עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1402-04
16/05/2006
|
בפני השופט:
1. עמירם רבינוביץ
2. נילי ארד
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
ניסים ביטון
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עמי רוטמן
|
| פסק-דין |
השופט עמירם רבינוביץ
1. השאלה הנצבת להכרעתנו בערעור זה היא, האם ליקוי השמיעה והטינטון מהם סובל המערער באוזנו השמאלית הם "פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. בית הדין האזורי השיב על כך בשלילה ומכאן הערעור שבפנינו.
הרקע העובדתי וההליכים הקודמים בעניינו של המערער
2. המערער עובד כאיש אחזקה ושרת בבית הספר "יצחק שדה" בדימונה. לטענתו, במהלך עבודתו בבית הספר היה חשוף לרעשים שונים הנובעים ממערכת הכריזה בבית הספר המשמשת לצלצולים ולהשמעת מוזיקה הממוקמת סמוך לחדרו בבית הספר. כמו כן היה חשוף המערער לרעשים הנובעים מכלי עבודה כגון מקדחות עימן עבד. בנוסף טען המערער כי בחודש פברואר 1997 כאשר עסק בקידוח קיר בטון במקלט בית הספר במקדחה רוטטת החל לחוש צלצול באוזנו השמאלית. מאז סובל המערער לטענתו מטינטון ומירידה בשמיעה באוזנו השמאלית.
3. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל באוזנו השמאלית כ"פגיעה בעבודה" נדחתה מן הטעם שלא הוכחו אירועים תאונתיים תוך כדי ועקב העבודה. עוד נטען במכתב הדחייה כי המערער לא עבד בתנאי רעש העולים על 85 דציבל, ולכן לא ניתן להכיר לראות בליקוי השמיעה "מחלת מקצוע".
4. משנדחתה תביעתו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי (בל 1369/00 ; השופטת יהודית גלטנר-הופמן). בית הדין האזורי פסק, כי לא עלה בידי המערער להניח תשתית עובדתית להוכחת טענת מיקרוטראומה. בנוסף קבע בית הדין האזורי כי בהעדר ראיות בקשר לעוצמת הרעש במקום עבודתו, לא ניתן לומר כי המערער לקה במחלת מקצוע. יחד עם זה, מינה בית הדין האזורי את ד"ר אליעזר ברקו כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן -
המומחה הראשון) לבחינת הקשר הסיבתי בגין האירוע הנטען משנת 1997 לפגיעה באוזנו השמאלית של המערער.
5. בחוות דעתו של המומחה הראשון נכתבו הדברים הבאים :
"מדובר בגבר בן 51, שלפי כל הקריטריונים לא נחשף למפלסי רעש מזיקים ממושכים, שהיו עשויים לפגוע בשמיעתו. גם הסימפטום של סחרחורת, עד כדי צורך בטיפול באגיסרק, אין מקורו בחשיפה לרעש. יחד עם זה, אין לקבל את מצבו בצורה כל כך מופשטת, כפי שכותב ד"ר ברמה [המומחה מטעם המוסד - ע.ר]. יתר על כן, נשאלת השאלה ממתי וגם מהי הסיבה לחרשות באוזן ימין, שללא ספק לא נגרמה ע"י חשיפה לרעש ומר ביטון גם לא טוען זאת. לעומת זאת, באוזן שמאל קיים ליקוי שמיעה שצורת העקומה היא בהחלט סוגסטיבית לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, אך שוב אנו חוזרים לבעיה הבסיסית - מה גרם לחרשות באוזן ימין ומה הסיבה להופעת הסחרחורת ? לדעתי, קיימות 2 אפשרויות עיקריות הקושרות הופעה של סחרחורת, טינטון באוזן שמאל וליקוי שמיעה:
1. מחלת
meniere
: זוהי מחלה של האוזן הפנימית שאינה קשורה לחשיפה לרעש.
2.
perilymphatic fistula
: זוהי פיסטולה של אחד החלונות המקשר בין האוזן הפנימית והתיכונה והופעתה יכולה להיגרם ע"י
מאמץ, אך לא ע"י חשיפה לרעש. אין לשלול את האפשרות שהמאמץ של עבודה עם מקדחה רוטטת יכלה לגרום לפיסטולה. קיום או אי קיום פיסטולה מסוג זה ניתן להוכחה רק בדרך כירורגית, אולם לא הייתי מציע למר ביטון ניתוח באוזנו השומעת היחידה...
לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת הופמן הן :
1. סובל מחרשות באוזן ימין וליקוי שמיעה עיצבי באוזן שמאל, זאת יחד עם טינטון וסחרחורת. לא מדובר במחלה שמחשיפה לרעש.
2. קיימת אפשרות, שכאמור, לא ניתנת להוכחה, בין הארוע התאונתי מפברואר 1997 לבין הטינטון, הירידה בשמיעה והסחרחורת מהם סובל (פיסטולה פרילמפטית).
3. קיימת, בה במידה, האפשרות שליקוי השמיעה והטינטון באוזן שמאל, לרבות הסחרחורת הם בגין תהליך תחלואתי רגיל (מחלת מנייר)" (ההדגשה במקור - ע.ר).
5. למומחה הראשון הופנו מספר שאלות הבהרה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה כתב המומחה כי הסיכוי כי המבקש סובל מפיסטולה פרילימפטית במקרה שלפנינו קטן מאוד ולכן "השפעת תנאי העבודה של התובע על הסיכוי להתפתחות פיסטולה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".
6. על אף האמור בחוות דעתו של המומחה הראשון קיבל בית הדין האזורי את תביעת המערער. משהתקבלה תביעתו של המערער הגיש המוסד ערעור לבית דין זה (עב"ל 1156/02). ביום 25.9.2003 ניתן פסק הדין בהליך בו הורינו על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה-יועץ רפואי נוסף, אליו לא יועברו חוות הדעת של המומחה הראשון.
7. בית הדין האזורי אליו הוחזר, כאמור, עניינו של המערער מינה את פרופ' דב אופיר כמומחה-יועץ רפואי נוסף (להלן -
המומחה השני). בחוות דעתו כתב המומחה את הדברים הבאים :
"א. לתובע איבוד שמיעה מוחלט באוזן ימין וליקוי שמיעה מתון בתדרים הגבוהים באוזן שמאל. כמו כן תלונות טינטון וסחרחורת.
ב. לא קים קשר סיבתי, כיון שליקוי שמיעה מתון קים כבר משנת 1976. הארוע התאונתי משנת 1997 אינו יכול להסביר ליקוי שמיעה טינטון וסחרחורת, כיון שאין זה ארוע חריג. אלפי אנשים עובדים יום יום עם מקדחה רוטטת ואין אנו רואים בפרקטיקה היום יומית ארועים כמתואר אצל התובע.