פסק-דין בתיק עב"ל 57984-05-12

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה המותני כ"פגיעה בעבודה", כהגדרת מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, על פי עילת המיקרוטראומה (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר יצחק סרי ומר יוסף קרצ'ר; ב"ל 4128/09; ניתן ביום 23.4.13).

רקע עובדתי

2.         התשתית העובדתית הוסכמה בין הצדדים ופורטה בפסק דינו של בית הדין האזורי ולפיה -

המערער יליד 1951; עובד כ-30 שנה בחברת הובלות של משאיות הן כעצמאי הן כשותף; מרבית זמנו עובד כמלגזן במחסן החברה; עבודתו מתבצעת לעיתים במשך 3 שעות ביום, לעיתים במשך 5 שעות ביום ולעיתים במשך 10 שעות ביום; העבודה מתבצעת במחסן סגור כאשר רצפת המחסן זרועה בשברי רעפים והמלגזה בעלת צמיגי הגומי קופצת עליהם; המערער נאלץ לסובב את ראשו לצדדים בתכיפות רבה תוך כדי נסיעה על המלגזה; המערער סובל מכאבי צוואר, אובחנה פריצת דיסק ובחודש מאי 2008 הוא נותח.

3.         בית הדין האזורי מינה מומחה-יועץ-רפואי מטעם בית הדין אך בהמשך נפסלה חוות דעתו ותחתיו מונה ד"ר אלכסנדר רוזנטל, שנתבקש לחוות דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של המערער לבין הפגיעה שממנה הוא סובל בעמוד השדרה (להלן - " המומחה"). בחוות דעת מיום 30.6.11 חיווה המומחה דעתו בעניינו של המערער כפי שנתבקש (להלן - " חוות הדעת").

4.         בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער בהסתמכו על חוות הדעת ובציינו כי המומחה קבע שהמערער סובל ממחלה ניוונית מפורשת של עמוד השדרה וכי לתנאי עבודתו לא היה קשר לעצם גרימת המחלה, אף שלא ניתן לשלול שתנאי העבודה החישו או החמירו את סבלו. פסק דין זה הוא מושא הערעור שבפנינו.

5.         בערעורו טוען המערער כי מחוות הדעת יש ללמוד שהמומחה סבור כי אופי עבודתו זירז את התפתחות מחלתו והחיש, העצים והחריף את סבלו, וכי די בכך כדי להכיר במחלתו כ"פגיעה בעבודה".

6.         המשיב טוען כי לא די בכך שהמערער חש בכאבים במהלך עבודתו כדי להכיר בסבל שנגרם לו כ"פגיעה בעבודה".

7.         במהלך הדיון בקדם הערעור הוצע לצדדים להפנות למומחה שאלת הבהרה בזו הלשון -

" האם ניתן לומר שתנאי העבודה של המערער החמירו ו/או החישו את המחלה או את תסמיניה, להבדיל מהסבל, כך שאלמלא העבודה יתכן שמחלתו לא היתה מחמירה כלל או היתה מחמירה בקצב איטי יותר?" (להלן - " שאלת ההבהרה").

8.         ב"כ המוסד הסכימה להצגת שאלת ההבהרה. ב"כ המערער הסכים לכך אף הוא, אך ביקש להוסיף שאלות כדלקמן:

א.        האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו של המערער החמירו/החישו את מחלתו, כך שאלמלא העבודה יתכן ומחלתו לא היתה מחמירה כלל או היתה מחמירה בקצב איטי יותר?

ב.         בהתאם לאמור בחוות דעתך מיום 30.6.11 האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו גרמו להחמרת הכאבים מהם סובל?

ג.         בהתאם לאמור בחוות דעתך מיום 30.6.11 האם ניתן לומר כי תנאי עבודתו גרמו להחמרת סבלו?

לעמדת ב"כ המערער, יש להכיר בסבל ובכאב הנגרמים מתנאי עבודה כ"פגיעה בעבודה", זאת כעולה גם מפסק הדין בעניין בלס (עב"ל (ארצי) 211/08 בלס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.1.09, להלן - " עניין בלס").

9.         ב"כ המוסד התנגדה להצגת השאלות הנוספות וטענה כי אין לקבל את עמדת המערער שלפיה ניתן להכיר בכאבים כשלעצמם כנזק רפואי המהווה "פגיעה בעבודה".

10.       ב"כ הצדדים הסכימו כי טענותיהם בכתב ובעל פה וכן החומר שבתיק ישמשו כסיכומים בכתב מטעמם, וכן הסכימו כי על יסוד אלה יינתן פסק הדין על ידי המותב.

הכרעה