סגן הנשיאה יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין, נציגת העובדים הגב' נחמה אנג'ל ונציגת המעבידים הגב' רמה חפץ; ב"ל 11858/08) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בתאונה, שאירעה לו לטענתו ביום 19.11.07, כתאונת עבודה כמשמעה בחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
2. תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה מן המוסד נדחתה מן הטעם שלא הוכח כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב עבודתו של המערער כנהג אגד, אלא במהלך קטטה עם נהג משאית על רקע סכסוך אישי ומכיוון שאין לראות את התאונה הנטענת כתאונה שארעה בדרך, שכן לא אירעה בשל סיכוני הדרך.
ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו
3. להלן נפרט את גרסת המערער, כפי שהיא עולה מתצהירו:
ביום 19.11.07 יצא המערער אל חניית ביתו, שם חנה רכבו מסוג "פיג'ו", וזאת לצורך הגעתו למקום העבודה. אל המערער נלוו שני ילדיו הקטנים, אשר באופן קבוע נוסעים עימו לסניף אגד בבית שמש, משם מסיע אותם המערער לגן הילדים. לאחר כניסת המערער ושני ילדיו לרכב, הבחין המערער במשאית אשר חסמה את רכב ה"פיג'ו". אשת המערער ניהלה דין ודברים עם נהג המשאית בבקשה כי יזיז את המשאית מפתח הבית. בשלב כלשהו ירד המערער מרכבו והצטרף לבקשה להזזת המשאית. אולם נהג המשאית סירב להזיזה והחל לגדף את המערער.
כתוצאה מהויכוח אחד משני הנוכחים במשאית דחף את המערער וגרם לו לנזק גופני. המערער נפגע בין היתר בצד שמאל של פניו ובברך ימין.
4.
בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את הסתירות שנפלו בין גרסת המערער בתצהירו לבין גרסאותיו האחרות, כפי העולה מהודעת המערער למשטרה ומטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, וכן בין הנטען בתצהיר לבין הודעת אשת המערער, הגב' רונית כהן פהימה (להלן -
אשת המערער), למשטרה והודעת נהג המשאית, מר אלישע חסלבסקי, (להלן -
נהג המשאית), למשטרה, אשר נגבו ביום התאונה עצמה.
עוד התייחס בית הדין לבקשה לתיקון כתב התביעה אשר הגיש המערער, לאחר הגשת התביעה ותצהירי העדות ראשית מטעמו, בה ביקש המערער להוסיף כי הוא יצא מביתו בליווי אשתו. זאת, בניגוד לנטען על ידו בעדותו בבית הדין האזורי, לפיה באותו בוקר אשתו לא נלוותה אליו אלא נשארה בבית.
5. לאור האמור, פסק בית הדין האזורי כי יש לתת עדיפות להודעות אשר ניתנו במשטרה, על פני הגרסה המאוחרת והמשופצת של המערער בתצהירו. נפסק כי על פי האמור בהודעות אלו מדובר באירוע שונה לחלוטין, בו לא היה מעורב רכבו של המערער אלא רכבה של רעייתו. אשת המערער הדגישה בעדותה כי משאיות מגיעות מדי בוקר למקום וכי הויכוח התעורר בשל מקום החניה שלה.
לפיכך
נקבע כי התאונה לא אירעה בשל סיכוני הדרך וכי הקטטה אינה בגדר תאונה בדרך לעבודה כהגדרתה בחוק.
מכאן הערעור שלפנינו.
הערעור
6. בישיבת קדם הערעור בפני, מיום 9.2.11, ביקשו הצדדים להכתיב לפרוטוקול טיעוניהם אשר ייחשבו כסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין יינתן על סמך זאת וכל חומר התיק.
7.
המערער טען בערעורו לפנינו כי עובר לתאונה הוא יצא מביתו לכיוון עבודתו וכי משאית אשר פרקה סחורה חסמה את דרכו לעבודה. לפיכך, לטענת המערער, כל שאירע לו משלב זה ואילך הינו בבחינת סיכוני דרך. המערער טוען כי גם מבחן ה"אלמלא" מתקיים מאחר ואם המערער לא היה יוצא מביתו לעבודתו היה נחסך ממנו הויכוח ובכלל זה הפגיעה הקשה בגופו. עוד טוען המערער כי בית הדין האזורי סותר עצמו בקביעותיו - משנכתב בפסקה 4 לפסק הדין כי "התובע אכן יצא מביתו לעבודה" ובסוף פסק הדין נקבע כי "התובע לא נמצא במקום שבו נמצא בשל כך שהיה בדרכו לעבודה אלא משום שהוא מתגורר במקום". המערער מציין כי נהג המשאית הוכר כנפגע עבודה וכי הקטטה פרצה שלא מרצונו של המערער.
8.
המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד)
טען כי בהתאם להלכה הפסוקה, בעניין עב"ל 270/05 ועב"ל 1184/00, אפילו קטטה שהתרחשה בעבודה לא תיחשב לפגיעה בעבודה אם לא הוכח כי היתה קשורה לעבודה. קל וחומר קטטה שלא התרחשה בעבודה ושאינה נובעת מסיכוני עבודה או סיכוני הדרך לעבודה אלא מסיכון שיצר המערער. המוסד טען כי ההכרה באירוע לגבי נהג המשאית אינה רלוונטית, משככל הנראה לגבי נהג המשאית התאונה היתה קשורה לעבודתו.
אשר לדעתנו
9. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין מושא הערעור, לטענות הצדדים ולכלל החומר בתיק, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות. חרף האמור לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להוסיף ולהטעים דברים אחדים:
א. כידוע, הוראת סעיף 80(1) לחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן -
החוק) מרחיבה את יסודות ביטוח נפגעי עבודה, אשר נועד ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני הדרך. "סיכוני הדרך" הוגדרו בפסיקה כסיכונים אשר "
ניתן לצפותם ואם מתרחשת תאונה מסיבות הנעוצות במבוטח עצמו, לא רואים אותם כ"תאונת עבודה". בהתאם נפסק כי תאונה שהמבוטח
"היה שותף לגרימתה אינה מכוסה על ידי הביטוח" (עב"ל 613/07
ערן יושיע - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.2.09 וכן ראה בג"צ 1262/04
שרה זילברשטיין - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4) 837).
ב. לפי העולה מכלל התשתית העובדתית, המערער יצא מביתו לעבודתו ונכנס לרכב מסוג פיג'ו. באותה עת, נהג משאית של חברת "המשקם" ביקש מאשת המערער להזיז את הרכב שלה מסוג סובארו. השיח בין אשת המערער לנהג המשאית התפתח לכדי ויכוח, עת סירב נהג המשאית לזוז עם רכבו, בכדי לאפשר לאשת המערער לחנות כדין. או אז ראה המערער לנכון לצאת מרכבו והחל לבוא בדברים עם נהג המשאית. שיח שהתפתח לקללות ולפגיעות בגוף.
ג. הנה כי כן, עיננו הרואות כי אין המדובר ב"סיכוני דרך" אשר ניתן לצפותם ואשר אינם תלויים במבוטח עצמו. המערער בחר לקחת חלק בויכוח בין אשתו לנהג המשאית, באשר להזזת רכבה של אשת המערער. לא מסיכוני הדרך האורבים לכל עובר ושב נפגע המערער, כי אם מסיכון שאינו מחויב המציאות, אשר התרחש בשל סיבות הטמונות במערער בלבד. סיכון אשר התגלגל לכדי קטטה אלימה בין המערער לנהג המשאית. לא לכך כיוון המחוקק בהרחיבו את מסגרת הביטוח לנפגעי עבודה (וראה עב"ל 593/07
ג'יריס אבו ניקולא - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.5.09).