר הראיות בתיק, נהג המערער מנהג בעלים בקומת הקרקע שמחתחת לביתו אף אם המקרקעין אינם רשומים על שמו של המערער יש להתייחס אליהם ככאלה השייכים לו.
5. עיקר ערעורו של המערער סב על טענתו לפיה אין הוא הבעלים הבלעדי בנכס, אם כי הוא אחד מששה יורשים לנכס שהיה בבעלות אביו המנוח.  לחלופין, אף אם ירש את כל חלקת הקרקע עליה בנוי המבנה בו הוא מתגורר, עדיין אין הנכס הנוסף בבעלותו, אף לא בחזקתו. לטענתו, זכויותיו ככל שהיו הועברו  לילדיו, בהעברה אמיתית, בתום לב.
6. במסגרת קדם דיון אשר התקיים בערעור ביום 10.7.2005 הוחלט על מינוי שמאי מוסכם שיבצע הערכה של הנכס. השמאי, מר עאטף סאלם, העריך את שווי הנכס בסך של 52,700 ש"ח; את שווי  הדירה לפני שיפוץ העריך            ב-  42,800 ש"ח ואת שווי זכויות הבנייה הנוספות לפיהן ניתן לנצל שתי קומות על הגג, בניכוי היטל השבחה, העריך בסכום של  8750  ש"ח.
7. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את מסכת חומר הראיות שהובאה בפניו ובמסגרתו ציין בסעיף 2 לפסק הדין:

"(א) הוגשו מסמכים שונים לתיק המוצגים, ביניהם היתר בניה שהוצא על שם  התובע (נ/1), תצהיר בו מאשר התובע שקבל החלקה בירושה מאביו (נ/2), תביעה להבטחת הכנסה בה הצהיר על נכסי מקרקעין (נ/3), תוכניות שהוגשו לועדה לתכנון ובניה ע"ש התובע (נ/4, נ/5) וכן הודעה שנתנה לחוקר המוסד (נ/6).

(ב) עפ"י גרסת התובע בפני פקידת התביעות הרי הוא זה שבנה את הקומה הראשונה ולא הבן נאסר כטענתו בתצהיר. (ראה נ/3).

(ג) ביום 15/2/96 גבה חוקר הנתבע הודעה מהנתבע. במהלך גביית ההודעה נשאל התובע ע"ש מי רשום הבית. ותשובתו היתה: "על השם שלי". (ראה ההודעה נ/6 עמ' 2).

(ד) ביום  27/4/96 הגיש התובע תצהיר חתום על ידו. מהתצהיר שהוגש עולה  כי התובע ירש את הבית שהוא גר בו מאביו (ראה תצהיר נ/2). בניגוד לגרסתו כיום כי לא נעשתה חלוקת ירושה וכי אביו מעולם לא הוריש לו את הבית. אביו של התובע ז"ל נפטר מזה זמן רב  ומתברר כי כבר משנת 1974 הוא  היתר בניה ע"ש התובע לבית בו מדובר (ראה נ/5)...."

מחומר הראיות עולה כי  המערער ירש את הבית  שהוא גר בו עם אביו. כמו כן משנת 1974 ישנו היתר בניה על שם המערער בנכס. המערער המציא אישורים על כך שהוא משלם ארנונה בנכס. לא הוצא צו ירושה ולא צו קיום צוואה או צו לפיו מונה למנהל עיזבון של נכסי אביו המנוח. כמו כן לא הומצא כל סימוכין לכך שבבעלות אביו של המערער לא היו נכסים נוספים. לא הומצאה אסמכתא לכך שאביו של המערער לא הוריש לו נכסים אחרים שיש להביאם בחשבון לצורך  בחינת הזכאות לגמלת הכנסה לפי החוק.

8. לאור חומר הראיות וההלכה הנהגת קבע בית הדין המערער נוהג מנהג בעלים  בנכס וכי יש ביכולתו להפיק הכנסה מהנכס.
9. מסקנתו של בית הדין האזורי מעוגנת בחומר הראיות ובהלכה הפסוקה. מעבר לדרוש, בהתייחס לטענותיו של המערער, נציין כי לצורך גמלת הבטחת הכנסה לא הרישום הפורמאלי בטאבו הוא הקובע אלא יש לבחון האם המערער נהג מנהג בעלים בנכס (עבל 1133/00 מחמוד נימר - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 14.4.2002 ). מחומר הראיות אכן עולה כי המערער נהג בנכס מנהג בעלים. כמו כן, נכונה קביעתו של בית הדין האזורי לפיה לעניין חישוב הכנסות מנכס יש להביא בחשבון גם הכנסה רעיונית אף אם אין בעל הנכס מפיק מכך הכנסה. בכגון זה, יש לבחון אם קיימת למבוטח האפשרות לממש את הזכויות בנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה (עבל 381/99 נהלה חזאן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 57,59; דב"ע מג/ 162-04 דהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 351). ודוק. בעבל 1393/02 ח'ליל חמזה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 3.7.2003) נקבע כי גם כאשר מדובר בשלד של דירה הבנוי על דירה קיימת, ואינו ראוי למגורים, ניתן לשום את שוויו ולהפחית את ההכנסה הרעיונית מגמלת הבטחת הכנסה. לעניין שווי עלות הבנייה של הקומה התחתונה, הלכה היא כי אם בעל הנכס נושא בעלות הבנייה יובא בחשבון שווי עלות הבנייה. לעומת זאת, אם מי שנושא בעלות הבנייה אינו בעל הנכס, אין להתחשב  בשווי עלות הבנייה. בענייננו, לא הוכח כי בנו של המערער השקיע מכספו ונשא בעלות בניית קומת הקרקע. משלא הוכח כי לא המערער נשא בעלויות הבנייה של קומת הקרקע יש להתחשב בשווי עלות הבניה של קומת הקרקע (עבל 1078/00 פואז מוחמד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום  12.12.2001.). בנוסף, לא הובאה כל ראיה השוללת "שיוך" בפועל של כל המבנה למערער. לכן, יש לקחת בחשבון את שווי הדירה כולל שווי עלות הבניה של קומת הקרקע וכן את הערך הכלכלי של זכויות הבניה על הגג (עבל 1133/00 מחמוד נימר - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 14.4.2002; עבל 229/05 חסן אגבאריה  - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן  ביום 11.1.2006). בענייננו, הן מחומר הראיות והן מההלכה הפסוקה עולה כי יש ביכולתו של המערער להפיק הכנסה מהנכס.

10. לאחר עיון בכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ושמיעת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות וכי יש לאשר את פסק הדין האזורי מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991. פסק הדין מבוסס היטב על מסכת הראיות שנפרשה בפניו, והוא מפורט ומנומק כראוי. עם זאת, לפי הודעת בא כח המוסד בדיון לפנינו ערך הנכס הוא 52,700 ש"ח ובהתאם יקבע שיעור  גמלת הבטחת הכנסה המגיעה לו  והחזר תשלום, ככל הנובע מכך.
11. סוף דבר - הערעור נדחה.  אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול, תשס"ו (21 ספטמבר 2006) בהיעדר הצדדים.