השופט עמירם רבינוביץ
1. המערער עלה ארצה ממרוקו בשנת 1949. בעת עלייתו ארצה נכתב בתעודת הזהות שלו כי הינו יליד שנת 1931.
2. בחודש נובמבר 1996, עת מלאו לו 65 שנה הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) תביעה לתשלום קצבת זקנה. תביעה זו התקבלה על ידי המוסד, שהחל לשלם למערער את הקצבה החל מאותו החודש.
3. בשנת 1997 במהלך ביקור במרוקו גילה המערער, לטענתו, כי הוא יליד שנת 1928. בעקבות גילוי זה ולאחר שהוברר לו ששינוי הגיל אפשרי רק לאחר קביעה שיפוטית, פנה המערער בשנת 2000 לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בבקשה לתיקון גיל (תמ"ש 028400/00). בקשה זו התקבלה ביום 24.5.2000 והוצהר כי המערער הוא יליד שנת 1928.
4. בחודש יוני 2000, בעקבות פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, פנה המערער למוסד בבקשה לקבל את קצבת הזקנה החל מחודש ינואר 1994 (מועד בו מלאו למערער 65 שנים על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).
5. תביעה זו של המערער נדחתה על ידי המוסד, מן הטעם שהמערער הגיש תביעתו לאחר שחלפו למעלה מ-12 חודשים מיום שנוצרה עילת תביעתו, ולכן יש לשלם לו את קצבת הזקנה רק בעד ארבע השנים שקדמו להגשת התביעה, דהיינו החל מחודש יוני 1996. זאת, בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן -
חוק הביטוח הלאומי), שזו הייתה לשונו בעת הרלוונטית :
"296(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".
המערער לא השלים את קביעה זו והגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בתל אביב (בל 001809/01 ; סגנית השופטת הראשית עליה פוגל כדן יחיד).
6. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, תוך שהוא מסתמך על הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ומכאן הערעור שבפנינו.
7. בערעורו טען המערער את הטענות הבאות :
א. פנייתו למוסד בחודש יוני 2000 אינה בגדר "תביעה", ולפיכך לא חלות עליה הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, העוסק במועד להגשת תביעה לגמלת כסף למוסד. פנייה זו מהווה "הודעה על שינויים" עליה חלה תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998, שזו לשונה :
"מי שמשתלמת לו גמלה חייב להודיע למוסד בכתב, בציון מספר הזיהוי שלו וסוג הגמלה המשתלמת לו, על כל שינוי שחל בכתובתו, במצבו המשפחתי, בהכנסותיו, במקום תשלום הגמלה או במספר חשבון הבנק שבאמצעותו משלם המוסד את הגמלה, וכן על כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה, על שיעורה, או על הדרך לתשלומה; קיבל המוסד הודעה כאמור, יאשר המוסד בכתב את
קבלת ההודעה תוך ציון השינוי שחל לגבי הגמלה, בעקבות ההודעה האמורה".
ב. המועד בו נוצרה עילת התביעה של המערער הוא חודש מאי 2000 (מועד בו ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). תביעתו של המערער הוגשה בחודש יוני 2000. משאלו הם פני הדברים, לא ניתן לומר כי התביעה הוגשה באיחור, ולפיכך הוראות סעיף 296(ב) אינן חלות במקרה דנן.
8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגיש כי המקרה שלפנינו חוסה תחת הוראותיה של תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי, לפיה
"הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי הענין".
9. שתיים הן השאלות שעלינו להכריע בהן בערעור זה : האחת, מה דינה של פנייתו של המערער למוסד בחודש יוני 2000. האם יש לראות בפנייה זו "תביעה" עליה חלות הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי או שמא יש לראות בפנייה זו "הודעה על שינויים" עליה חלה תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי. בהנחה כי ייקבע שהפנייה לתשלום קצבת זקנה החל מחודש ינואר 1994 היא "תביעה" יש לבחון, האם תביעה זו הוגשה באיחור. תשובה חיובית לשאלה זו תביא למסקנה כי המוסד פעל כדין כאשר שילם למערער קצבת זקנה בעד ארבע השנים שקדמו להגשת התביעה בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.
נדון בשאלות אלו ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.
10. הלכה פסוקה היא, כי "
לא כל פניה של מבוטח אל המוסד היא בגדר "תביעה" לגימלה, המחייבת החלטה של "פקיד תביעות. בהוראות שונות של החוק והתקנות לפיו ישנן סוגי פניות אשר על פי אפיין אינן בגדר תביעות לגימלה...הדבר תלוי לא רק בכינוי הפניה ("תביעה" או "בקשה" וכיו"ב), אלא בעיקר בסוג הפנייה, במהותה ובתכליתה" (דב"ע נה/38-0
אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח, 269). עוד נפסק בעניין זה, כי על מנת לממש זכות לקבלת גימלה, על המבוטח להגיש "תביעה" למוסד (דב"ע לח/95-0
המוסד לביטוח לאומי - יצחק בר פד"ע י', 247).
11. נשאלת השאלה האם, כטענת המערער, חלות על המקרה שלפנינו הוראותיה של תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי, ולפיכך אין המדובר ב"תביעה" או שמא, כטענת המוסד, על המקרה דנן חלות הוראותיה של תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי, ולכן עסקינן בתביעה. תקנה 9 קובעת, כאמור, כי הודעת מבוטח לפיה נוצרו נסיבות שבגינן זכאי הוא להגדלת הגמלה או לתוספת לגמלה היא בגדר "תביעה". התקנה נועדה לחייב מבוטח החפץ בהגדלת הגמלה או בתוספת לגמלה, הכרוכים מן הסתם בתשלום סכומי כסף נוספים על ידי המוסד בהגשת "תביעה" למוסד. יצויין, כי על "תביעה" למוסד בניגוד לפניות אחרות חלות הוראות מיוחדות בחוק הביטוח הלאומי דוגמאת סעיף 296.