עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
1330-04
27/02/2006
|
בפני השופט:
1. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
2. יגאל פליטמן
3. שמואל צור
|
| - נגד - |
התובע:
דוד סיגל
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רועי קרת
|
| פסק-דין |
השופט יגאל פליטמן
1. הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בל 002500/03 כב' השופט מיכאל שפיצר ונציג ציבור דוד לוקוב), לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי אבטלה לתקופה המתחילה ביום 30/10/2002, עת פוטר מעבודתו כנגר בחברת קח"ל ריהוטים. קודם להגשת התביעה לבית הדין קמא, דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן:
"המוסד") את תביעת המערער בעניין זה, מן הטעם כי המערער עבד בתקופת האבטלה וזאת בניגוד להוראת סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.
העובדות הנוגעות לעניין, כעולה מפסק הדין קמא ומחומר התיק, הינן כדלקמן:
2. המערער פוטר מעבודתו כנגר בחב' קח"ל ריהוטים בע"מ ביום 30.10.2002.
3. תביעת המערער לתשלום דמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד, בטענה כי בתקופה שבין 1.11.02 ועד ליום 31.10.03 עבד המערער ולפיכך, בהתאם להוראת סעיף 163(א) לחוק, אינו זכאי לדמי אבטלה.
4. המחלוקת אשר התבררה בפני בית הדין קמא הינה באשר לשאלה האם במהלך תקופת האבטלה עבד המערער בנגרייתו של מר אלון יעקב או האם, כטענת המערער, עבודתו בנגריה היתה לצרכיו שלו, ללא כל שכר או תמורה.
5. בית הדין קמא, לאחר שבחן את העדויות והראיות אשר היו בפניו, קבע כי הגם שלא ניתן להוכיח תמורה כספית ששולמה למערער, הרי שמחומר הראיות עולה בבירור עבודה בעת תקופת האבטלה וכי קיימות אפשרויות תשלום אחרות. לפיכך נדחתה התביעה.
עיקרי טענות הצדדים בפנינו:
6. המערער טוען כי במהלך תקופת האבטלה ביקש להעסיק עצמו בעשייה וכי העבודות אשר ביצע בנגריה נעשו לצרכיו ולצרכי משפחתו ללא שכר או תמורה. המערער מוסיף וטוען כי אף נקבע על ידי בית הדין קמא כי לא הוכחה קבלת תמורה.
7. המוסד טוען כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין קמא לפיה המערער עבד בתקופה שבעדה הוא מבקש דמי אבטלה. זאת ועוד, לשיטת המוסד, אין בעובדה שהמערער, כטענתו, לא קיבל תמורה עבור עבודתו, כדי לזכותו בדמי אבטלה.
אשר לדעתנו:
8. אין לבחון את דחית תביעת המערער לדמי אבטלה, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפנינו, אך ורק באספקלרית השאלה האם המוסד הוכיח פוזיטיבית כי שכרו של המערער השתלם בתקופה בה טען כי היה מובטל. יש להיזקק לכלל הנסיבות והעובדות הצריכות לעניין.
נרחיב מעט בכך.
9. בבואנו לקבוע את המסכת העובדתית עליה מושתתת פסיקתנו, רצוי שלא נסתפק בהסתמכות על עובדה בודדת מנותקת מהקשרה ועליה נבסס מסקנתנו המשפטית; אלא ראוי שנתחשב במכלול קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר עיינה במסמכים, שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. וכה פסק בית הדין האזורי לגבי עבודת המערער, שכרו ומהימנותו:
א. אם גירסתו הראשונית של המערער בתצהירו הייתה, כי יעקב אלון בעל הנגריה, הוא ידידו מזה שנים רבות ולכן איפשר לו לבצע את העבודות בנגריה שלו באופן פרטי ולצורכי משפחתו (סעיף 6 לפסק הדין), הרי שהסתבר, על פי עדות אלון עצמו, כי "
אכן אמרתי
לחוקרים כי דוד מגיע לנגריה פעם בשבוע אולם הוא היה מגיע לנגריה כמעט בכל יום" (סעיף 13 לפסק דינו של בית הדין האזורי).
ב. בנסיבות אלה, הודה המערער לאחר מכן, כי "
זאת שמסרתי קודם לכן שלא יצאתי עם אלון יעקב לעשות עבודות מחוץ לנגריה זה לא נכון, יצאתי איתו לפי הצורך שלו" (סעיף 17 לפסק הדין של בית הדין האזורי).
ג. משנשאל המערער לגבי הסתירה בין האמור בתצהירו "
לפיו עשה אך ורק עבודות נגרות לצרכי בני משפחתו", להודאתו כאמור בעדותו - הסברו היה: "
אני לא יודע למה אמרתי לא אמת" (סעיף 18 לפסק הדין של בית הדין האזורי).
ד. מוסיף על כך בית הדין האזורי, כי "
דו"חות הפעולה סיכום החקירה והתצהירים שהוגשו - מצביעים על כך שהתובע עבד באופן סדיר בנגרית אלון" (סעיף 19 לפסק הדין של בית הדין האזורי).
ה. משהמערער ניסה להסתיר את דבר עבודתו הסדירה בנגריה של אלון, בניגוד לגירסתו כי ביצע בה עבודות פרטיות מזדמנות עבור בני משפחתו; לא יפלא שבית הדין האזורי קובע, באשר לשכרו, כי "
אכן - לא ניתן להוכיח תמורה כספית שניתנה לתובע ואולם משחומר הראיות מצביע בבירור על עבודה בזמן קבלת דמי אבטלה, ישנן אפשרויות תשלום אחרות שבהן רב הנסתר על הנגלה" (סעיף 20 לפסק הדין) (והמבין יבין - י.פ.).
10. בנסיבות העסקת המערער כאמור, כאשר תביעתו הושתתה על כך שהוא לא הועסק על ידי בעל הנגריה; קבלת תביעתו, משום שלא עלה בידי המוסד להוכיח את השכר ששולם לו תמורת עבודתו - מופרכת בעינינו, בסיטואציה שהוא ובעל הנגריה עשו יד אחת להסתיר מהמוסד את עצם העבודה וממילא את התשלום תמורתה.