השופט עמירם רבינוביץ
1. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאוה וימן ונציגי ציבור מר דניאל כהן ומר דני בן דהן; בל 612/03) דחה לבקשת המשיב (להלן -
המוסד) על הסף את תביעת משפחת המנוח ענבי זכרונו לברכה (להלן -
המנוח) להכיר בליקוי השמיעה ממנו סבל כ"פגיעה בעבודה".
2. העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן אלה:
(א) המנוח, חיים ענבי ז"ל (להלן - "המנוח"), נפטר ביום 23.1.2003.
(ב) אין מחלוקת כי המשיבה, אסתר ענבי, הינה אלמנתו של המנוח.
הגם שבדיון המוקדם הצהירה המשיבה כי היא שאירה של המנוח - אין בידנו לקבוע, כעובדה, כי היא אכן "שאירה" כמשמעותה לעניין סעיף 308 לחוק (היינו שאירה כמשמעותה בפרק יא' לחוק), משלא ציינו הצדדים, בכתב או בעל פה, את העובדות הרלבנטיות לעניין הגדרת "שאירה" - כגון: גילה של האלמנה, ואם בשעת פטירתו של המנוח היו עמה ילדים (כמשמעות "ילד" בחוק).
(ג) המנוח, חיים ענבי ז"עבד ב"אגד" קרוב ל-35 שנים (משנת 1963 עד שפרש לגימלאות ביוני 1997), משעסק, ברוב שנות עבודתו, במקצועו, כנגר, ובחלקן הוא עבד גם כנהג.
(ד) ביום 30.6.2002 הגיש המנוח למוסד תביעה להכיר בליקוי שמיעה ממנו הוא סבל, כ"פגיעה בעבודה", משטען כי ליקוי השמיעה נגרם לו עקב חשיפה ממושכת לרעש, במהלך שנות עבודתו ב"אגד".
(ה) המוסד דחה את תביעת המונח, בטענה שליקוי השמיעה לא נגרם לתובע עקב חשיפה לרעש, אלא מגורמים אחרים, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה: מיום 12.9.2002.
'מבדיקת פרטי תביעתך, מבירורים שנערכו ומעיון בכרטיסיך הרפואיים, עולה כי ליקוי השמיעה ממנו הנך סובל, אינו תוצאה של תנאי עבודתך ברעש.
הליקוי נובע מטיפולים רפואיים אותם קיבלת, ללא קשר לתנאי עבודתך'.
(ו) אין מחלוקת כי המנוח, אשר קיבל את מכתב הדחיה בחייו, לא הגיש בעצמו תביעה לבית הדין, כנגד החלטת פקידת התביעות מיום 12.9.02.
(ז) ביום 17.2.2003 הגישו בני משפחתו של המנוח את התביעה בתיק העיקרי (בל 612/03), שבם הם מבקשים, כאמור, 'לבדוק את התביעה לדמי פגיעה בגלל ליקוי שמיעה".
3
. בית הדין האזורי דחה את תביעת "משפחת המנוח" בהסתמכו על פסיקתו של בית דין זה בעב"ל 243/98
שמעון בן דוד ז"ל - המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי כרך לג' 60, 23 לפיה זכות לגמלה אינה עוברת בירושה על פי הוראת סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן -
החוק) לעומת חוב גמלה שלא נגבה המשולם לשאירים. (סעיף 308 לחוק).
בית הדין האזורי קבע בעניין זה, כי על זכות לגמלה להתגבש בעת פטירת המנוח, אך במקרה הנוכחי המנוח לא הגיש בחייו תביעה לבית הדין, בה השיג על החלטת המוסד שדחתה את תביעתו,"
כל שכן שבית הדין טרם הכריע בשאלת זכאותו- ברי כי לא ניתן לומר כי קמה לו זכות, וכי זכותו נתגבשה לכדי חוב."
4. בערעור זה טענה המערערת, כי המנוח הגיש תביעה למוסד עוד בחייו, ולכן יש לקיים בירור בתביעתו גם לאחר מותו, באשר אפשר שלאחר הדיון בתביעה יסתבר, כי המנוח היה זכאי לגמלה בטרם מותו.
5. אנו סבורים, כי יש לדחות את תביעת המערערת מטעמי בית הדין האזורי, אשר בחן כהלכה את כל ההבטים של תביעה זו ונימק יפה את קביעותיו. אכן, בהעדר תביעה של המנוח עצמו לבית הדין ,בה השיג בחייו על דחיית תביעתו לגמלה,לא יכולה הייתה להתגבש זכות לגמלה לפני מותו, וממילא לא יכול היה להתגבש חוב שלא נגבה.
יהיה זה מרחיק לכת למדי להתיר ניהול דיון בתביעה לגמלה הנושאת אופי אישי ואינה עוברת בירושה על ידי שאירי המנוח, בה בשעה שהמנוח עצמו לא הגישה לבית הדין.
אני סובר,שיש להשאיר בצריך עיון את השאלה,האם היה מקום לדחות על הסף את התביעה ,לו הייתה מוגשת לבית הדין על ידי המנוח בעצמו בחייו.במקרה כזה הייתה עשויה להתעורר השאלה,מה היה קורה, לו היה פוסק בית הדין בתום הדיון המשפטי, כי המנוח היה זכאי לגמלה בחייו.ברם שאלה זו לא מתעוררת במקרה זה,באשר המנוח,כאמור, לא הגיש את התביעה לבית הדין בחייו.
6.
סוף דבר
- הערעור נדחה ללא צו להוצאות.