פסק-דין בתיק עבל 112/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציג הציבור מר יעקב שטרית) בל 1549/04) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בגבו כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי)

2.         המערער הינו אזרח עובד צה"ל בבסיס הובלה קסטינה בתפקיד של מכונאי רכב כבד.

            אין חולק כי בעבודתו הוא נדרש לבצע עבודה פיזית קשה כמו החלפת מנוע, תיבת הילוכים, שימוש בכלים שונים כמו פטישי אוויר ופטישים מכניים וכי חלק גדול מן העבודה נעשה כשהתובע מתחת לרכב או בתנועת כיפוף בתנוחה לא נוחה.

3.         המערער מבקש להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ובית הדין האזורי נדרש לבחון האם הוכחה תשתית עובדתית לפעולות חוזרות ונשנות, המהוות ראיה לכאורה להחלת תורת המיקרוטראומה על הפגיעה בגבו של המערער.

4.         בית הדין האזורי קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית כזו ובהסתמך על ההלכה שנפסקה בפסק הדין שניתן בעב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), דחה את התביעה .

            על כך הערעור שבפנינו.

5.         בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני חברי השופט יגאל פליטמן, הוצע לבאי כוח הצדדים לבחון האם ניתן לראות בפעולות השכיבה על הגב מתחת לרכב כתשתית עובדתית למיקרוטראומה ולהודיע עמדתם.

            מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם בדיון נקבע לקדם ערעור  נוסף בפני חברי השופט יגאל פליטמן.

            בישיבה זו הוסכם בין הצדדים כי בא כוח המערער יסכם בכתב, באת כוח המוסד לביטוח לאומי תסכם בעל פה בישיבת קדם ערעור נוספת ובא כוח המערער ישיב בכתב לסיכום שלה.

6.         לאחר הגשת כל הסיכומים נבחן את טענות באי כוח הצדדים בערעור.

א.        בא כוח המערער טוען כי מדובר בעובד שאת מרבית עבודתו ביצע בתנוחה לא נוחה לגב ולכן היה מקום למצער למנות מומחה רפואי שיבחן שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו לבין הפגיעה בגבו.

            כמו כן מבקש לאבחן את נסיבותיו של המערער מן הנסיבות שתוארו בפסק דין שבח בכך ששם לא נקבע משך הזמן כי עבד בתנוחה לא נוחה וכי שם דובר בבעל מוסך עצמאי.

באת כוח המוסד לביטוח לאומי טוענת כי העובדות והנסיבות דומות מאוד לנסיבות שתוארו בפסק דין שבח ויש להחיל על מקרה זה את ההלכה שנפסקה בפסק דין שבח כי לא הונחה תשתית עובדתית לפעולות חוזרות ונשנות כנדרש בתורת המיקרוטראומה.

7.         מתאור עבודתו של המערער עולה כי עבודתו כללה פעולות מגוונות כמו טיפולים רגילים, טיפולי מנוע, טיפול בתאונות והחזרת כלי הרכב לשימוש. המערער אישר בעדותו כי עבודתו הינה מגוונת. ובשל אופי עבודתו זו לא ניתן לבודד מכלל אותן פעולות את פעולת השכיבה מתחת לרכב, או כל פעולה אחרת חוזרת ונשנית.

            ועל אופי העבודה כשל המערער אמר בית הדין הזה את דברו ב"פסק דין שבח" כאשר העובדות והנסיבות דומות מאוד.

            ולעניין זה מן הראוי להביא מדבריו של חברי השופט יגאל פליטמן בסעיף 6 לפסק הדין:

" א.      תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות. (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533).

ב.         יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כ/מדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת.